אור הישר (חולין) קיח

דף נ"ה ע"א כל שיעורי חכמים להחמיר כו', ע"ל דמ"ו ע"א תוד"ה עד ובת' מהר"ם ב"ב סי' תתכ"ה ובת' הרא"ש סוף כלל ע"ו ובת' מהר"ם לובלין סי' צ"ו

שם א"ר עוירא משמיה דרבא כו' וכ"ה הגרסא לעיל דמ"ב ע"ב. אכן במעשה הגאונים סי' צ"ב ד"ה אותה, הגרסא ר' זעירא

שם ל"ש אלא ניטל אבל ניקב טרפה, ע' פלתי סי' מ"ג סק"ז

שם הוא הדין דאפילו בהמה נמי אסירא כו', עמש"כ בחידושי לקמן דס"ט ע"א

שם ואב"א ניקב לחוד ונחתך לחוד. ע' פר"ח סי' ל"ו סקכ"ב

שם והוא דמטאי לקותא למקום חריץ, ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ל"ח ובפר"ח סי' מ"ם סק"ח

רש"י ד"ה ה"ה דבהמה נמי אסירא דחמיר ניקב ונחתך מניטל לגמרי כו' ע"כ, מהכא משמע דדעת רש"י דנחתך לית לה דין כשרה כניטל רק טרפה כניקב, וע' במ"מ פ"ו הי"ט מה' שחיטה ובש"ך סי' מ"ג סק"ב ובת' מקום שמואל סי' כ"ח

וזה אין ענין להא דאמרינן בסנהדרין דכ"א ע"ב גבי וחמשים איש רצים לפניו שהיו נטולי טחול ופירש"י ע"י סם ע"ש, דהתם אין כוונתם בזה למעט נחתך. דנחתך דהכא הוא בבשר הטחול, ובזה יש לו דין ניקב, משא"כ התם דניטל כל הטחול וזה כשר אפילו נברא חסר או בידי אדם כמבואר ברמב"ם ה' שחיטה פ"ו ה"כ, רק משום דהתם איירי באנשים וגבורים, מסתמא לא היו מנותחים האברים בידי אדם, ולכן פירש"י ע"י סם כנלע"ד

רש"י ד"ה לקתה בכוליא כגון מליא מוגלא ע"כ, ובס' האשכול ח"ג סי' כ' מפרש שנתמסמס הבשר עד שהרופא גורדו, וע"ש בנחל אשכול. וע' בשבלי הלקט ה' טרפות סי' יו"ד ובת' פמ"א ח"ב סי' כ"ו

ע"ב למקום חריץ כו', ואם חריץ הכוליא לבדו נלקה ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ'

שם הלכתא כרכיש בר פפא ולית הלכתא כרב עוירא כו', ע' נוב"י קמא חי"ד סי' י"ז

שם והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא, ע' פר"ח סי' מ"ד סק"ו ובפלתי סק"ג ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ה

שם ומים זכין כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טרפה, והנה הרי"ף הבין, דהאי לא אמרן קאי אהא דקאמר קודם והרי מים זכים דכשרים הכא והכא, ולפ"ז קאי אריאה כמו אכוליא, אולם הרא"ש הרשב"א והר"ן הבינו דהאי לא אמרן קאי רק על כוליא, אבל ריאה כשרה בעכירי דלא גרע ממוגלא, ותהיה פירוש הגמרא לדידהו דאחרי דקאמר רב אשי טריפות קא מדמית להדדי כו', א"כ אין שייכות לכוליא עם ריאה. ולהכי כדאתא לפרושי ומים זכין כשרים לא אמרן, הדר רק על כוליא, ומכש"כ לפירוש התוס' דבקושית הש"ס והרי מים זכים כו'. בזה גופה הורו דאין לדמות הטרפות זל"ז ע"ש, וא"כ בטלה ההתקשרות בין ריאה לכוליא, וממילא קאי פירושם רק על כוליא, וע' בס' האשכול ח"ג סי' י"ט ובמהרי"ק שרש ל"ו

ומאי דקשיא לי הוא על הראב"ד ז"ל, שהוא הקשה בתמים דעים סי' י"ג, מדוע יהיו עכורים בריאה טריפה מי גריעי ממוגלא, ומשו"ה מפרש דהש"ס מהדר רק על כוליא, כדמפרשי הרא"ש הרשב"א והר"ן, ובכ"ז כדפסק הרמב"ם בפ"ז ה"י מה"ש כדעת הרי"ף כדביארו המפרשים, לא השיג הראב"ד כלום כאילו הסכים לדבריו, וצ"ע כעת, וע' בת' פמ"א ח"ב סי' קכ"א

שם הכוליא שהקטינה בדקה עד כפול כו', ע' בר"ן בשם הבה"ג ובת' מהר"ם לובלין סי' צ"ו

שם אמר ר"ז ל"ש אלא שיכולה לחיות ע"י לעיטה והמראה כו', ע' מה שנרשם על הגליון. וע' בכ"מ פ"ח הכ"ג מה"ש ובביאורי הגר"א סי' ל"ג סק"א ובס' האשכול ח"ג סי' כ'

שם אשכח הני דיכרי דצמיק ריאה דידהו אתא שאיל בי מדרשא כו', ע' פר"ח סי' ל"ו סקל"ה ובפלתי שם סקי"ד

שם רשב"א חזר בו ר"מ מכלל דלרשב"א פליג ר"מ בגלודה והתניא ארשב"א לא נחלקו ר"מ וחכמים על הגלודה שפסולה כו' אר"נ בר יצחק מאי לא נחלקו לא עמד ר"מ במחלקותו, וקשה אמאי צריך לדחוק תיבת לא נחלקו לפרש שלא עמד במחלקותו, הלא בפשוטו נמי ניחא די"ל דהא דקאמר רשב"א לא נחלקו. הוה אחר שמצא רשב"א דר"מ חזר בו. ואמר כן בביהמ"ד, ובכ"ז שמע שנשנו דברי ר"מ וחכמים בלשון מחלוקת, אז השיב להם רשב"א לא נחלקו, אולם קודם שחזר בודאי הוה פליג ר"מ, וכפשטות הברייתא הגלודה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלים, ומקושית הש"ס נראה דפשיטא להו דרק פעם אחת אמר רשב"א, ובאותו הפעם סתר את דבריו וצ"ע כעת

שם אם נשתייר בו כסלע כשרה היכא אר"י א"ש ע"פ כל השדרה כולה, ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ט וסי' קל"א

שם ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ב"ר ינאי אמר מקום טיבורו, ובס' האשכול ח"ג סי' י"ט הובא דעה זו בשם ר' ינאי וע' בס' המכריע חי"ד סי' י"ז ובמש"כ בחידושי לקמן דנ"ו ע"ב

שם ניטל מקום השדרה וכולו קיים כו'. ע' רדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' רי"א

שם עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה כו', ע' ברי"ף רא"ש רשב"א ור"ן ובכפתור ופרח פנ"א ובאור שמח פ"ט מה"ש

רש"י ד"ה טרופאי מורי הוראות על הטריפות, ע' ברכי יוסף חי"ד סי' רמ"ב קונטרס שיורי ברכה סק"ח

רש"י ד"ה בסמכיה בעוביו למעלה, ע' בת' פמ"א ח"ב סי' קכ"ב.