אור הישר (חולין) קג

שם א"ל הדר עיילה קמיה א"ל זיל אימא ליה למאן דיתיב אבבא כו'. כה"ג לקמן דצ"ט ע'"ב

שם כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו, והנה בפלתי סי ל"ה סק"ב כ' וז"ל יש לתמוה ברמב"ם דפסק חסרה ורדא או שנים כשר ויתרת קמא כשר א"כ מה טעם ולאיזה צורך אמר ליה כל הני חיוי ברייתא אית להו מהכ"ת להטריף אי משום ורדא הא בכל אופן כשר ואי משום יתרת, הא יתרת מקמא כשר כו' ע"ש והמעיין ברמב"ם יראה דאין כאן מקום לתמוה, דז"ל ברפ"ח מה"ש אם לא נמצאת הורדא מותרת שכך היא דרכה יש בהמות תמצא בהם ויש בהמות לא תמצא בהם ע"ש ולכאורה לאיזו: צורך כתב שיש בהמות כו'. ומאיזה מקור הוציא את דבריו בזה, ובע"כ שהביא זה לסמך בטעמו ונימוקו על מה שהתיר חסר ורדא, מפני שיש בהמות תמצא בהם ויש בהמות לא תמצא בהם, ומשו"ה אי אית בה לא נחשבת ליתיר ואי לית בה לא נחשבת לחסיר, ובשתיהן כשרות, ומקור דבריו הוא ממאי דאמר כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו, מכלל דלאו ברייתא לית להו, ולפ"ז מה מקום לתמוה מה טעם ולאיזה צורך אמר ליה כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו, הרי למטרה זו גופה אמר ליה דרק חיוי ברייתא אית להו. וממילא דלאו ברייתא לית להו. וא"כ הרי הורה בדבריו אלו דחסר ויתר ורדא בשתיהן כשרות

ועפ"ז בלתי מדוקדק נמי מש"כ הגאון הנ"ל בכרתי שם סק"ד אהא דחסרה ורדא כשרה וז"ל זהו דעת הרמב"ם דס"ל דלא היה מקובל אצל חז"ל שצריך להיות ורדא ולכך אם חסרה או יתירה אין קפידא כו' ע"ש ולפמש"כ אדרבה דעת הרמב"ם הוא, דמקובל היה אצל חז"ל דיש בהמות תמצא בהם ויש בהמות לא תמצא בהם, כמש"כ בהדיא דלהכי כשרה חסרה ורדא, ודקדק כן ממה שמבואר בחז"ל דדוקא חיוי ברייתא אית להו, ולאפוקי דלאו ברייתא כנ"ל

רש"י ד"ה יתיר ס"ל לרבא דכנטול דמי ולית הלכתא כוותיה כדאמרינן בסמוך ע"כ, ויל"ד הרי באמת קיי"ל כל יתר כנטול דמי כדאמרינן לקמן דנ"ח ע"ב, והשתא בשלמא אי לא הוה נקטינן האי כללא גבי ריאה ניחא דאפ"ל דאין אומרין בטרפות זו דומה לזו כדאמרינן לקמן דמ"ה ע"ב ובכ"מ, משא"כ ביתרת דהא דאסרינן מגבה הוא מטעם שהיתר כחסר כדביאר הרמב"ם בפ"ח ה"ד מה"ש. ורבא הוה ס"ל דגם יתרת מקמא או בדרי דאוני הוא ג"כ כנטול. וא"כ אמאי לא נקטו בש"ס כוותיה גם בזה. וצ"ל כמש"כ הש"ך בסי' ל"ה סקי"ז דקים להו לחז"ל דיתרת מקמא לא חשיב יתרת כלל שכך הדרך להיות בבהמות ע"ש. וע' בס' האשכול ח"ג סי ט"ו

