אור הישר (חולין) קיב

דל"ד לכל הנולדים. שהם מתחזקים בעזרת משך הזמן, דוגמא דאמרינן לקמן דע"ה ע"א חדשים ואוירא גרמי. משא"כ הכא דשחטינן ליה תיכף כשיצא לאויר העולם בזה אשמעינן ר"נ טובא כנ"ל. ולהרמב"ם פ"ט הי"ז מה"ש דרך אחר בהבנת רב נחמן לא ככל הראשונים וע"ש במפרשים ובריב"ש סי' ק"צ

וכמו דרש"י נשמר מקושית הר"ן וכתב דהחידוש הוא דא"צ לשהותו מעל"ע. כמ"כ התוס' נשמרו ג"כ מקושיתו ותירצו משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטריך ליה לאשמעינן, וכ"כ בחידושי הרמב"ן הרשב"א והרא"ש הכא, וע' ברא"ש ובקרבן נתנאל פ"ק דביצה סי' ז' ובתשב"ץ ח"ד סי' ב' ובפר"ח לאו"ח סי' תצ"ח סק"ה

וע"פ שיטת רש"י דמפני מחלת הריסוק אברים ביום הולדו הוי חידושיה דר"נ דא"צ לשהותו מעל"ע כנ"ל, לא צריכינן נמי למש"כ התוס' דר"נ אשמעינן משום דאיכא ריעותא דאינו הולך, רק די לנו ריעותא ממחלת ריסוק האברים לשעתו, ואין מקום נמי למשה"ק התוס' מאי קא מסייע ליה מבן יום אחד דמטמא בזיבה הא התם ליכא ריעותא כו' ע"ש, אדרבה הדמיון עולה יפה מאד כיון דבשניהם הוא מטעם חולי, וזהו מאי דפירש"י גם שם וז"ל ואי ס"ד יש בו משום ריסוקי אברים הרי חולה הוא ע"ש, ועל זה שפיר נופל קושית הש"ס איקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו, וע' בלשונות הרמב"ם להרדב"ז סי' כ"ח כ"ט ובמש"כ בחידושי לקמן בסמוך ע"ד התוס' ד"ה בית

שם תניא דמסייע לך תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה כו', ע' באר יצחק חאה"ע סי' י"ח

רש"י ד"ה מיסרך הוה סריך הדם במחט, וכן פירש"י בד"ה ומצא על המחט, וכ"פ רגמ"ה סרוכי הוה מסרכא הדם בסוף המחט, ובתשובות הרשב"א סי' רס"ו דייק כן מלשון הברייתא. דקתני נמצא עליה בלשון נקבה, דקאי על המחט, דאי על הבית הכוסות נמצא עליו מבע"ל בלשון זכר, ובלח"מ פ"ו הי"ב מה"ש לא העיר מכל הנ"ל, רק כ' דהרמב"ם ס"ל שהדם יהיה במקום הנקב ודלא כרש"י, ובשו"ע סי' מ"ח ס"ח כתב אם נמצא קורט דם סביב המחט, והרמ"א הוסיף וכש"כ עליו, וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ' ובביאור הגר"א סי' מ"ח סקי"ז

תוד"ה המוציא, כאן נמצאו וכאן היו כו', ע' פר"ח סי' מ"א סקי"א ובחידושיו לה' פסח סי' תס"ז סקי"ב

בא"ד ועוד גבי חלוק לעולם הוא ברשות הראשונה בעלת חלוק כו', ע' בקצוה"ח סי' קנ"ה סקי"ג ובשער המשפט סי' ע"ב ס"ק כ"ה ובש"ש שמעתא ב' פ"י ובעין יצחק ח"ב סי' ס"ה

תוד"ה דגר ונפל ולא הלך כו', מלשון זה משמע שראו שקפץ ועם זה נפל, וחלות הספק הוא משום דלא הלך, וע' ראב"ן סי' רמ"ט, ועפ"ז בלתי מובן מדוע מחק ברי"ף תיבת דגר, הלא אם לא ראינו שקפץ, מה מקום לאמר בש"ס משום דאמדה נפשה וצ"ע כעת, וע' בס' התרומה ה' טריפות סי' י"ח

