אור הישר (בכורות) צח

אלא נבילת חולין בעלמא, מכ"מ צריך קבורה משום גזירה שמא יאמרו נהנין מחטאת העוף ספק וכסברת רב שם בכריתות כ"ו ע"ב ד"ה בשנודע לה שלא ילדה וכו' עיי"ש) וע"כ הוי חולין שנשחטו בעזרה וסבר דהוא בקבורה, אבל בשלא נודע שלא ילדה אמאי אמר שהיא בקבורה, והרי היא בכל אופן ספק קדש ואינו נאכל, ואף דהא דאינו נאכל הוא מהחשש שמא הוא חולין והוי נבילה, מכ"מ הרי אפשר שהוא קדש ומפני הספק שאנו מסופקין סוף סוף אינו נאכל וראוי להיות בשריפה ככל קדש שאינו נאכל, ולכל היותר היינו יכולין לאמר בו שאינו נשרף מיד אלא שטעון עיבור צורה והיינו אומרים שאין זה בכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד (עיי' פסחים דף פ') דבגופו הרי אין שום פסול, שאם הוא קדש הרי הוא קדש כשר אלא הפסול הוא מפני חוסר ידיעתנו שמא לא ילדה והר"ז דומה לפסולו מחמת הבעלים שהכהנים מעוכבים מלאוכלו וטעון עיבור צורה, **(ועיין תוספתא דזבחים פרק ז', ועיין בהג"ה לעיל דף מ"ט ע"ב.)** אבל מפני מה יקבר, הרי שריפת קדשים שאינם ראויים לאכילה הוא מצות עשה מכלל כל שבקדש פסול באש תשרף והר"ז ספק מצות עשה ועכ"פ היא לחומרא, יהיה לחומרא מה"ת או מדרבנן, ואין לאמר דיש גם ספק מצוה לאידך גיסא דילמא הוא חולין, והוא חולין שנשחטו בעזרה (והיינו אם יסבור ר"י דמליקת חולין בעזרה כשחיטה לענין איסור חולין שנב"ע), ואם הוא כך מצותו לא בשריפה אלא בקבורה, ז"א דהכל מודים דשריפה עדיפא, אלא דרבנן אמרי במשנתינו שאסור לשרוף הנקברין משום שהנשרפין אפרן מותר והנקברין אפרן אסור, וע"כ כונתם משום גזירה שמא ישתמש באפר, אבל לא מדאורייתא, ולר' יהודה גם האי גזירה ליתא דהא ר' יהודה אמר במשנתינו אם רצה להחמיר על עצמו ולשרוף את הנקברין רשאי, וא"כ מ"ט לר' יהודה חטאת העוף הבאה על הספק אינה בשריפה אפילו כשלא נודע שלא ילדה, ישרוף ממ"נ אם הוא קדש הרי מקיים מ"ע דשורף קדשים שאינם נאכלים ואם הוא חול אף אם נאמר דלר"י זהו חולין שנב"ע הרי ג"כ לא גרע מקבורה. ועוד דאמאי לא יניחנה שתעובר צורתה ותהיה נותר אם היא קדש ואז בודאי יהיה עליו חיוב עשה לשרוף מספק, ואמאי יקברנה קודם שתבא לידי נותר, אף אם נאמר דלר"י מאחר שאם היא קדש הרי באמת אין בה פסול אין עליה מצות שריפה, וכי יש עליה באופן זה מצות קבורה. **(ועיין להלן מה שנעיר בס"ד בענין זה דקבורה, וקצרנו כאן.)** (ועיי' בתוס' פסחים פ"ב ע"א בא"ד וא"ת ואמאי צריך קרא בפסול הדם דכיון דצריך עיבור צורה פשיטא שישרף משום נותר, ואומר ר"י דאיצטריך דלא ליעבוד ליה קבורה קודם שיהיה נותר וכו' עיי"ש)

