אור הישר (חולין) קו

דשמואל הוה ע"ש, והכא משמע דשניהם היו במקום אחד, דאל"ה ל"ל לרש"י לאמר טעמא אחרינא. לימא אתריה דר' יהודא ב"ר שמעון הוה ואתי כתירוץ הש"ס, וכיון דר' יוחנן היה עמו תושב באותה העיר הדרא קושיא לדוכתא לימא ליה ר' יוחנן דאסור. וכמש"כ רש"י לקמן דנ"ג ע"ב דכל מקום שיש נדנוד חטא אין חולקין כבוד לרב. ולהכי פירש"י דמיטרף לא הוה טריף לה ניהלייהו דלא שמיע ליה מרביה, פירוש כמו ר' יהודא ב"ר שמעון שהיה ליה הקבלה להיתר משמיה דר' אלעזר ב"ר שמעון דאז היה אפ"ל דאגמריה סמיך כדאמרינן לעיל דמ"ד ע"ב. ועמש"כ בחידושי שם ולקמן דמ"ט ע"א וכה"ג אמרינן לקמן דצ"ט ע"ב. דמשום דליה לא ס"ל לאכשוריה לכן שלח לכתחלה אל המתיר להתיר ע"פ קבלתו וע' בס' האשכול ח"ג סי' מ"ב ובט"ז ס"ס ל"ח

תוד"ה שלפוחית היינו במקום שהולד מונח אבל ניקב כיס השתן או ניטל טרפה כו' ע"כ, אולם הראב"ן בסי' רנ"ז כתב להסכים למש"כ התוס'. דבהמה שאין לה אם היא הרחם כשרה, דהיא כסתימת המשנה לקמן דנ"ד ע"א וכדתנן בבכורות דכ"ח ע"ב אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה, וכיון שחותכין ויכולה לחיות כשרה אכן בשני דברים פליג ע"ד התוס' דאיהו מפרש דשלפוחית הוא כיס השתן, ופסק נמי דאי ניקב הכיס או ניטל כשרה. ובזה מפרש הא דתניא לקמן דנ"ה ע"ב היא האם היא טרפחת היא שלפוחית דדינן שוה להכשר, והרא"ש הביא לדבריו בפרקין סי' מ"ה וע"ש במעדני יו"ט. ובס' האשכול ח"ג סי' י"ט וסי' כ' וברוקח סי' שצ"ח ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' ט"ו ובש"ך סי' מ"ה סק"ג ובפמ"ג שם בשפ"ד סק"ג וסק"ה ובפר"ח שם סק"ב

תוד"ה מייתינן. דהיינו כשלא העלתה צמחים כו', ע' בביאור הגר"א ס"ס ל"ט ובת' פמ"א ח"ב סי' צ'

תוד"ה רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי אאיכא ריעותא בדופן קאי כדפי' בקונטרס ועתה נוהגין להטריף כל הסרכות ואין בודקין אותן לא בדופן ולא בפשורי ע"כ, ע' בפרדס סי' רי"ח וסי' רי"ט ובת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ח ובס' המכריע חי"ד סי' י"ג ובתשב"ץ ח"ב סי' קמ"ה ובאור שמח פ"ז מה"ש

תוד"ה אמר, ובתשובת רב שר שלום גאון כתב דבין סריך וסביך ובין לא סביך וסריך כשרה כו'. ע' מה שהאריכו בזה הרא"ש בסי' כ"ג והראב"ן בסי' רמ"ג ובמשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה הנספחים לתשובות הגאונים ובס' המכריע חי"ד סי' י"ד ובת' מהרשד"ם חי"ד תשובה ל"ז ובפר"ח סי' ל"ט סק"מ ובפלתי שם סק"ח

