אור הישר (חולין) קח

בא"ד וחלב העשוי ככובע כו' היינו כגון טרפשא דליבא. ע' פר"ח ר"ס מ"ם

תוד"ה חלב חיה. אבל בחלב טהור דעוף כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"ח ובמעדני יו"ט סי' כ"ט ובשו"ע סי' מ"ט ס"ב ובמפרשים שם ובש"ך סי' מ"ו סק"ב

דף נ' ע"א דאקשתא כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי דאייתרא דאייתרא כ"ע ל"פ דשרי כי פליגי דאקשתא ע"כ, בהבנת מחלקותם ע' בראב"ד על התו"כ ויקרא נדבה פרשה י"ד ובס' האשכול ח"ג סי' י"ז ובס' התרומה סי' מ"ג ובס' יראים סי' קמ"ד

שם דא"ר אויא א"ר אמי מקמצין, בשאילתות ר"פ ויקרא הגרסא רב אויא אמר רב

שם א"ל בבלאה את גום שדי, ולכאורה אין זה שייך לנותנין עליו חומרי המקום שיצא משם דלקמן דק"י ע"א דהתם אכיל איהו גופיה, משא"כ הרי ר' חנינא קאמר לשמעיה הב לי דאיכול, ובשלמא לשיטת רש"י דבני בבל ובני ארץ ישראל פליגי באיסורא ניחא דכיון דעל הבא מבבל נותנין חומרי המקום שיצא משם. א"כ אפשר דאיכא נמי משום לתא דלפני עור אפילו כשנותן לבן א"י, אבל לשיטת הר"ן דפליגי רק במנהגא ועמש"כ בחדושי בסמוך, א"כ אין על השמש שום איסור כשנותן לבן א"י דבר שע"פ מנהגו מותר לו לאכול. וע' ריב"ש סי' קנ"ו ובפר"ח לאו"ח קונטרס מנהגי איסור סי' כ"ג

וי"ל דלשיטת הר"ן להכי א"ל גום שדי. משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם. דוגמא דאמרינן בפסחים דנ"א ע"א רבב"ח אכל דאייתרא עול לגביה רב אוירא סבא ורבה בריה דר"ה כיון דחזינהו כסייה מינייהו. וע"ש תוד"ה אי וברי"ף ובעה"מ ומלחמות ורא"ש שם ובראב"ן סי' יו"ד, וע"ל דנ"ז ע"א רש"י ד"ה נהרא ובכפתור ופרח ר"פ י"ב ובת' אבקת רוכל סי' רי"ב

שם בני מעיין שניקבו וליחה סותמתן כשרה כו', ע' בת' חו"י סי' ע"ו

שם בא ממקום קרוב מונה עמהן, ע' מו"ק דכ"ב ע"א תוד"ה דאתא ובתשובות הרשב"א סי' תע"ז תע"ח ובשבלי הלקט ה' שמחות סי' י"ז

שם רש"א אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב מונה עמהן כו' והלכה כר"ש באבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל והנה בתשובות מיימונית לס' שופטים סי' כ' כתב דלא שייך הלכה כדברי המיקל באבל רק בתוך שבעה כדהכא אבל לא לבתר דפסק אבילות שבעה ע"ש. ועפ"ז אפשר לפרש במו"ק דכ"ו ע"ב אהא דמקשה הש"ס גבי קריעה. והאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. ומשני אבלות לחוד קריעה לחוד ע"ש ור"ל כיון דכל האי דינא באבלות גופה היא רק בתוך שבעה, א"כ אין לו מקום גבי קריעה דהוא כל שלשים, ועל אביו ואמו קורע לעולם, כדפסקינן לדינא בסי' ש"מ סי"ח

והרמב"ן בתורת האדם שער הקריעה, שהביא לפרש הא דאבלות לחוד וקריעה לחוד. מפני שקריעה מה"ת ואבלות מדבריהם ואיהו מפרש דגם קריעה מדבריהם וכי מפקינן קריעה מכלל אבלות היא לאמר דליתיה בקריעה להאי כללא דהלכה כדברי המיקל לעולם רק הוא כשאר דברי סופרים דהלכה כרבים ע"ש, הוא משום דלטעמיה אזיל בענין האבלות שם, דבברייתא דמו"ק דכ"ג ע"א ס"ל לת"ק דמתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו ג' רגלים ור' יהודא אומר רגל ראשון ושני אסור שלישי מותר. ופסק הוא כר"י דשלישי מותר מטעמא דהלכה כדברי המיקל באבל והביא כן גם בשם הרי"ץ גיאות. וע"ש ברא"ש ובכ"מ פ"ו ה"ה מה' אבל, הרי דל"ל האי כללא דמיימוני דהלכה כדברי המיקל באבל הוא דוקא בתוך שבעה. לכן מפרש הא דאבלות לחוד וקריעה לחוד באופן אחר כנלע"ד, וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תל"ו ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' ר"א

שם מקיפים בבני מעיין כו' מקיפים בריאה, ע' בחידושי הרשב"א לעיל ד"ט ע"א ובס' הארוך מש"ך סי' ל"ט ובפר"ח ר"ס ע"ה

שם חלחולת שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידות אותה כו'. ע' במעשה הגאונים ס"ס צ"ג ובס' הארוך מש"ך סי' מ"ו

רש"י ד"ה דאקשתא כ"א ל"פ דבין לבני בבל ובין לבני מערבא אסור כו' ע"כ, משמע מדבריו דפלוגתתם הוא באיסור והיתר מטעם הדין. אולם הר"ן הכא ובפ' גיה"נ גבי ביעי חשילתא כ' דלא פליגי אלא במנהגא ע"ש. וכדבריו משמע בשאילתות ר"פ ויקרא דכתב והכא נהגו בו איסור. וע' בכ"מ פ"א הי"ח ממעה"ק ובמ"מ ולח"מ פ"ז ה"ו ממ"א ובמל"מ פי"ג ה"ה משגגות ובכנסת יחזקאל סי' כ"ה ובת' מהרשד"ם חא"ח סי' ט"ו ובפמ"ג סי' מ"ח במשבצות סק"א

רש"י ד"ה כי פליגי, ולדידן תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן דאנן בני גולה אנן ע"כ. וכ"כ רש"י בתענית ד"י ע"א בד"ה תתאי שכל מנהגינו אחר בני בבל, וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' קי"ז סק"ז

רש"י ד"ה מקיפין בקנה כו', ע' בחידושי הרשב"א ובראב"ן סי' רל"א ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' נ'

תוד"ה דאייתרא ולהאי לישנא מפרש מילתא דר"ג בניחותא כו'. ע' פמ"ג סי' מ"ח במשבצות סק"א ובפלתי סי' ס"ד סק"ב

ע"ב א"ר יהודא אמר רב העיד נתן בר שילא כו' לפני רבי, לכאורה מה שייך בזה מימרא דרב יהודא א"ר הלא ברייתא היא בתוספתא פ"ג, ואפשר משום דרב היה תלמידיה דרבי כדלקמן דנ"ד ע"א ודקל"ז ע"ב ועדות זו באה לפני רבי. אולי היה רב באותו מעמד כשהעיד לפניו. ורב יהודא שמע מעשה העדות מרב, אכן כאן הגרסא העיד נתן בר שילא ריש טבחיא דצפורי לפני רבי משום ר' נתן. ובתוספתא גריס העיד בן שילא כו' משום ר' נתן ובכפתור ופרח פרק מ"ד הביא מסוגיין העיד ר' נתן בר שילא כו' לפני רבי, וע"ל דנ"ח ע"ב.