אור הישר (חולין) יא

שם רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל וכן מובא כ"פ בש"ס ולא ידענא אמאי השמיטו בבבלי הא דמסיק עלה בירושלמי פסחים פ"א ה"א, אמר ר"ש הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכופרניהן אבל עכשיו שאין להן לא מצוה ולא שירי מצוה חשודין הן ומקולקלין הן, וע' לקמן ד"ו ע"א ובחידושי פנים מאירות לגיטין ד"ו

שם לא שביק היתירא ואכיל איסורא, ע' ראב"ן סי' של"ה ובתשב"ץ ח"ג סי' פ"ג ובמג"א סי' ל"ט סק"ג

שם מיטרח לא טרח, ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' ש"ב סק"ו ובח"ס חי"ד סי' כ"ב

שם אמרו ליה רבנן לרבא תניא דמסייע לך חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד כו' ע"כ, ואפילו לפ"מ דגרסינן בירושלמי שביעית ספ"ח חמצן של כותים ג"כ הוה סייעתא לרבא, דלדידיה כותי ומומר דין אחד להם בשחיטה, כדאמר לקמן די"ז ע"א אהא דתרי הכל שוחטין. חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר. וצ' ערכין ד"ג ע"א

רש"י ד"ה מהו דתימא וכיון דלא עביד בה שימור לא נפקינן בה כו', ע' עונג יו"ט חא"ח סי' מ"ב

בא"ד הקמחין ובצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהם כו' ע"כ, ולא חשבינן לה כפת של נכרים משום דדוקא על הפת גזרו, ולא על הבצק כדכתב הראב"ן בסי' ש"ג

תוד"ה מכניס, מיהו גם במקומות אחרים יש כו' ע"כ, לא ידעינן מדוע לא חשבו הך דשבת דע"ד ע'"ב, דא"ר מנשה האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן

תוד"ה מצת, וא"ת והרי גזרו על פיתן כו'. עמש"כ בחידושי לקמן ד"ו ודי"ג

ע"ב מותר מיד מפני שהן מחליפין, ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' נ"ו

שם וכי מקילין בדרבנן בדאורייתא לא מקילינן כו', ע' באר יצחק חאה"ע סי' יו"ד

שם לימא מסייע ליה הכל שוחטין כו' ואפילו ישראל מומר, והקשה בתורת חיים מאי קאמר לימא מסייע ליה הרי כבר אמרו ליה רבנן לרבא תניא דמסייע לך חמצן של עוברי עבירה כו'. ועמש"כ בראש יוסף ובלב אריה

ולעד"נ דהנה הריטב"א כ' וז"ל והא דחמצן של עוברי עבירה דמייתי עלה להא דשחיטה דמיא שצריך להתעכב קצת אבל אין בו טרחה דבחיפוש קל ימצא מי שיחליף לו עכ"ל, ולכאורה מאי דחקו להריטב"א לפרש כך. ובע"כ משום דרבא לא קאמר רק היכא דאיכא קמיה סכין בדוק, דליכא טרחה קמיה אז לא שבק התירא ואכל איסורא אבל כי לא בדק קאמר דמטרח לא טרח, וא"כ מאי סייעתא היא מהא דחמצן של עוברי עבירה, הלא שם איכא טרחה להשיג החליפין אצל עכו"ם והוא תלוי בדעת אחרת. ואם גם בזה מטרח טרח מכש"כ לבדוק הסכין שהוא בידו, והדרא קושית הש"ס אי הכי כי לא בדק נמי ואמאי קאמר רבא דוקא בודק סכין ונותן לו, ולא מיסתייה דלא מסייע לרבא מחמצן דעוברי עבירה אלא מקשה נמי קשיא עליו מברייתא זו. לכן הסביר הריטב"א ז"ל דמעיקרא שפיר מסייעו ליה דשניהם עולים בקנה אחד, דכמו בשחיטה צריך להתעכב קצת כן בחמץ ימצא בחיפוש קל מי שיחליף לו. אבל בשניהם אין טרחה, זהו כוונתו לדעתי, אמנם כ"ז הוא רק לפי הס"ד. אבל לפ"מ דקאמר בתר הכי מי קתני שאני אומר החליפו מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין. לשון זה אינו סובל לומר רק עיכוב קצת לחיפוש קל, דתכונת כל האנשים אינם שוים ומאי דלחד נחשב עיכוב קצת נחשב לאידך עיכוב גדול. לזה הוא חיפוש קל ולחבירו דמי לטרחה מרובה. כן הוא תלוי במקומו ושעתו כמובן, ולפ"ז איך נופל לאמר בהחלט. מותר מיד משום דודאי מחליפין, ומלשון זה משמע דבתר דמסיק הש"ס הכי. היתה כוונתם דודאי מחליפין אפילו בטרחה מרובה ולפ"ז לא די דנסתרת הסייעתא לרבא מהא דחמצן של עוברי עבירה אלא מקשה נמי קשיא עליו מהך ברייתא. דאיהו קאמר רק בודק סכין ונותן לו: משמע דמטרח לא טרח וכדאוקמינן התם אליביה, ובחמצן של עוברי עבירה חזינן דודאי מחליפין אפילו היכא דאיכא. טרחה, לכן קאמר לימא מסייע ליה מדין שחיטה דישראל מומר אהאי דינא דרבא דאיירי בשחיטת ישראל מומר כנלע"ד. וע' בתשובות הרשב"א סי' תרפ"ז ובתשב"ץ ח"ב סי' קמ"ב

שם הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר כו', ומסקינן דהוא מומר לעכו"ם, מהכא משמע דחד דינא אית להו לכותי וישראל מומר לעכו"ם. וכן כלל כותי וישראל מומר לעכו"ם לענין עדות אשה בשו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ג וע"ש סי' מ"ד ס"ט וסעיף יוד ובביאור הגר"א שם סקי"ט, ועפ"ז מובן קושית התוס' לעיל ד"ג ע"ב בד"ה בודק, דאמאי לא מהני נמי במומר יצא ונכנס כמו בכותי ע"ש

שם אילימא מתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא הוא, ע' ש"ך חו"מ סי' ל"ד סקנ"א ובמג"א סי' קכ"ח סקנ"ד ובברכי יוסף שם סי' ל"א סק"ב

שם אלא פשיטא מומר לערלות כו'. ע' ש"ך יו"ד סי' קי"ט סקי"ב ובסי' רס"ד ס"א ובחידושי הגרע"א שם ובפר"ח סי' קי"ט סקי"ב וסקכ"א ובת' ח"צ סי' מ"ג ובטו"א לחגיגה ד"ד ע"ב

שם אין הסתה בדברים כו' והכתיב ותסיתני בו לבלעו חנם למעלה שאני, ויל"ד קצת הרי קודם דמתרץ הש"ס למעלה שאני. הי"ל להביא הסתה דקדמה בפסוק י אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, שמואל א' כ"ה, ויסת את דוד בהם, שמואל ב' כ"ד.