אור הישר (חולין) קיז

בבשר ובעצם אם אין חשש להיזק אבר פנימי, זה ודאי ליתא, וכיון דהנקב פועל רק על האבר הפרטי, ממילא גם דינו שייך עליו. ושפיר אמרינן דושט נקובתו במשהו וקנה נקובתו בכאיסר, דדין נקיבת כל אבר עומד על גבולו ולא יסיג גבול רעהו. משא"כ גבי דרוסה דדינו הוא לבדוק כל הבהמה כנגד בני מעיים או מכפא דמוחא עד אטמא. והשתא אם הדורס נעץ צפרנו בצד הבהמה, דאיכא עור ובשר ועצם הצלע, מ"מ נטרפה דאמרינן ששלט הארס בשרפתו בחוץ גם על האברים הפנימיים, וכיון דאין גבול להארס באבר הנדרס אלא נתפשט גם במקום רחוק כזה. א"כ מה מקום להסתפק בדריסת הקנה שתהיה שיעור דרוסתו כנקובתו בכאיסר, הלא לנקב סתם אין התפשטות לחוץ לגבולו, משא"כ לדריסה בקנה אפילו בכל שהוא. הלא תתפשט לושט הסמוך לו. דגם נקובתו הוא במשהו. ואף דלפי המסקנא מסקינן הכי דזיהרא מיקלא קלי ולכן הוא במשהו. אכן מה מקום לשאול לכתחלה הלא כלליות דין דריסה תוכיח כנ"ל וצ"ע כעת, וע' תשב"ץ ח"ב סי' קמ"ט

רש"י ד"ה ומאן גבר. במה הוא גדול ע"כ, הלשון מורה לפרש דשאלת ר"ל ומאן גבר ומי גדול. וכוונתו דאף דבילדותו של ר' יוחנן היה משמש הוא בעמידה ורב בישיבה. מ"מ אפשר דבהמשך הזמן נתגדל ר"י וגבר על רב ועמש"כ בחידושי לעיל די"ג ע"א, והיינו דשאל לו ומאן גבר. אמנם לפ"מ דר"י זכר את רב רק מימי ילדותו. ולא יוכל לדעת על מהותו הנוכחית, כן לא לדרך ארץ היה לר"ל לשאול מר"י רבו מי משניהם גבר, לכן הסיב רש"י פני הכוונה דמאן גבר על זמן ילדותם, וגם לא לשאול מי משניהם היה אז גדול. דהא ר"י א"ל דהוא שימש בעמידה ורב בישיבה, ומשו"ה פירש דשאלתו היתה רק במה היתה גדולתו באותו זמן והשיב לו ר"י בכולא בתורה ובחסידות

תוד"ה אילימא דריאה וכבד נמי איקרו בני מעיים כו', ע' בס' האשכול ח"ג ס"ס י"ט ובפר"ח ר"ס ע"ה

תוד"ה יביא. ולמאי דגרסינן כאן בספרים יביא בהמה אחרת ויקיף ע"כ, גרסא זו היא ברגמ"ה וברא"ש לעיל פ"ב סי' יו"ד ובס' האשכול ח"ג סי' יו"ד ובראב"ן סי' רי"ג ובס' התרומה ה' שחיטה דין עיקור וע' בביאור הגר"א סי' ל"ו סק"י ובס' הארוך מש"ך סי' כ"ד ובפר"ח סי' ל"ו סקי"ז

תוד"ה וחזייה, וי"ל דסבר רכיש כו' ור' יוחנן ור"ל פליגי עליה. ע' פלתי סי' מ"ד סק"ה ובאור שמח פ"ט ה"י מה"ש

ע"ב והלכתא. איפסיק נמי כשרה עד דמתעכלא איתעכולי, ע' בתשובות הרשב"א סי' פ"ט רכ"ו ובת' הרא"ש כלל כ' סי' יוד ובת' הריב"ש סי' ש"מ ובת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ב'

