אור הישר (חולין) קד

שם האי ריאה דדמיא לאופתא כו'. ע' בתמים דעים להראב"ד סי' י"א וסי' ק"נ וביד המלך פ"ח מה' שחיטה ובנוב"י קמא חי"ד סי' יוד

שם אמר רבא ככוחלא כשרה כדיותא טרפה כו', בשבלי הלקט ה' טרפות סי' ח' הי"ל גרסא אחרת בסוגיין

שם שחור אדום הוא אלא שלקה. ע' פר"ח סי' מ"ד סקי"ז

שם באתה אשה אחת לפני שמלה בנה כו', ע' ביו"ד סי' רס"ג ס"ב ובביאור הגר"א שם סק"ד ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' קס"ה

שם האי ריאה דדמי ככשותא וכמוריקא וכגון ביעתא טרפה כו'. ע' ט"ז סי' נ"ב סק"ה

שם מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו ניקבה כו', ע' עונג יו"ט סי' ס"ד

שם והוא דקיימי סמפונות, ע' במרדכי רמז תרי"ט ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ס"ו ובש"ך סי' ל"ז סקכ"ח

שם ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כו', ע' ח"ס חי"ד סי' ל"ה

רש"י ד"ה מניחים עלה על אותו אטום לאחר שנקרע, ע' בפר"ח סי' ל"ו סקכ"ה

תוד"ה אבל אגבה, ונראה דאם נמצאת העינוניתא לצד שמאל כיון דלאו אורחא בהכי טרפה כו' ע"כ. וכ"כ המרדכי והרא"ש. ולשון הראב"ן בסי' רל"ט דחליף הוא וטרפה, וע' במשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה הנספחים לתשובות הגאונים

תוד"ה אפילו, ואי לא הוה אפילו בתר נפיחה כטרפא דאסא נראה לאבי העזרי שהיא כשרה ע"כ, וכ"פ הרמב"ם הרא"ש המרדכי והר"ן בשם הרמב"ן, ובראב"ן סי' רל"ט היא בדרך שאלה, ולשון התשובה היא הט אזנך ושמע לדברי חכמים ואין להוסיף על הטרפות אלא כמה שמנו חכמים ולא לגרוע הלכך כי טרפא דאסא טרפה בציר מהכי כשרה ע"ש וכ"ה ג"כ במעשה הגאונים סי' צ"א וע' בביאור הגר"א סי' נ"ה סקט"ו, ובביאורי הגר"א סי' ל"ה הורה דוגמא לשיעור זה מהא דלקמן דקכ"ג ע"א אהא דאפילו מיל אינו חוזר דדייק בש"ס ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר. וע' במשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה הנספחים לתשובות הגאונים

ולעד"נ להוסיף דוגמא לזה דאהא דתנן בכתובות דצ"ט ע"ב אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים. דכתב שם הר"ן בשם הרמב"ן דיותר על כן בטל, והביא מהא דתנן בב"ב דקמ"ו ע"א אכל שם סעודת חתן אפילו בדינר. ואמר רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר לא ואקשינן פשיטא דינר תנן אלמא כל כי האי לישנא דוקא הוא ע"ש, דהתם נמי בתרווייהו הוא כמו אפילו טרפא דאסא דהכא ואפילו פחות ממיל דלקמן דאתא למעט בזה פחות כנ"ל, וכן מצינו אהא דתני ר"ח בעירובין די"ד ע"ב אפילו כחוט הסרבל. דדייק מינה בתרומת הדשן סי' ע"ד דדוקא הוא ולא פחות ע"ש

