אור הישר (חולין) קז

חסה כו' ודדחי ליה נמי ר"ש וסכנת נפשות ואת אמרת התורה חסה, כדדחי גבי טרפות רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה כו'. ולפ"ז יל"ד קצת דספי הי"ל להביא עובדא דטרפות גופה, דגידין הרכין דאתו לקמיה דרבא דקאמר נמי לקמן דע"ז ע"א התורה חסה וא"ל נמי ר"פ לרבא רשב"ל ואיסורא דאורייתא ואת אמרת כו'. ומשמע דשם ג"כ עיקר הקושיא היא מהא דהתורה חסה, דאי משום רשב"ל הלא ר' יוחנן פליג, ורבא גופיה פסק בהחולץ דל"ו כר"י לגבי ר"ל וצע"ק

שם ר"ש אומר אף הן יש בהן משום גילוי. בתוספתא פ"ז דתרומות ובירושלמי שבת פ"א ה"ד הגרסא ור"ש אוסר, אכן בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג גריס ור"ש אוסר בדבש, וע' בפר"ח ליו"ד סי' קט"ז סק"א

שם אמרי ליה חיטי דכרכשא ואמרי ליה טרפשא דליבא ע"כ, ואנן נקטינן כתרווייהו. וע' בראב"ן סי' רמ"ג ורמ"ז ובס' הפרנס סי' פ"ה, והרמב"ם בפ"ו ה"י מה' שחיטה חשיב יותר דאין מגינין, וע"ש במ"מ ובכ"מ ובמל"מ פי"ג ה"ה מה' שגגות, וע' בס' האשכול ח"ג סי' י"ז וסי' כ' ובפלתי סי' מ' סק"ב וסי' ס"ד סק"ה

שם אמר רבא שמעית מיניה דר"נ תרתי חימצא ובר חימצא חד סתים וחד לא סתים ולא ידענא הי מינייהו, כעין זה במשנה פסחים דצ"ו ע"ב וביבמות דע"ט ע"ב, יומא דמ"א ע"ב ודמ"ב ע"א ובסוכה די"ב ע"א ובגיטין דל"ג ע"ב ודמ"ד ע"ב ובקידושין דנ"ג ע"ב ובב"מ ד"ח ע"ב ובזבחים דס"ט ע"א ובערכין דכ"ט ע"ב

שם אינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתם נמי לא סתים, וקשה בשלמא אי הוה פליגי בני א"י ובני בבל בסברא, אז הוה ניחא מאי דמתמה איך הסברות רחוקות זמ"ז, דאינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתם נמי לא סתים, אבל באמת הלא פליגי בפירוש הכתוב דכל חלב וכל דם לא תאכלו ע"פ הקבלה שהיה לכ"א מהם, דבני ארץ ישראל היו מקובלים בפירושו. כל חלב לרבות חלב שעל הדקין. ובני בבל היו מקובלין בפירושו כל חלב לרבות חלב שעל הקבה, כדהסביר בתשובות הרשב"א סי' צ"ח ע"ש ולפ"ז בני א"י דאכלי חלב שעל הקבה, הוא משום דסברי דע"פ דין התורה חלב טהור הוא ומותר לאכול, וממילא סותם נמי ככל חלב טהור דסותם, ובני בבל שמקובלין בפירושו דכל חלב לרבות חלב שעל הקבה, לפ"ז כמו דהוא חלב טמא לאכילה כמ"כ מיסתם נמי לא סתים, לפי הכלל דחלב טמא אינו סותם, דחסרון הסתימה נבנה ג"כ על יסוד הקבלה בפירושא דקרא, וכ"ז ל"ק לי רק לשיטת רש"י ולפ"מ שהסביר הרשב"א בתשובותיו, דפלוגתא דר"י ור"ע היא לדינא. אבל לשיטת הר"ן דפליגי במנהגא ניחא. וע' מהרי"ק שרש ק"ב ובפר"ח לאו"ח קונטרס מנהגי איסור סי' כ"ד כ"ה ובת' חיים שאל סי' ל"ב ובמש"כ בחידושי לקמן ד"ג ע"א

רש"י ד"ה חלב שעל הדקין לקמן אמרינן ריש מעיא כו'. ע' פלתי סי' ס"ד סק"ו

רש"י ד"ה קרום. ונקלף הקרום מעל החלב כו', ע' ט"ז סי' ס"ד סק"ה ובביאור הגר"א שם סקי"ג

