אור הישר (חולין) קי

החרדים מיבמות ד"כ ע"א, דהש"ס פריך דעשה דיבמה יבא עליה תידחה לל"ת דאלמנה לא יקח דכהן גדול. והשתא איך היא עוברת על הל"ת אם אין המצוה עליה ג"כ, ובע"כ דגם היא קשורה במצוה זו. אע"ג דבקרא כתיב יבמה יבא עליה. וה"נ אע"ג דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו מ"מ המצוה גם על הישראל להתברך כמו על הכהן לברך ע"ש והנה מלבד מה שלא הביא דהרשב"א חולק בזה על החרדים, וכ' בהדיא בחידושיו לסוכה דל"א ע"ב דליכא חיובא אישראל להתברך מצוה דכהן הוא ע"ש, נלע"ד עוד לאמר דאפילו לדעת החרדים אין הנידון דומה לראיה מיבמה ליבם, דהתם להיותה אשה פרטית בשותפות המצוה המוטלת עליו. שפיר יש מקום לאמר דגם היא קשורה במצוה זו דבלעדה תבטל גם המצוה דרמי רחמנא עליו. משא"כ בברכת כהנים שנצטוו אהרן ובניו לברך את בני ישראל. הלא מצוה כללית היא, ועיר שכולה כהנים מברכים לאחיהם שבשדות נמצא דהמצוה תתקיים בהכרח גם זולתו בביהכ"נ אחר, או בעיר ומדינה אחרת. ועפי"ז י"ל דאין על הפרט מישראל שום מצוה להתברך כנלע"ד

שם דתניא ואת כל החלב אשר על הקרב כו' הנה נוסחאות וגרסאות שונות בדרשה זו, והב"ח מוחק תיבת כל וברש"י בסוגיין ריש ע"ב משמע דכל הריבוי הוא מתיבת כל וע"ש תוד"ה להביא, וכן משמע בתשובות הרשב"א סי' של"ז, ורש"י בהוריות ד"ז ע"ב כתב ואת החלב וי"ו יתירא להביא חלב שע"ג הדקין, ולע"ד לא אדע מה מקום להסתפק בזה הלא בויקרא ג' ג' כתיב בקרא ואת כל החלב אשר על הקרב, ואהאי קרא סמיך בתו"כ פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע וכ"ה בתוספתא פ"ט, וכן גריס המל"מ בפי"ג ה"ה מה' שגגות וע' בתשב"ץ ח"ד סי' מ"ח ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ה

רש"י ד"ה טרפה, ולא אמרינן היכא דלא נקבה אלא אחת כו'. ע' פלתי סי' מ"ח סק"ח

רש"י ד"ה שקילו גלימא דטרופאי שהאכילוה לכלבים ע"כ, לכאורה משמע הלשון דהבעלים האכילוה לכלבים ע"פ הוראתו של הונא מר בריה דרב אידי, ולפ"ז קשה הלא בטימא את הטהור דישלם מביתו מוקמינן בב"ק ד"ק ע"א דהוא שנטל ונתן ביד, וביותר לפמש"כ התוס' שם דבמראה דינר לשולחני דכיון שהראהו לשולחני שוב לא הי"ל להראותו לאחר אבל גבי פרה כשאסרה לו חכם זה לא היה לו למהר להאכילה לכלבים והיה לו לשאול לחכם אחר ע"ש, ומכש"כ לפמש"כ התוס' לעיל דמ"ד ע"ב דשניהם היו בבית המדרש ונשאלה השאלה לפניהם, לשניהם ע"ש, לפ"ז בודאי לא היו להבעלים למהר להאכילה לכלבים כשראו שאחד מתיר, והי"ל לשאול עוד לאחר עד שיתברר הדבר. דעל השואל ליכא שום איסור לישאל לחכם אחר, כמש"כ התוס' בע"ז ד"ז ע"א ובנדה ד"כ ע"ב ועפ"ז איך הורה רבינא שקילו גלימא דטרופאי, וע' בש"ך יו"ד סי' רמ"ב סקנ"ה ובביאור הגר"א שם סקע"ב ובש"ך וסמ"ע וט"ז חו"מ ר"ס כ"ה ובשער. המשפט סק"ד