תוד"ה נפל. אע"ג דבנפילה בעינן עד שיפול מעשרה טפחים כו'. ע' ברוקח סי' שפ'"ז ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ח

תוד"ה בית הרחם א"ב משום ריסוק אברים משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטריך ליה לאשמעינן כו' ע"כ, לכאורה יל"ד לפ"מ דאמרינן בסוגיין הב"ע שהפריש ע"ג קרקע ופירש"י ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעל"ע ע'"ש, וא"כ מדוע דייקו התוס' דאינו הולך כיון דגם בעמד סגי ליה, ואי אפשר להליכה בלא עמידה המוקדמת, ולפ"ז הול"ל דאיכא ריעותא דלא עמד

וא"ל עפ"מ דאמרינן לקמן בסוגיין עמדה א"צ מעל"ע בדיקה ודאי בעיא הלכה א"צ בדיקה והכא כוונתם דא"ב משום ריסוקי אברים דלא ליבעיא נמי בדיקה ולה"ק ריעותא דאינו הולך ז"א דא"כ נצטרך לאמר דבהפריס ע"ג קרקע צריך בדיקה ודוקא אם הלך אז יצא ג'"כ מדין בדיקה וזה ודאי ליתא דמאי דמחלק ר''י אמר רב בין עמדה להלכה לענין בדיקה הוא דוקא בנפולה ממש, אבל בבית הרחם דא"ב משום ריסוק אברים א"צ בדיקה כלל, ומכש"כ הכא לפ"מ דמפרש הר"ן דרב נחמן איירי בדכלו לו חדשיו. בזה ודאי דל"צ בדיקה וע' בט"ז סי' ט"ו סק"ב, ולפ"ז כל הריעותא דמשו"ה איצטריך ליה לר"נ לאשמעינן כדכתבו התוס' הוה סגי מטעם חסרון העמידה כנ"ל וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

ע"ב מבשרו ולא מחמת אונסו, ויל"ד הלא האי מבשרו בעינן למילף דאין זב מטמא עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו כדאמרינן בנדה דמ"ג ע"א וצע"ק

שם עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט כו'. ע' ברוקח סי' תס"ח ובמל"מ פ"ג ה"ח מאיסורי מזבח

שם הב"ע כגון שיצא דרך דופן. ויל"ד טובא דדחי לסעייתא דרבא מטומאת זיבה ומעגל שנולד ביו"ט דאיירי כשיצא דרך דופן. דבתרווייהו הוא דלא כהלכתא, ועוד הלא בין אם נילף תינוק בן יום אחד לזיבה, מדכתיב איש איש. כדס"ל לר' יהודה בנדה דמ"ד ע"א ובכ"מ, או לר' ישמעאל בנו של ריב"ב דיליף מלזכר כל שהוא זכר בין גדול בין קטן, האם מוקמינן הני קראי נמי כשיצא דרך דופן

ואף אם בטומאת זיבה בא בדרך דיחוי אע"ג דהוא דלא כהלכתא, ומשום דל"ל לדחות בדרך אחר, אולם בעגל שנולד ביו"ט הלא הי"ל לדחות בדרך היותר קרוב. כדדחי בתר הכי דאיירי כשהפריס ע"ג קרקע, וצ"ע כעת, וע' בש"א סי' ס"ד ובפלתי ס"ס י"ד ובסי' ט"ו סק"ב. אמנם לפ"מ דקיי"ל כר"נ ממילא דלא בעינן הפריס ע"ג קרקע. ואוקימתא זו היא נמי דלא כהלכתא. וע' עונג יו"ט חי"ד סי' ס"ה

שם ואר"נ בית המטבחים אין בו משום ריסוקי איברים כו', ע' ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ה וברשב"א ורא"ש ור"ן בסוגיין ובלשונות הרמב"ם להרדב"ז סי' כ"ט.