בא"ד ושמא אין זה רבינא סתמא שהוא בכל הש"ס שהיה חבירו של רב אשי שנולד ביום שמת רבא כו'. וכ"כ נמי הרא"ש בסוגיין דרבינא קדמון היה, והביא מב"מ דכ"ח ע"א דאמר רבינא גלימא מכריז רבא אמר אפילו תימא אבידתא מכריז וע"ש במעדני יו"ט, ולא ידענא מדוע הביאו ממרחק לחמם ולא מהא דלעיל בסמוך דמ"ו ע"ב א"ל רבינא לרבא מקצתה מ"ט דהדרא בריא. ולקמן דע"ז ע"א א"ל רבינא לרבא מתלקט מהו, וברפ"ב דב"ק א"ל רבינא לרבא היינו רגל היינו בהמה, ובריש זבחים א"ל רבינא לר"פ לא הוית גבן באורתא בתחומא בי חרמך דרמי רבא כו'. וע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' ע"ז ס"ס מ"ה ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"ב ודי"ז ע"ב ובמעילה ד"ג ע"ב

בא"ד וסרוכה וסבוכה בבשר שבין הצלעות או בצלעות עצמן כו': ע' בתמים דעים להראב"ד סי' קנ"א ובת' הרא"ש כלל כ' סי' ז' ובתשובה הארוכה שבסוף הספר שם ובס' התרומה ה' טרפות ובס' יראים סי' קמ"ג וברוקח סי' שפ"א ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' ל"ט וברדב"ז ח"א סי' שכ"ח

ע"ב חזי הנך דקיימין כנדי כנדי כו'' ע' במשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה הנספחים לתשובות הגאונים דף כ'"ו ע"ב ובס' האשכול ה' טרפות סי' י"ט ובפלתי סי' ל"ו סק'"ט

שם מחט שנמצאת בריאה כו' ע' בס' הפרנס סי' ע"ח ובמשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה הנספחים לתשובות הגאונים ובס' התרומה ה' טרפות סי' י"ג ובתשב"ץ ח"ג סי' ל"ב ובש"ך יו"ד סי' קי"ט סקכ"ט ובט"ז שם סקי"ד

שם טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבא כשרה כו' ע' ש"ך סי' ל"ו סקל"ג

שם והאמר ר"נ האי סימפונא דריאה דאינקיב טרפה ההוא לחבירו איתמר. ע' תשב"ץ ח"ב סי' קמ"ח וברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' רי"ז ובפלתי סי' ל"ו סק"ז

שם אין אומרין בטריפות זו דומה לזו כו'. ע' בס' המכריע חי"ד סי' יוד

שם ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' רנ"ה ובס' הפרנס סי' ע"ט

שם אילו אשתכח בבשרא כה"ג הוה טריף מר כו', והנה ברא"ש מסיק דבבשרא בין קופא לגיו בין קופא לבר כשרה והכי נהוג עלמא לפי שהבהמה מתחככת בכתלים ואפילו נכנס דרך קופא דוחק ועובר בעומק הירך, וכ"פ בטושו"ע סי' נ"א להתיר מטעם זה בקוץ או מחט שטמון בבשר וע"ש בט"ז וש"ך סק"ד

ויל"ד בהא דתנן בעדיות פ"ב מ"ג ועל המחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא, דפריך עלה בפסחים די"ט ע"ב האי מחט מאי עבידתיה אי נימא ספק מחט הא לא גזרו על ספק הכלים שבירושלים וא"ר יוסי ב"ר אבין כגון שהיתה פרה חסומה ובאה מחוץ לירושלים ופירש"י דודאי מעלמא אתי דמשנכנסה לשם לא בלעתה דהוה להו ספק כלים של מקומות אחרים ע"ש, והשתא בסוגיין הלא ספיקא דאורייתא היא דלמא מבפנים קאתי, ואפ"ה פסקינן דכשרה ובע"כ דנקטינן דגם ספק אין כאן. רק בודאי נתחככה בכתלים ודחקה בבשר, וא"כ מה יועיל התם