ולא דמי למש"כ התוס' בר"ה די"ג ע"א גבי בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול דלאו דוקא דאפילו פחות מכאן ואפילו חסר טיפה אינו טובל ע"ש, דהתם מוכח דכוונת הש"ס הוא גם על השיעור היותר פחות, ובב"ב דכ"ג ע"א ובס"פ מרובה שכ' התוס' אהא דבישוב אפילו ק' מיל לא יפרוס דלאו דוקא אלא אפי' אלף לא יפרוס ע"ש התם בעי לאהדורי עם המספר החשבון היותר גדול שהיה נחשב בלשון ב"א, ומנין זה היה מדובר בלשונם כמו תרי כמאה דשבועות דמ"ב ע"א, ומאה נשי כתרי גברי דמיין דברכות דמ"ה ע"ב. דבכל אלו הכוונה לאלף כמו למאה

תוד"ה שלישי הביאתו לפני נראה דסבר דבתרי זימני הוי חזקה כרבי ביבמות דס"ד מדאמר לה המתיני ע"כ, הסבר דבריהם הוא דביבמות שם מסיק, נישואין ומלקות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג, אולם במילה לא הכריעו שם בש"ס, וכללא דהלכה כרבי מחבירו ג"כ לא שייך בהך פלוגתא דהא בוסתות ושור המועד פסקו בהדיא כרשב"ג, גם איכא אמוראי בעירובין דמ"ו דלא ס"ל להאי כללא ע"ש ולכן כתבו התוס' להורות כרבי מטעם ההכרעה של ר' נתן. דקאמר המתיני גבי שלישי, ובע"כ משום דסבר דבתרי זימני הוי חזקה וע' במהרש"א ובהגהות מיימונית ספ"א מה' מילה כ' נמי דהא דפסק הרמב"ם שם כרבי הוא מעובדא דר' נתן הבבלי ע"ש. ומה נכונים הדברים ביותר עפ"מ דאמרינן בב"מ דקי"ז ע"ב נקוט דר' נתן בידך דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. וע' בב"ק דל"ט ע"א ודנ"ג ע"א

אולם הרי"ף והרא"ש ביבמות שם כתבו דמסתברא דמילה כנישואין דבתרי זימני הוי חזקה דספק נפשות הוא וספק נפשות להקל ע"ש, מדוע לא נקטו מהא דר' נתן כדכ' התוס' ופסקו מצד הסברא, משום דהרי"ף והרא"ש לטעמייהו דגרסי הכא דגם שלישי מת רביעי הביאתו לפני וכן גרס בה"ג ה' טרפות, וכ"ה בשה"ש רבה פרשה ז' ובירושלמי יבמות פ"ו ה"ו וע"ש בש"ק, והתוס' נקטו כדגרסינן בסוגיין ובשבת דקל"ד ע"א ובתוספתא שם פט"ז וכ"ה נמי בפרדס סי' מ"א שלישי הביאתו לפני. וע"פ גרסת הרי"ף והרא"ש רביעי הביאתו לפני לא פסקו נמי כרשב"ג כיון דעכ"פ איכא בזה חלופי גרסאות, לכן בחרו טעמא דספק נפשות להקל כנ"ל. וע' בס' האשכול ח"ב סי' ל"ה

אמנם האי טעמא גופה צריך להבין. הרי רבי ורשב"ג גופייהו ס"ל נמי דספק נפשות להקל דאורייתא הוא מקרא דוהצילו העדה. כדכתב רש"י בכתובות דט"ו ע"א ובב"ק דמ"ד ע"ב ובע"כ דכמו רבי לא חייש למול את השני מפני ספק נפשות להקל, משום דמיתת הראשון נחשב לו רק למקרה כמ"כ נקט רשב"ג מיתת השני נמי למקרה מפני סבה אחרת ולא מטעם המילה, ולפ"ז פליגי מאימתי מתחלת הספק נפשות דניזל בהו לקולא שלא למול עוד, לרבי אתחזק הספ"נ אחרי מיתת השני ולרשב"ג אחרי מיתת השלישי, וכיון דבהא גופה פליגי רבי ורשב"ג על גבול הספק נפשות איך נכנסו הרי"ף והרא"ש להכריע במחלקותם להקל מטעם ספק נפשות כיון דבזה גופה פליגי. וע' רדב"ז ח"ב סי'