אור הישר (חולין) קיג

שם צפורניו נועץ עד שמגיע לארץ. ע' פלתי סי' נ"ח סק"ג

שם עמדה א"צ מעל"ע כו' ע' בר"ן בסוגיין ובתוס' ונמו"י לב"ק ד"נ ע"ב ובס' התרומה ה' טרפות סי' י"ח ובמהרי"ק שרש ס"א ובש"א סי' ס"ד ובעונג יו"ט חא"ח סי' מ"ד

שם נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים כו', ע"ל דנ"ד ע"א תוד"ה אילימא ובס' האשכול ח"ג ס"ס י"ט

שם כיתנא דדייק ונפיץ, כה"ג לקמן דע"ו ע"ב נפציה ואשכח תרי, ובשבת דע"ג ע"א המלבנו והמנפצו, ושם דקמ"ז ע"א מנפצי גלימייהו, וביומא ד"כ ע"ב פוץ עמריה, ובנדה דל"א ע"א פוץ מלחא, ובב"ב דמ"ה ע"א דמפצי ליה. וכן בכתובות דצ"א ע"ב ודצ"ב ע"א

רש"י ד"ה ואס"ד, דזב אינו מטמא באונס דכתיב זב מבשרו שיהא בשרו שלם ולא באונס ע"כ, אע"ג דראייה ראשונה של זב מטמא באונס, והאי קרא, בע"כ בראייה שנייה כתיב. כדפירש"י בנדה דל"ה ע"א והכא איידי בתינוק בן יומו מ"מ הא ילפינן בב"ק דכ"ד ע"א דזב תלה הכתוב בראיות, ואע"ג דלפ"ז משכחת נמי גביה ג' ראיות ביום אחד. דחייבין להביא עליו קרבן אכן זה לא שייך בקטן שנולד דזהו רק כדי להאכילו בקדשים כדכתב הרמב"ם בפ"ג ה"ו ממחו"כ, ולפ"מ דהכא מקשה הש"ס מבשרו ולא מחמת אונסו, זהו בע"כ בראייה שנייה. דבשלישית אקשיה רחמנא לנקבה לטמא גם באונס כדאמרינן בנזיר דס"ה ע"ב, וע' בתשב"ץ ח"א סי' ק"א וק"ב ושם ח"ג סי' רס"ד ובת' מהר"ם אלשיך סי' ע"ו ובנוב"י קמא חא"ח סי' כ"ו

רש"י ד"ה דרך דופן ע"י סם כו' דקיי"ל הוא מיית ברישא ע"כ, ע"ל דל"ח ע"ב תוד"ה אלא ובנדה דמ"ד ע"א תוד"ה איהו ובב"ב דקמ"ב ע"ב תוד"ה דהוא ובת' הרמ"א סי' מ'

רש"י ד ד"ה הכא במאי עסקינן הא דקתני מותר בו ביום ע' ת' חו"י סי' קנ"ח

רש"י ד"ה כגון שהפריס ע"ג קרקע ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה א"צ מעל"ע. והקשה בלב אריה בשם הפלתי מדוע לא פירש"י כפשוטה דבאמת הפריסה ועמדה ע"ש, ולעד"נ לדייק עוד בדבריו ל"ל לרש"י להכניס א"ע במחלוקת מאי זו היא עמדה. הרי באמת לרב זו היא כשפשטה ידה לעמוד. ולרב חסדא כשניערה לעמוד, ובזו גופה נראה רש"י כמזכה שטרא לבי תרי דפסק כתרווייהו, ומאי האי נמי דמסיק. דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה כו' למאי צריך להסביר כאן מאי זו היא נפולה, וע' בת' רדב"ז ח"ב סי' תתכ"ט

