אור הישר (חולין) קיא

שם

איזו היא כרס הפנימי כו', ע' רש"י הוריות ד"ז ע"ב ד"ה הוא בחלב ובתשב"ץ ח"ד סי' מ"ח

שם כסלע כשרה יותר מכסלע טרפה, ע' בר"ש ובפר"ח סי' ל' סק"ו

שם כגון דעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא בלא ציפא ברווחא, ע' תשב"ץ ח"ב סי' קמ"ג

שם מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' ר"ג ר"ד ושם בח"ד סי' קפ"ב ובס' האשכול ח"ג סי' י"ז ובתרומת הדשן סי' קס"ה קס"ו ובתשב"ץ ח"ד סי' ג' וסי' נ' ובפמ"ג שפ"ד סי' ל"ג סק"ז וסקכ"א ובפר"ח סי' מ"ח סקי"ז וסי' מ"ט סק"ג

רש"י ד"ה בטדא אצבע, ע"ל דף מ"ד ע"א תוד"ה כדי ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה סניא דיבי. לישנא אחרינא שמעתי מן הפנצא עצמה כו', ע' ראב"ן סי' רמ"ח ובס' האשכול ח"ג סי' כ'

רש"י ד"ה מאי וכיון, ומיהו כל הנך טרפות אנן לא טרחינן למיבדקי בתרייהו כו'. עמש"כ בחידושי לעיל די"ב ע"א ברש"י ד"ה פסח

תוד"ה מחט, ואין נראה לר"ת לאמר שיהא טרפה כשלא ניקב אלא חצי העור של המסס כו', ע' שבת דל"ו ע"א תוד"ה למחט ובסוכה דל"ד ע"א תוד"ה בית ובחידושי הרשב"א בסוגיין. ובסוכה שם ובראב"ן סי' רמ"ח ובתשובות הרשב"א סי' רס"ו וסי' שפ"ד ובס' האשכול ח"ג סי' כ' ובפמ"ג סי' מ"ח במשבצות סק"ט וסק"י ובפמ"א ח"ב סי' ק"ל

דף נ"א ע"א בידוע שלפני שחיטה כו' הממע"ה, והנה אע"ג דסיפא דברייתא איירי במקח וממכר רישא איירי באיסור והיתר. דוגמא דאמרינן בב"ק דצ"ט ע"ב עביד בך רב תרתי דלא אוכלך ספק איסורא ומנעך מספק גזילה, דמרישא שמעינן דטריפה אף למפרע. דהא מטרפינן גם חלבה שנחלב בחייה והגבינות שנעשו מהחלב, כדכתב בה"ג ה' גיה"נ ובמעשה הגאונים סי' ט' ובפרדס סי' ר"מ ובמיוחסות סי' קנ"א. וע' בשו"ע ומפרשים סי' פ"א ס"ב ובט"ז שם סי' שצ"ז ובהעמק שאלה על השאילתות ס"פ בחקותי, וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"א ובס' התרומה סי' ס"ה וברוקח סי' שפ"ו ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' קל"ה

וסוף הברייתא איירי במקח וממכר, וע' ברי"ף פ' המוכר פירות ובר"ן פ' המדיר ובתקפו כהן סי' קכ"ט ובתומים סי' כ"ה ס"ק קכ"ט ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' תמ"ט ובחו"מ סי' רכ"ד ס"ב ורל"ב סי"א י"ב ומפרשים, ובש"ך שם סי' ש"ו סק"ט ובשער המשפט סי' נ"ה סק"ב

שם הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה, ע' בת' רדב"ז ח"א סי' שכ"ח ובת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' כ"ב ובפלתי סי' ק"ה סק"ג ובש"ש שמעתא ב' פי"ב

שם והפכה רבי כו' א"ל טרח טריח לההוא גברא כו', ע' ט"ז סי' מ"ח סק."ב ובנקוה"כ ושם סקל"א ובביאור הגר"א סקכ"ב ובפרי מגדים שם במשבצות סקי"ב