בא"ד אבל בחסר וחליף הלכה כמותו דליכא מאן דפליג ע"כ, ויל"ד לפ"מ דפתח רש"י בהא דיתיר, לאמר דלית הלכתא כוותיה דרבא כדאמרינן בסמוך, וכוונתו להא דקאמר מרימר הכי. וא"כ ל"ל לרש"י להוכיח מהא דליכא מאן דפליגי הרי היה יכול להוכיח מדברי מרימר גופיה, דפליג ביתרת, ומודה בחסיר וחליף, דהא רבא כייל חסיר חליף ויתיר וקאמר אכולהו טרפה והשתא אם איתא דמרימר פליג אכולהו הול"ל לית הלכתא כוותיה דרבא. ומדמסיק דלית הלכתא כוותיה ביתרת ש"מ דבחסיר וחליף מודה דטרפה, ודוחק לאמר דכוונת רש"י דליכא מאן דפליג אתרווייהו. וצ"ע כעת

רש"י ד"ה וה"מ מגואי מתחת ע"כ, ע' פר"ח סי' ל"ה סקי"ז

רש"י ד"ה אפילו. ובתשובת הבבלים מצאתי כן כו' ע"ב וכן בתשובות מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ו ובהגהות מיימונית פי"ד סי' ל' מה' אישות ובתוס' ר' יהודא חסיד ותוס' הרא"ש לברכות דכ"ה ע"ב, בכולם קראו אותם תשובת הבבליים, אולם בשטמ"ק כאן גריס ברש"י, תשובת הגאונים הבבליים ע"ש, וגרסא זו מתאמת עם לשון רש"י בבכורות דמ"ט ע"ב, וע' ברש"י ס"פ שבועת העדות

בא"ד אבל לא שמעתי ואין הדבר נראה הואיל ולא קיימא בדרא דידהו יתרת היא כו' ע"כ, ע' במעשה הגאונים סי' צ"ב ובס' האשכול ח"ג ר"ס כ' ובתמים דעים להראב"ד סי' ק"נ ובש"ך סי' ל"ה סקי"ז

תוד"ה ואי לאו. דאפילו יש הפסק ביניהם כחוט השערה טרפה כו', ע' בס' הארוך מש"ך סי' ל"ז

בא"ד דוקא בועות שיש בהן מוגלא אבל צמחים קשין אפילו סמיכי כשרה ע"כ, וכ"כ בהגהות אשרי וע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ע"ח

תוד"ה כל, היינו היכא דגדולה הרבה כו', ע' ש"ך סי' ל"ה סק"ט

בא"ד פי' בקונטרס דכי משתכחן תרתי דטרפה כו' ורבינו אפרים אומר דעל אחת לא היה אומר כל הני עיזי ברייתא כו'. ע' ראב"ן סי' רל"ט ובתשובת הרשב"א סי' קס"א ובמשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה הנספחים לתשובת הגאונים ובס' האשכול ח"ג סי' כ' ובתמים דעים להראב"ד סי' י"ט ובת' הרא"ש כלל כ' סי' ל"א ובס' התרומה ה' טרפות סי' י"ב וברוקח סי' שפ"א ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' ח' ובס' המכריע חי"ד ה' טרפות סי' י"ב ובט"ז סי' ל"ה סק"ד ובפלתי שם סק"ב ובת' חיים שאל סי' ט"ו וסי' י"ז

בא"ד ונראה דאין ראיה מבהמות שלנו דשמא חלוקות משלהם כו'. וכ"כ הרא"ש וע' בתרומת הדשן סי' רע"א

ע"ב אבל אגבה אפילו כטרפא דאסא טרפה, וכ' הראב"ן בסי' רל"ט דל"ש אגב אומא ול"ש אגב אונא. אולם במרדכי מסיק בזה מלבד האונא של ימין הסמוכה לגרגרת במיצר החזה אצל הצואר ממש התחתונה שהיא עליונה שאם ימצא על גבה כטרפא דאסא נמי כשר כו', וכ"ה בהגהות מיימונית פ"ח ה"ד מה"ש, וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ'.