ובע"כ דהונא מר בריה דרב אידי איהו גופיה האכילה לכלבים, וצ"ל ברש"י שהאכילה לכלבים, דוגמא שנשא ונתן ביד. ואף ששניהם ישבו בביהמ"ד וראה שחבירו התיר, מ"מ אפשר דגם המטריף אגמריה סמיך, כמו המכשיר שכתבו התוס' לעיל דמ"ד ע"ב ועמש"כ בחידושי שם ובדמ"ח ע"א רק רבינא הכריע ע"פ ההלכה לפי סוגיא דעלמא וע' סנהדרין דל"ג ע"א ובתוד"ה השתא וס"ל נמי דהמטריף לא היה מומחה לרבים, דאם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם כדתנן בבכורות דכ"ח ע"ב וע' בת' לחם רב סי' פ"ד

רש"י ד"ה מיבזע בזע כמחט ומאן דטריף במחט טריף נמי בהא, ע' בס' המכריע חי"ד סי' ט"ז ובפר"ח סי' מ"ב סקי"ד

רש"י ד"ה היכא דממשמשא ידא דטבחא, וכמדומה אני בכל מקום שהוא יודע שיכול לתלות כו'. וכ"כ הרשב"א והרא"ש אבל הראב"ן בסי' רל"ה כ' אהא דתלינן במשמוש ידא דטבחא, כגון באונות התחתונות שנועץ הטבח שם הסכין כו' אבל בשאר מקומות בריאה לא תלינן וטרפה, וע' במעשה הגאונים סי' צ"ב ובת' מהרי"ט סי' ל"ז. רש"י ד"ה דהא תלינן בזאב דאמר בפ"ק בא זאב כו', ע' פלתי סי' י"ח סק"ד

תוד"ה ואברכה, כדאיתא בירושלמי דברכות כו'. נ"ב ספ"ח ובמגילה פ''א ה"ט ובמד"ר תולדות פס"ו

ע"ב להביא חלב שע"ג הדקין ד"ר ישמעאל רע"א להביא חלב שע"ג הקבה כו' ואיפוק קמייתא ע"כ, בתוספתא פ"ט ובתו"כ ויקרא נדבה פרשה י"ד מבואר להדיא בהיפוך, וע' בס' יראים סי' קמ"ד ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ה

שם מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף כו', ע' תו"כ ויקרא חובה פרק יוד ופרק י"א ובס' האשכול ח"ג סי' י"ז

שם מאי חזית דאפכת קמייתא איפוך בתרייתא שאני הכא כיון דקתני מה דוקא ע"כ, וכן כל היכא דקתני טעמא דכל חד וחד דוקא הוא. כדכתב בס' האשכול ח"ב סי' נ"ב

שם אמר רב חלב טהור סותם טמא אינו סותם כו', ע' ברמב"ם פ"ו ה"י מה' שחיטה ובפ"ז ה"ט ממ"א ובמל"מ פי"ג ה"ה משגגות ובת' ריקאנטי סי' ר"ב ובס' עונג יו"ט סי' ע"ב

שם חדא דהא א"ר ששת חלב טמא נמי סותם ועוד התורה חסה כו', ע' בת' ח"צ סי' ע"ג

שם התורה חסה על ממונם של ישראל, ע' ירושלמי תרומות פ"ח ה"ד ובפרדס סי' רט"ז

שם רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה כו' ע' בזהר הרקיע ל"ת למ"ד ובתשב"ץ ח"א סי' ס"ז ובת' מהר"ם מפדוואה סי' ע"ו ומש"כ בחידושי לקמן דע"ו ע"ב בתוד"ה למאי

שם מניומין כנדוקא איגלי ליה בסתקא דדובשא כו': האי עובדא מייתי הכא משום דדמיא להא דהתורה