אור הישר (בכורות) צט

בשריפה (קידושין נ"ח וחולין פ"ה), וכמובן גם בדרך זו מסולקת השגת הרש"ק ז"ל

אמנם האמת אהובה מהכל, ואחרי כל מה שפלפלנו בזה עלינו להודות שעדיין לא הגענו לפשט הברייתא דספרא בתוך תוכה. א) מצינו באותה ברייתא דתו"כ בפרשת צו שרבנן אומרים אין לי אלא נותר, מנין לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה וכו' וחטאת העוף הבא על הספק ואשם תלוי ת"ל לא יאכל כי קדש הוא כל שהוא קדש טעון שריפה עיי"ש, וע"ז נחלק שם רבי יהודה, הרי לנו גלוי שלא נחלקו בשנעשה חולין למפרע ושזה שצריך שריפה הוא משום דחולין שנב"ע בשריפה, דהרי אומרים בפירוש כל שהוא קדש בשריפה. ולפי פירוש רש"י ז"ל בסוף תמורה הרי טעמייהו דרבנן הוא דא"ת וחטאת העוף הבא עה"ס באופן הנ"ל הם בשריפה משום דנעשו חולין למפרע וחולין שנב"ע בשריפה, וא"כ מהו זה שאומרים כאן דטעונים שריפה משום דכל שהוא קדש בשריפה. ויצטרך לפרש טעמייהו דרבנן החולקים על ר' יהודה שם במשנתנו בסוף תמורה והאומרים דא"ת וחטאת העוף הבא עה"ס בשריפה דהוא לא משום שנעשו חולין בעזרה, אלא דנעשו קדש פסול וכמבואר לעיל ושפיר קאמרי כל שבקדש פסול, ולר' יהודה נעשו חולין למפרע אלא דהו"א דחולין שנב"ע בשריפה ואיצטריך קרא דהוא וכנ"ל. ואולם עדיין לבי מהסם: ב) בפסחים כ"ח שנתוכחו ר' יהודה ורבנן בדין חמץ בפסח שר' יהודה אומר אין ביעורו אלא שריפה ודן ר' יהודה דינו האחרון נותר ישנו בבל תותירו וחמץ ישנו בבל תותירו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה והשיבוהו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק לדבריך יוכיחו שהן בבל תותירו שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה ושתק ר' יהודה. עיי"ש. ועיי' בפירוש רש"י ז"ל שכתב וז"ל אשם תלוי בא על ספק כרת וכו' ואם שחטו ואירע בו פסול או נותר פליגי ר' יהודה ורבנן בשילהי פרק בתרא דתמורה לר' יהודה בקבורה לרבנן בשריפה וכו', ואתה אומר בקבורה אאשם תלוי קאי דקאמר ר' יהודה יקבר ואע"ג שהנותר ממנו אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת, עכ"ל

והנה פשוט מפני מה לא פירש כאן רש"י כפירושו בסוף תמורה דאין לזה מקום כאן כלל, דאם טעמם של רבנן הוא משום דחולין שנב"ע בשריפה וטעמו של ר' יהודה משום דסבר דהם בקבורה אין זה ענין כלל לכאן דמה ישנו בבל תותירו שייך בחולין שנב"ע, (וגם אין בהם חיוב כרת והיה ר"י יכול להשיב אני אומר בקבורה מפני שאינו בכרת), וע"כ דכאן מדברים לא בנעשה חולין למפרע אלא בקדש פסול או בנותר של אשם תלוי, ואם באנו להשוות שני הפירושים של רש"י נצטרך לאמר דסבר דפליגי בתרתי בשנעשה חולין למפרע ע"י שנודע בין שחיטה לזריקה, דר"י אמר דבקבורה, ורבנן אמרי בשריפה, ופליגי גם באירע פסול או נותר בא"ת דלרבנן בשריפה ולר"י בקבורה והמשנה באמת כוללת שתי הפלוגתות, ואולם בפלוגתא השניה טעמיהם שונים לגמרי דכאן לא שייך לבנות על היסוד של חולין שנב"ע, אלא דנחלקו בדרשת הכתוב אם קדש כזה שבא על ספק יש לו לענין שריפה הדין של קדש שבא על ענין ודאי, ורבנן מרבים מן הכתוב ור"י מסתבר לו למעט מן הכתוב, כלומר מקדש הוא, ומאחר שבכלל הפלוגתא הוא גם בשר אשם תלוי שנעשה נותר, ואשם תלוי כל שלא נודע בין שחיטה לזריקה הרי הוא נאכל וישנו בכל תותירו ע"כ השיבו את ר' יהודה משיטתו שאף נותר של אשם תלוי אינו טעון שריפה דוקא, ומכיון שכך פירוש הספרא הוא שר' יהודה ממעט מהוא דזה אינו טעון שריפה משום שאינו דומה ממש לקדש סתם דהוא בא על הספק אף דעל הנותר שלו חייבין כרת, ומעתה ק"ו לחולין שנשחטו בעזרה שאינם בשריפה מצד דמיונם לקדש פסול וכפי המבואר בתחלת דברינו

, ומצאתי לרגמ"ה ז"ל בפירושו בסוף תמורה שהוא מפרש שנחלקו בא"ת שנפסל או שניתותר והוא כפירוש רש"י בפסחים כ"ח. וזה מסכים לפירושו בדעת ר"ש דחולין שנב"ע ישרפו משום צד הדמיון שבהם לקדש פסול וכמפורש למעלה, וד"ל. וההכרח לאמר דמחלוקת זו שעליה מוסבים דברי רבנן בוכוחם עם ר"י בדין חמץ, היא היא המחלוקת המובאה בספרא שאנו מעיינים בה ושיסודה במדרש הכתוב שבלי דרשת הקרא לא היה מקום לר"י ללמוד משם שאינו בשריפה

, אעפי"כ אינני קובע מסמרות בפירוש הברייתא דתו"כ הזאת, ואני אומר שהדבר צריך תלמוד, ואם יספיקו דברי לעורר את המתיגעים בדרכי העיון האמתי להבין דברי רבותינו הראשונים ז"ל, הרי קבלתי את שכרי, ויעויין להלן בדברינו בס"ד בענין חטאת העוף הבאה על הספק

שוב הגיע לידי ספר צל"ח על מסכת פסחים וראיתי שהגאון ז"ל אומר בזה דבר חדש לגמרי, והנני מעתיק לשונו כפי הנחוץ לעניננו, אחר שהעיר על הסתירה בפירוש רש"י שעמדנו עליה הוא כותב וז"ל ולכן אני אומר דבר חדש שלא ראיתי להראשונים שדברו בו והוא כי הנלענ"ד כי אזהרת נותר שלא יותירו שייך בין בזבח כשר בין בזבח פסול ואל תתמה שהרי שבירת העצם בפסח אי לאו דגלי קרא בו בכשר ולא בפסול היה נוהג גם בפסול ומה ששנינו אבל המותיר בטהור רבותא קמ"ל דאפילו בטהור אינו לוקה משום דניתק לעשה או משום לאו שאין בו מעשה לכל מר כדאית ליה במסכתא פסחים דף פ"ד, ומה ששנינו במס' פסחים דף פ"ב הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד הכונה שמחוייב לשורפו מיד ואינו רשאי להותירו עד בוקר, אלא שכל קרבן כל זמן שהוא כשר אינו רשאי לשורפו ובליל