אור הישר (חולין) קה

תתכ"ו ובברכי יוסף חי"ד סי' רס"ג סק"א ובחאה"ע סי' ב' סק"ח ובסי' ט' סק"ז ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' רע"ו

תוד"ה אלא, ויש ספרים שכתוב בהן ככרתן כו' ע"כ, וכן הגרסא לפנינו בירושלמי ברכות פ"א ה"ב ובסוכה פ"ג ה"ו, וע' נדה די"ט ע"ב תוד"ה הירוק ובחידושי הרשב"א שם ובר"ן פ"ב דשבועות ה' נדה ובמרדכי שם ובמשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה זצ"ל הנספחים לתשובות הגאונים ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרל"א ובש"ך יו"ד סי' ל"ח סק"ו וסי' קפ"ח סק"ה ובפלתי סי' נ"ב סק"א

תוד"ה אבל נקב, ויש שרצו לאסור כשנראה הריאה חסרה שיש קמט וסדק כו', ע' בתרומת הדשן סי' צ"ט ובט"ז סי' ל"ו סקי"ג וסקי"ד ובנקוה"כ שם ובס' הארוך מש"ך ובמנחת אהרן שם ובביאורי הגר"א לאו"ח סי' תרמ"ח סק"ו ובפר"ח ליו"ד סי' ל"ו סקכ"ב ובת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ט"ו

דף מ"ח ע"א התליע כבד שלה זה היה מעשה שעלו עליה בני עסיא ג' רגלים ליבנה לרגל שלישי התירוה להם. כה"ג לקמן דע"ז ע"א והנה לא נתבאר בש"ס חומר הענין עם כל הספיקות שהיה להם בזה. עד שהוצרכו להמתין על ההיתר ג' רגלים. אולם בה"ג ה' טרפות מסיק שם בשני מקומות וז"ל. מהו דתימא מידי דהוה אכבד יבשה ותהא אסורה קמ"ל דלא דמיא ליבשה וכשירה, ולטעמיה אזיל במש"כ שם יבשה הכבד טרפה, והרמב"ן כתב בחידושיו לעיל דמ"ו ע"ב דמסתברא כוותיה מאזן בכור דיבשין כנטולין דמו וכ"כ הרא"ש שם

ולדברי הר"ן אפ"ל דהספק היה אף אי נשתייר בו כזית, מי אמרינן דסופה להתרפאות ואין דינה כנטולה, או דסוף כולה לירקב

שם ריאה הסמוכה לדופן כו' חוששין לה ע"כ, וכן לכל מקום שתסרך, וע' במיוחסות סי' קס"ב ובתשובות הרשב"א סי' קס"א קס"ב ר"א ר"ב שע"ח וע"ש סי' תכ"א וסי' תרל"א ובמעשה הגאונים סי' צ"ב ובתמים דעים להראב"ד סי' י"ב וסי' ק"נ ובת' הרא"ש כלל כ' סי' ה' וסי' י"ב וסי' כ"ח ובת' מהרי"ט ח"א סי' ע"ז ובריב"ש סי' קפ"ח ובת' רדב"ז ח"א סי' קמ"ה וח"ג סי' תס"ה וסי' תקצ"ט ובעונג יו"ט סי' ע"ז

שם התם במקום רביתא כו'. בתשובות הרשב"א סי' ע"ד גריס במקום רביעתא כו', וכ"ה ג"כ במיוחסות סי' קס"ט, והיא גרסת הרי"ף, וע' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ח

שם אמר רבינא והוא דסביך בבישרא כו'. ע' בתשובות הרשב"א סי' קי"ב וסי' קס"א וסי' תקל"א ובס' האשכול ח"ג סי' כ' ובת' אבקת רוכל סי' ר"ט עד סי' רי"ב ובת' הגרע"א סי' ע"ט ובח"ס חי"ד סי' ל"ח ובעונג יו"ט סי' ע"ח

