אור הישר (חולין) קטז

בא"ד אבל אם היה ניכר מבחוץ מקום הדריסה לא היה צריך לבדוק אלא כנגד אותו מקום, ע' פר"ח סי' ל"ג סקט"ז

דף נ"ד ע"א קנה נקובתו בכאיסר דרוסתו בכמה כו', ע"ל דכ"ח ע"א תוד"ה אתא

שם מכפא דמוחא עד אטמא ע' פר"ח סי' נ"ז סק"מ וסקמ"ג

שם מורי בה דב מכפא ועד אטמא, ע' אור שמח רפ"ה מה' שחיטה

שם א"ל ר"ל מנו רב כו' א"ל ר' יוחנן ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור"ח כו', ע' בכפתור ופרח פט"ז ובמהרי"ק שרש קס"ט ובביאור הגר"א ליו"ד סי' רמ"ב סקי"ב

שם דבי יוסף רישבא מחו בגידא נשיא וקטלי כו' רב פפא בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי, ע' בס' חסידים סי' תרס"ז ובפר"ח סי' מ"ד סק"ה ובאור שמח פ"ח הי"ז מה' שחיטה ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ז ע"ב

שם וכי להוסיף על הטרפות יש כו', ע' במעשה הגאונים ס"ס צ"ג ובראב"ן סי' רל"ט

שם אין לך אלא מה שמנו חכמים ע' ט"ז ס"ס מ"ג ובת' אחיעזר חאה"ע ס"ס י"ב

במשנה ניטלו הכליות, בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' ע"ו כ' וז"ל ועל בעל כוליא אחת מותרת דתניא בתו"כ ומייתי לה בבכורות דל"ט ע"א ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת ולא בעלת שלש ומדאסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי עכ"ל וכ"ה ג"כ ברוקח סי' שצ"ו, ויל"ד אמאי צריך להביא ממרחק לחמו ולא ממשנתנו גופה דאפילו ניטלו שתי הכליות כשרה ומכש"כ אחת, והרי"ף והרא"ש שהביאו ג"כ מבכורות, היא רק אחרי שהביאו ממשנתנו. הביאו מהתם ג"כ לסמך, אבל להביא רק מבכורות ולדלג על משנתנו גופה קשה

ולכאורה בהא דתנא ניטלו הכליות ממעט בזה הא דרכיש בר פפא דלקתה בכוליא אחת טרפה כדאמרינן בגמ' דנ"ה ע"א. והוא דדוקא לקתה אבל ניטלה כשרה, אולם לפי דרשתם בתו"כ ובבכורות י"ל נמי דלהכי אשמעינן דלהדיוט כשרה. משום דלקרבן פסול ניטלו הכליות. דבזולת דרשתם שם הוה אמינא דקרא ואת שתי הכליות, ישמיענו דהן אכילת מזבח אכן מכיון דממעטי מיניה בעלת כוליא אחת ובעלת שלש כוליות, משמע דחז"ל הבינו בקרא. דשתי הכליות הן מהכשר הקרבן. ועפ"ז שפיר ממעטו מיניה, דדוקא אם יש לה שתי כליות אז כשרה. אבל אם יש לה אחת או שלש פסולה. הרי דהשתי כליות מעכבין בקרבן, ולפ"ז הא דתנא הכא במשנתנו ניטלו הכליות, חדית בזה הכשירא משום דלגבי קרבן. פסולה כנ"ל וע' בס' המכריע חי"ד סי' יוד ובפלתי סי' מ"ד סק"ט ובפמ"ג שם במשבצות סק"א

שם ניטל לחי התחתון. ע' בתשובות הרמב"ם סי' ל"ז הטעם שמטריף ניטל לחי העליון. וכבר האריכו בזה מפרשי הרמב"ם בפ"ח הכ"ג מה' שחיטה ובטושו"ע סי' ל"ג