ומכיון שכך כמעט שאנו מוכרחים לכאורה לאמר לפי פירוש רש"י דר"י ורבנן לא נחלקו בחטאת העוף הבא עה"ס שלא נודע לאחר מליקה דבזו הכל מודים שהיא בשריפה, כי נחלקו בחטאת העוף הבעה"ס שנודע לאחר מליקה שלא ילדה האשה, והוא ממש הפלוגתא שביניהם לענין אשם תלוי שנודע לפני זריקה שלא חטא, ור"י סבר דנעשה העוף חולין למפרע ויקבר משום חולין שנב"ע או משום גזירה כנ"ל, ורבנן דמשנתינו סברי דלא נעשה חולין למפרע או משום דמעוכבת לאכול בקדשים גמרה ומקדישה, וע"כ הוא בשריפה, או דאולי לרבנן הוא רק מדבריהם בשריפה משום דמיחזי כחטאת העוף פסולה (וכדלעיל)

ואם נפרש על דרך זו מחלוקת ר' יהודה ורבנן במשנתינו אז תתישב תמיהתנו בהבנת הספרא איך הוא דורש דברים נפרדים אשם תלוי וחטאת העוף הבא עה"ס מצד אחד, וחולין שנשחטו בעזרה מהצד השני, מכח מיעוט אחד שבכתוב. דבאמת אין כאן דברים נפרדים כלל והכל סובב על ציר אחד, כלומר חולין שנב"ע, דר"י ממעט מכאן חולין שנב"ע וממילא מתמעט אשם תלוי כשנודע לפני זריקה וחטאת העוף הבעה"ס כשנודע לפני הזאה כנ"ל, ונחיצות המיעוט לחולין שנב"ע הוא עפ"י היסוד שהקדמנו שהיה מקום לטעות וללמוד משחוטי חוץ, או שהיה מקום לחשוב שיש לו דין פסולו בקדש וכנ"ל, ור' יהודה יסבור דמליקת עוף בפנים יש לה דין שחיטה לענין חולין שנב"ע, והמיעוט הוא לחולין שנב"ע, אלא דלענין הפרשה המדברת בקדשים שנפסלו קרוב יותר הדין של א"ת ושל חטאת העוף הבא עה"ס מחולין שנב"ע, ועוד דזה יארע לפעמים במקדש, אבל שחיטת חולין בעזרה כמובן לא שכיח, ועוד דחולין שנב"ע לא משכחת אלא ע"י עבירה, אבל הדין דא"ת וחטאת העוף הבעה"ס שאירע בהם כנ"ל, יקרה שלא ע"י עבירה אלא ע"י מצוה, וע"כ הקדימם ושנה חולין שנב"ע לאחרונה כדי לבאר את טעמו. אבל באמת כל אלו חולין שנב"ע. וראוי להעיד שבברייתא הובאה בשיטה מקובצת סוף תמורה וכפירוש הר"ח ז"ל בפסחים כ"ח תניא אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולין שנשחטו בעזרה ר' יהודה אומר יקברו ר' שמעון אומר ישרפו הרי דשנה שלשה אלו כאחד משום שטעם אחד להם

והנה לעיל משום השגת הרש"ק על רש"י ז"ל פירשנו פירוש אחר במשנה דסוף תמורה, ואמרנו דרבנן דר' יהודה גם הם סוברים דחולין שנב"ע בקבורה כרבנן דרישא דמתניתין אלא דנחלקו ביסוד אחר עיי"ש לעיל, וכעת אחרי ההתבוננות אני אומר שעפ"י ברייתא זו יתכן היטב לפרש כרש"י דנחלקו בזה עצמו אם חולין שנב"ע בשריפה או בקבורה ותרוייהו רבנן ור"י סברי דהאי אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק דאיירינן בהו הכא נעשה למפרע חולין בעזרה, אלא דנחלקו אי חולין שנב"ע בשריפה או בקבורה, ורבנן דר' יהודה שבסיפא אינם רבנן של סתם המשנה ברישא שאומרים דחולין שנב"ע בקבורה, אבל כפי שתורה לנו הברייתא באצבע הם רבי שמעון ושעמו הסוברים דחולין שנב"ע