שם אמר זעירי אתון דלא מיתחמי לכון שיעורא כו', בת' חו"י סי' א' הי"ל גרסא אחרת כאן

שם שב בני שב, כה"ג יבמות דט"ז ע"א סנהדרין די"א ע"א בכורות דל"ח ע"ב

שם א"ר יוסי בר אבין בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדין מפני ת"ח אין עומדין ממאי דלמא כדי שלא תהא נמצא מכשילן לעתיד לבא, ויל"ד קצת דבירושלמי בכורים פ"ג ה"ג מביא נמי בשם ר' יוסי בר בון כדהכא, ולא דחי דלמא כדי שלא תכשילן לעתיד לבא

והנה להך מימרא סמיך נמי התם הא דאמר ר' יוסי בר בון אילן דקיימי מן קומי מיתא לא מן קומי מיתא אינון קיימין לון אלא מן קומי. אילן דגמלי לון חסד ומשמע דאשמעינן בזה דמפני עושי מצוה עומדין אפילו היכא דיש סברא: לאמר שמפני כבוד המת עומדין. ושתי המימרות של ר' יוסי בר בון עולות בקנה אחד, ולהכי סמכינהו גבי הדדי

ולכאורה משמע בשני הענינים דאשמעינן רק ענין מוסרי וחסידות בחביבות מצוה, אמנם נ"מ גם לדינא היכא דקוברי המת מחלי ליקרייהו דאז פטורין לעמוד, ולהיפוך אם צוה לפני מותו דלא לכבדוהו, אפ"ה חייבין לעמוד מפני כבוד העוסקים בקבורתו וכדאמרינן כה"ג בסנהדרין דמ"ו ע"ב וע"ש תוד"ה הספידא, אולם במביאי בכורים ולפ"מ דדחי בבבלי, בלא"ה אינו מועיל אם מחלו לכבודם, דבע"כ האיכא משום מכשילן לעתיד לבא, ומשו"ה אפילו בכה"ג חייבין לעמוד, וע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ק' ובסוף ההקדמה לס' חרדים ובברכי. יוסף חי"ד סי' רס"ה סקי"ב

שם ממאי דילמא כדי שלא תהא נמצא מכשילן לעתיד לבא, ע' מהרי"ק סוף שרש ט' ובברכי יוסף חי"ד סי' רמ"ד סק"ז

שם כאיסר כיתר מכאיסר, ע' פר"ח סי' ל"ד סק"ה ובפלתי סק"ד ושם סי' ל' סק"ד

שם אלמא קסבר ר"נ עד ולא עד בכלל, עמש"כ בחידושי לעיל דמ"ו ע"א

שם מאי לאו חמשה כלמטה לא חמשה כלמעלה, ע' ר"ש כלים פי"ט מ"ב

שם הדקין שבכלי חרס כו'. ע' תו"כ שמיני פרשה ז' ובתוס' שבת דט"ז ע"ב ד"ה אחד

רש"י ד"ה ניביה גיד שבראשו שמחובר בחור וקטן הוא מאד ע"כ, ע' פמ"ג סי' נ"ה סק"ח בשפ"ד ובפר"ח שם סק"ג

רש"י ד"ה לא חמשה, שבו קושרין את הפסחים כו' ע"כ, זהו לשון המשנה בכלים פי"ט מ"ב וע' בשטמ"ק בסוגיין. אולם בחידושי הרשב"א לב"ק ד"פ ע"א משמע שהי"ל גרסא אחרת בפירש"י דהכא

תוד"ה אין. דאין רשאין כמו אין חייבין כו' ע' קידושין דל"ג ע"א תוד"ה אין ובבכורות דכ"ח ע"א תוד"ה עד ובמש"כ בחידושי שם, וע' בס' יראים סי' ל"ו וברמ"א יו"ד סי' רמ"ב סט"ז ובביאור הגר"א שם סקנ"ג ובסי' ש"ו סקי"ז ובברכי יוסף חי"ד סי' רמ"ד סק"ח ובת' חו"י סי' ע'

תוד"ה כסלע, וא"כ הוה להקל ובמסקנא מוכיח דכל דוכתי הוה להחמיר כו', ע' מנ"ח מצוה רס"ג

תוד"ה הדקין, למאי גרסינן הן כו', ע"ל דע"ג ע"א תוד"ה בשעת בסה"ד ובדף קכ"ג ע"א רש"י ד"ה טלית.