שם הגלודה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין. בתוי"ט נדחק על לשון פוסלין דמשנתנו ע"ש. אולם בתו"כ שמיני פרק ג' הגרסא וחכמים אוסרין. רש"י ד"ה מ"ט זיהרא מיקלא קלי ואזיל גרסינן ע"כ, בתוס' לעיל דכ"ח ע"א הביאו להא דבסוגיין בלא תיבת ואזיל, ואפשר שהיתה לפניהם גם גרסא כזאת ולכן פירש"י דהגרסא עם תיבת ואזיל היא עיקרית, ונלע"ד להסביר בד"ז. דלכאורה כל שאלת הש"ס היא על הקנה. אם דרוסתו היא במשהו כמו בכל הגוף כנגד החלל, או בכאיסר כשיעור נקובתו. וא"כ מה לו להקדים על שאלה זו הא דוושט נקובתו במשהו דרוסתו במשהו, ונראה דתוכן השאלה היא אם טרפות הדריסה היא מטעם נקב. רק בזה עדיפא דאפילו לא ראינו עדיין שניקב אפ"ה טריפה דסופה להיות נקב. או לאו משום לתא דנקב רק משום דהוא דבר ארסי, השורף ויורד אל האברים הפנימיים. אפילו אם לא נעשה שום נקב ע"י הדריסה, ונ"מ גדולה בזה אע"ג דבין כך ובין כך היא טרפה, אכן אם מטעם נקב הלא לא עדיפא דריסתה מנקב גמור ולפ"ז באופן שהנקב מטריפה כמ"כ נטרפת מטעם דריסתה, משא"כ אם סבת טרפתה היא מטעם ארס, אז אין שייכות לגודל הנקב שיוכל להיות ע"י הדריסה, רק אפילו עם שיעור היותר קטן גזרה תורה להטריף, ולכן פתח רב ביבי בר אביי בשאלתו בחילוק דין נקב בין וושט לקנה, שזה נקובתו במשהו וזה בכאיסר והשתא אם טריפותה דדריסה היא מטעם נקב. הלא לא עדיף מאילו היה כבר נקוב אבר הבעל חי. אז היה משפט דריסה בוושט במשהו כמו נקובתו, ושיעור דריסת הגרגרת בכאיסר כמו נקובתו. אכן במשהו לא היה נטרף הגרגרת, אמנם אם טריפות הדריסה היא מפני סם השורף הנמצא בארס הדורס, אז אין נ"מ בשיעורו בין קנה לוושט, משום דאין אנו דנין על כמות הדריסה ברחבו רק על איכותו הטבעי להתפשט ממקום הדריסה בחלל הגוף, והיינו דקא פשיט ליה אחד זה ואחד זה במשהו מ"ט זיהריה מיקלא קלי ואזיל, והשתא אם לא נגרוס תיבת ואזיל, הלא אז הספק במקומו עומד אולי הוא שורף רק לעשות נקב, וממילא תהיה שיעור הדריסה כנקובתו בכאיסר, ולכן פירש"י דהגרסא ואזיל היא עיקרית. להורות שהארס הולך ומתפשט בשריפתו, וא"כ אין נ"מ על רוחב כמות הדריסה רק על איכותו הטבעי כנ"ל, ולפ"ז אין נ"מ נמי בין קנה לוושט דשניהם במשהו, וביותר נכונים הדברים לפי גרסת השטמ"ק ברש"י ד"ה דרוסתו, וז"ל מי אמרינן זיהרא קלי ואזיל עד ושט והוי במשהו ע"ש לפ"ז הלא מוכרח תיבת ואזיל כנ"ל, וע' בס' התרומה ה' טרפות סי' כ"ה ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' כ"ד ובפר"ח סי' מ"ם סק"ח ובבאר יצחק חי"ד סי' ד'

אכן עצם בעיא דרב ביבי בר אביי עם דמיון נקובה לדרוסה בלתי מובן לע"ד. דחילוק גדול יש ביניהם. דנקב שולט רק על האבר הנקוב הפרטי אבל לא חוץ לגבולו, למשל אם ניקב אבר הפנימי נטרפת בו, אולם היתכן לאמר שתטרף אם יש נקב בעור ואפילו