שם אם אין שם מכה קורט דם מניין. ע' פר"ח סי' ל"ג סקי"ט ובנוב"י קמא חי"ד סי' ח'

שם ההוא גדיא כו' דגר נפל מאיגרא לארעא כו' הא דאר"ה הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה א"ח משום ריסוקי אברים משום דאית לה מידי למיסרך והאי ל"ל מידי למיסרך א"ד משום דאמדה נפשה כו' ויל"ד הלא בב"ק דכ"ב ע"א מסקינן דגדיא בסריכא גם מלמעלה למטה הוא משונה ומשלם ח"נ, והתוס' שם כתבו דרק למיסרך בחבית עד שמגיע ללפת כדהתם ד"כ ע"א הוי אורחא, משא"כ מגובה לנמוך או איפכא משונה הוא. ואיך מסתפק הכא לאמר דאין חוששין משום ריסוקי אברים כשמצאה למטה, משום דאית לה מידי למיסרך, הרי בע"כ הוא משום דאמדה נפשה וצ"ע כעת, וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ' ובח"ס חי"ד סי' ס"ו

שם ואפ"ה הלכתא כרב יימר שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח, ע' תשב"ץ ח"ג סי' ל"ב ובביאור הגר"א ס"ס נ"ה ובסי' נ"ח סקט"ו ובפר"ח סי' כ"ט סק"א וסי' ל"ב סק"ט ובת' ח"צ סי' ע"ז ובבאר יצחק חי"ד סי' ו' ובעונג יו"ט סי' ס"ט

שם אי נפול לארעא ודאי חיישינן ע"כ, האי חיישינן הוא להשהותה מעל"ע ולהצריכה בדיקה אח"כ, כמבואר בסי' נ"ח ס"ג וע"ש בט"ז סק"ג, וע' בס' האשכול ח"ג סי' י"ח ובת' מהר"ם לובלין סי' צ"ד

שם אבל מחמת תשובה תשובה מעלייתא הוא דעבדי, ע' חגיגה דכ"ו ע"א וברש"י שם ד"ה כשעשו ובחו"מ סי' פ"ז סכ"ח וביאור הגר"א שם סקצ"ח

שם ואי שלים חוטרא אפלגא דגבא חיישינן. ע' פר"ח סי' ל"ב סק"ח ובפלתי סי' נ"ח סק"ה ובבאר יצחק חאה"ע סי' י"ח

שם אר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוקי איברים. והק' הר"ן בשם הראשונים מאי קמ"ל פשיטא דא"כ רוב הנולדים ימותו ע"ש, ולולא דבריהם נלע"ד דטובא קמ"ל, דהא בכל נולד נראה חלישות הרבה יותר מכפי שהוא בן יומו. ואפילו בדקים לן ביה דכלו לו חדשיו כדאיירי רב נחמן וכמש"כ הר"ן, ואף כי לא נודע לנו כל הפרטים לסיבת החלישות, אך עכ"פ במדה משוערה היא מדוחק היציאה לאויר העולם. ואף אם נימא דאין צערו גדול כ"כ כצער אמו, אבל לא נוכל להכחיש המציאות של לחץ האברים ודחקם בשעת היציאה. רק בעזרת משך הזמן כמו שיתחזק גופו מכלל חולשתו. כמ"כ יתחזקו אבריו מצער הדוחק ולא ימות. אכן בהכרח תיכף בגיחו מרחם אמו אבריו מרוסקים ברב או במעט. והנה בכל ריסוקי איברים נתנו לנו חז"ל שיעור מעל"ע להשהותו לצאת מכלל ספק. אולם הכא בדקים ליה ביה שכלו ליה חדשיו ורוצה לשחטו תיכף. שפיר אשמעינן ר"נ דמטעם חשש ריסוק איברים מפני דוחק היציאה, אין לו לחכות מעל"ע, רק יוכל לשחטו ביום שנולד וזהו מאי דפירש"י אין חוששין שמא נדחק ונתרסקו אבריו ואין צריך לשהותו מעת לעת עכ"ל, ולפ"ז מובן