ולכן נלע"ד ביאור הענין בד"ז, דרש"י בתור פרשן דייק לשון הש"ס דקאמר הב"ע שהפריס ע"ג קרקע. ול"ק הב"ע כגון שעמד, דלבלי להצריכו מעל"ע בעינן שיעמוד כדאמרינן עמדה א"צ מעל"ע. ומשו"ה כתב דלשון הפריס ע"ג קרקע נופל בין על ננער לעמוד בין על תוחב פרסותיו, וזהו מאי דמסיק דאמרינן לקמן גבי נפולה. ור"ל בהמה נפולה שכבר נתחזקו כחותיה, עמדה מנפילתה א"צ מעל"ע ע"כ, ובזה כוונתו אף דהתם פליגי בערך עמדה. אם הוא פשטה ידה לעמוד. או ניערה לעמוד אמנם בעגל שזה עתה נולד. לפי ערך כחו, כו"ע מודו דננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד, זו היא עמידה דידיה לבלי להצריכו מעל"ע, ולהכי שפיר קאמר בש"ס בלשון שהפריס ע"ג קרקע

וארווחנא נמי להבין מאי דלכאורה מורים פשטות הדברים. דרש"י סבר דפשטה ידה לעמוד וניערה לעמוד יש להם דין עמדה. ופליג ע"ד התוס' בד"ה והלכתא במש"כ דוקא עמדה למעוטי פשטה ידה לעמוד וננערה לעמוד ע"ש, דלפמש"כ אפשר דגבי נפולה ממש ס"ל לרש"י לדינא כדעת התוס'. אכן הכא קאי רש"י רק על עגל הנולד זה עתה ולפי ערך כחו, ולפרש לשון הש"ס שהפריס ע"ג קרקע כנ"ל וע' בט"ז ונקוה"כ סי' ט"ו סק"ב

רש"י ד"ה היכא דנפלה מן הגג, בלא ידעה דאי ידעה הא אמרינן דאמדה נפשה ע"כ, פי' דהכי מסקינן לעיל ע"א גבי הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה. דלא חיישינן לריסוק אברים משום דאמדה נפשה. וכן מחלק בירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ה לא דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת ע"ש, אמנם יל"ד דהנה הרא"ש כתב דמן תיבות והלכתה היכא דנפלה עד אפילו בדיקה נמי לא צריכה הוא תוספות מלשון הפוסקים ואינו בלשון הגמרא וע' ביש"ש, ובתוס' משמע דגרסי לה. וכן מפתיחת דברי רש"י היכא דנפלה מן הגג משמע דאיהו נמי גריס לה, א"כ מה מקום להא דמפרש בלא ידעה. הלא בגמרא גופה קאמר בדלא ידעה. ועפ"ז צ"ל לע"ד דהכי היא הגרסא ברש"י, היכא דנפלה מן הגג בדלא ידעה. ולא כמש"כ בלא ידעה, רק בדלא ידעה כדגריס בגמרא. ואח"כ צ"ל הנקודה ברש"י, ובתר הכי בא לפרש רק לשון הש"ס בדלא ידעה במאי דמסיק דאי ידעה הא אמרינן דאמדה נפשה כנלע"ד

רש"י ד"ה עוף שנחבט ונפל על כרחו כו' ע"כ, במש"כ ונפל על כרחו נשמר מקושית הרדב"ז בקונטרס לשונות הרמב"ם סי' ל', איך אפשר שיהיה בזה ריסוק איברים. הרי הנוצה וכנפיה מגינות עליה מן הריסוק ע"ש, ולכן כתב ונפל על כרחו, היינו שזרם הנפילה היתה בעל כרחו של העוף בדרך כזה, שבשום אופן לא היה כח בנוצתה וכנפיה להגן עליה מריסוק

תוד"ה מודה. וקדשים גופייהו לא יליף ר"ש אלא מבכור לידה לידה כו', ע"ל דל"ח ע"א תוד"ה כי יולד ובמש"כ בחידושי שם ולבכורות דנ"ז ע"ב

תוד"ה עמדה, קסבר עמדה צריכה מעל"ע הלכה צריכה בדיקה כו'. עמש"כ בחידושי לזבחים דע"ד ע"ב

בא"ד דאכתי ליבדקיה בהילוך כו', ע' אור שמח פ"ט הי"ט מה"ש.