שם וזהו פסול שחוזר להכשרו, ע' פר"ח סי' מ"ד סקי"ג ובת' בשמים ראש סי' ש"ב

שם למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום כו'. בשאלתות פ' תצא סי' קנ"ב הוסיף או מחמת מכה בושט שאינו קרום, וע"ש בהעמק שאלה. וע"ל דמ"ג ע"א רש"י ד"ה אינו קרום ובס' האשכול ח"ג סי' י"ז ובפתיחת הפמ"ג לבדיקת הריאה ובנוב"י קמא חי"ד סי' י"ז ובח"ס חאה"ע ח"א סי' י"ד

שם כי ניקבה דלאו מיניה מיטרפא לא קתני כו', ע' פר"ח סי' מ"א סקי"ג

שם א"ל ההיא בכוליא אתמר ע"כ, וע"פ אוקימתא זו מקשה הש"ס בפשיטות לקמן דנ"ה ע"ב, והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא. וע' מהרי"ק שורש ל"ו וברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ר"ה ובת' פמ"א ח"ב סי' כ"ו ובאור שמח פ"ז הי"א מה"ש

שם חזינהו להנך דקיימן צימחי צימחי כו'. ע' עונג יו"ט סי' ס"ד

שם אמר רבא כי הוה מסגינן בתריה דר"נ כו', ע' פלתי סי' ל"ז סק"ב

רש"י ד"ה ואסרו להם לא גרסינן ובשני הרגלים לא אמרו להם כלום ובשלישי עמדו למנין ורבו המתירין והתירוהו ע"כ, מלשון זה משמע. דלרש"י פשיטא ליה דבשני הרגלים הראשונים היתה מחלוקת ביניהם. הללו אוסרים והללו מתירים עד רגל השלישי שעמדו למנין ויצא ההיתר ע"פ רוב דיעות. ויל"ד מנ"ל לרש"י הא דילמא לא היתה בזה מחלוקת רק העדר ידיעה. וספק אחד היה לכולם אם דינה כיבש הכבד כו', כמש"כ לעיל בסמוך בשם הבה"ג והר"ן ע"ש, וברגל שלישי נולדו הכרעות הספיקות וצ"ע כעת

רש"י ד"ה אין חוששין לה. מכה היתה בו וכשחיתה קלטה הריאה אצלה ע"כ, פי' כשמתחיל לחיות המכה אז היא קולטת הריאה אצלה. כמש"כ הריב"ש סי' שי"ט

רש"י ד"ה דסביך בבישרא שנסבכה ונאחזה הריאה בבשר שבין ב' הצלעות כו'. ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ע"ח

רש"י ד"ה ליתני במתניתין נקובת הדופן כו'. ע"ל דמ"ב ע"א תוד"ה דרוסת כו' ומה"ט לא תני במתניתין כו'. וע' בליקוטים מחידושי הגרע"א בסוגיין

רש"י ד"ה לא בעי מר אומצא רוצה היה לדעת אם יכשירנה ואם לאו ע"כ, נשמר מזה דלא נימא שחשב באמת שיקנה הבשר לאכילה, דזה ודאי ליתא כיון דגם הוא ידע דיש בזה שאלת חכם וא"כ איך יאכלנה, וכדפריך הש"ס בפשיטות לעיל דמ"ד ע"ב וכיון דאורי בה חכם היכי אכיל מינה. ועמש"כ בחידושי שם ולקמן בסמוך ולהכי פירש"י דרצונו היה רק לדעת אם יכשירנה לאחרים, וע' תשב"ץ ח"ב סי' קנ"ט

רש"י ד"ה וליה לא ס"ל לר' יוחנן לא ס"ל לאכשורי ומיטרף נמי לא הוה טריף לה ניהלייהו דלא שמיע ליה מרביה ע"כ, נראה דהוה קשיא ליה לרש"י הלא הא דתניא חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר, הוא בדוקא אבל התיר חבירו רשאי לאסור כדכתבו התוס' בע"ז ד"ז ע"א א"כ אמאי לא אסר ר' יוחנן כיון דליה לא ס"ל לאכשורי, וכה"ג פריך הש"ס בעירובין דצ"ד ע"א ורב אי ס"ל דאסור לימא ליה ומשני אתריה