רש"י ד"ה אף. והיינו חלב שע"ג הקבה כש"כ חלב שע"ג הדקין, ע' באר שבע להוריות ד"ג ע"א

רש"י ד"ה תותב. היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה כשמלה הוא פרוש כו' ע"כ. וכ"פ גם ברגמ"ה אולם הראב"ד על התו"כ ויקרא נדבה פרשה י"ד הביא עוד פירוש תותב, מלשון גר תושב שאינו מחובר ונסבך בבשר כמו השומן שעל הבשר כו' ע"ש

רש"י ד"ה טמא אינו סותם. לפי שאינו חיבור אלא תותב, ע' פלתי סי' מ"ח סק"ג

רש"י ד"ה התורה חסה, בתו"כ נפק"ל מוצוה הכהן כו' ועל מה חסה תורה על כלי חרס ופכי כו', וכ"כ רש"י בר"ה דכ"ז ע"א וביומא ר"פ טרף בקלפי, אולם בפרדס סי' ר"ו הביא רש"י מקור להא דהתורה חסה שנאמר והשקית את העדה ואת בעירם. וכ"ה גם בראב"ן סי' רמ"ו ע"ש וכ"ה ג"כ בשבלי הלקט ר"ה שחיטה והוא מבואר בש"ס ס"פ אלו מנחות דקאמר התורה חסה כו' היכא רמיזא דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם ע"ש, ומלבד הסתירה במקורו של הרמז, תקשה על הגמרא גופה במנחות שם. אמאי נאדו ממקור התו"כ מקרא דוצוה הכהן, שהוא מבואר גם במשנה נגעים פי"ב מ"ה ובחרו ברמז דוהשקית את העדה ואת בעירם, דשם אפ"ל דהוא מטעם צער בע"ח. ומכש"כ לפ"מ דקיי"ל צעב"ח דאורייתא בב"מ דל"ב ע"ב. אבל לא משום לתא דהתורה חסה, וע' בתשב"ץ ח"ד סי' מ"ד ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ק"ס ובמש"כ בחידושי לקמן דע"ז ע"א ולמנחות דע"ו ע"ב ולתמיד דל"ג ע"א

תוד"ה להביא. ולמעט חלב שע"ג דפנות כתביה כדדריש בתו"כ ע"כ. והוא בויקרא נדבה פרשה י"ד וע"ש פרק י"ט, ובילקוט רמז תס"א נשתנה שם לשון התו"כ ממה שהוא לפנינו

תוד"ה חלב טהור סותם לא מיירי הכא בריאה ושומן סותמתה כו' דפשיטא דטרפה דסתימה זו אינה כלום דאין שומן לריאה ואין זה שומן שלה כו' ע"כ, ורש"י כתב בד"ה טרפשא דליבא וז"ל דעל כרחך הריאה ניקבה שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינה כלום ע"ש, ולע"ד כוונה אחת לשניהם דמפני שאין זה שומן שלה לכן לא הוי סתימה, רק רש"י ע"פ שיטתו לעיל דמ"ו ע"ב דס"ל דאין סירכא בלא נקב. הסביר ע"פ טעם זה, והתוס' מנעו מלהסביר בד"ז ג"כ ע"פ שיטתם שם דס"ל מפני שסופה להתפרק. ולכן כתבו דשומן זה לא יעכבה שלא תתפרק משום דאין שומן לריאה ואין זה שומן שלה, ומשו"ה תתפרק כמו כל סירכא שאין הגנת חלב כנגדה, ועפ"ז תתפרש גם דברי הראב"ן בסי' רמ"ה. דמסיק אהאי דינא וז"ל וטרפה דחלב טהור אינו סותם ע"ש. ונתפלאו המפרשים על דבריו הלא איהו גופיה פוסק שם בסי' רמ"ז דחלב טהור סותם ע"ש. ולפמש"כ גם כוונתו דלסירכא גמורה בריאה אין מקום לאמר דהחלב יסתום אע"ג דהוא טהור, משום דאין זה שומן שלה וכדעת רש"י ותוס' כנ"ל, וע' במעשה הגאונים סי' צ"ב בד"ה מצא אחיטוב ובס' האשכול ה' טרפות סי' י"ז ובס' התרומה ה' טריפות סי' י"ז ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ט וסי' ק"ח ובפר"ח סי' ל"ט סק"ז.