אור הישר (בכורות) צה

עליהן, ולכאורה נפלאו דבריהם ז"ל, שהרי אינו אלא לאו הבא מכ"ע, אי אתה זובח בקירוב מקום, ומצאתי שכבר תמה עליהם במל"מ סוף פ"ה מיסודי התורה, ולחומר הקושיא היה נראה לאמר עפ"י מה דכתבו מהרש"ל ומהר"י בן לב ז"ל בשבועות כ"ג דמשהו ושלא כדרך הנאתן ענין אחד ולר"ש דחייב בכ"ש חייב גם בשלא כדרך הנאתן, א"כ מאן הכל מודים האמור כאן, הא ר"ש אינו צריך להודאה זו דהא בכל האיסורים אף שלכדה"נ לוקין, וע"כ הכונה דחכמים הם מודים לרבי שמעון, וכיון שכך היה לו לאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה, שמודים לר"ש דלוקין עליו אף כשלא כדרך הנאתן, ולר"ש לוקין על חולין שנב"ע וכנ"ל דע"כ יליף משחוטי חוץ, והכונה הוא מודים לדבריו דר"ש, ותירצו דאיכא מ"ד דחולין שנב"ע לאו דאורייתא כלומר דאף אליבא דר"ש יש מ"ד דלאו דאורייתא (עיי' קידושין נ"ח ע"א, ואף שמסקנת הש"ס היא דסבר ר"ש דהוא דאורייתא ועוד תירצו דנפ"ל מוזבחת ואכלת דשם כתיב לשון אכילה וע"כ אינו חייב אלא כדרך אכילתן, וכונתם דהלמוד של שחוטי חוץ איתותב שם בקידושין נ"ז וסלקא שמעתתא כאביי דהלמוד הוא מוזבחת ואכלת עיי"ש, (ואולם במנחות דף פ' ע"ב ד"ה תודה מביאים הלמוד דשחוטי חוץ לענין חולין שנב"ע, ולכאורה הוא תמוה, אבל לפי דברינו י"ל דסברי דלא איתותב לגמרי, דלרבי שמעון שפיר יש לקיימו וכנ"ל), או י"ל דכונתם דהא הסוגיא דכאן קאי אליבא דרבי יוחנן שהוא הוא שחדש דאין לוקין על איה"נ שלא כדרך הנאתם ואליביה אמר אביי הכל מודים, והנה רבי יוחנן אמר בקידושין לפרש המשנה שנזכר שם חולין שנב"ע שאסור בהנאה והביא בשם ר"מ הלמוד משחוטי חוץ, ומשמע דאמר לה וסבר לה, וא"כ לדידיה לוקין על חולין שנב"ע כמו שלוקין על שחוטי חוץ, והו"מ לאמר הכל מודים, וע"ז תירצו דשם כתיב אכילה, כלומר דאיתותב ר' מאיר ואביי עצמו מביא בשם ברייתא הלמוד מוזבחת ואכלת, ועוד דאית תנא דסבר דהוא לאו דאורייתא אף דלרבי יוחנן הוא דאורייתא עיי' נזיר כ"ט) לא חש להזכירה

, ומעתה עפ"י יסוד דברי רבינו גרשון מאוה"ג ז"ל היה נראה לכאורה לישב תמיהת התוס' על הסתירה שבין תלמודנו והספרא וגם תמיהתנו דאיך הו"א שחולין שנב"ע יטענו שריפה, והוא דהו"א דנקישנו לשחוטי חוץ שיהיה צריך שריפה, ואי דיש לפרוך מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת וע"כ טעון שריפה, הנה יש לאמר דר"י סבר כרבי שמעון בבע"מ עובר ששחטו בחוץ ושפיר יליף משחוטי חוץ והו"א דטעון שריפה ואצ"ל שאסור בהנאה כשחוטי חוץ, להכי איצטריך קרא דאינו טעון שריפה כלומר שלא הוקש לשחוטי חוץ וממילא אינו אסור בהנאה ומיושבת תמיהת התוס', ועיי' תו"כ פ' אחרי בפרשת שחוטי חוץ וז"ל יכול יהא השוחט חולין בפנים יהא חייב וכו' ת"ל קרבן על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין, וזהו כמעט לשונו של רבי מאיר בקידושין נ"ז. ולפי דברינו יהיה ההכרח לאמר דהאי סתמא לאו רבי יהודה דהא לר' יהודה מוכח ממיעוטא דהוא שלא הוקש חושנב"ע לשחוטי חוץ וא"כ ל"ל קרא לפטור מכרת את השוחט חולין בעזרה ויש לפלפל קצת בזה וההכרח לקצר). (ויש לעורר מהא דאין היקש למחצה, ומהא דדון מינה ומינה וכו' וקצרתי)

ואף אם ת"ל דת"ק דרבי שמעון במשנה דפרת חטאת הוא ר' יהודה ונמצא דלא סבר כרבי שמעון בבע"מ עובר ששחטו בחוץ וא"כ ליכא למילף בבמה מצינו משחוטי חוץ ולא איצטריך הוא למעט, מכ"מ אין דברינו מופרכים דיש לישב הפירכא שהקשה הש"ס בקידושין לרבי מאיר, די"ל קדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות יוכיחו דמפורש במשנתינו דלכו"ע יש בהם עשה ולא תעשה ואין בהם כרת (זבחים קי"ב ע"ב, ועיין שם קי"ט ע"ב ד"ה ד' כללות), ומה דלא תירץ הש"ס כך משום דסבר דרבי מאיר לית ליה כלל דרשא דוזבחת ואכלת עיי' בסוגיא ותראה שזהו פשטותה שעד כאן לא שמענו דרשא זו) והוא רוצה ללמוד הכל בבמה מצינו משחוטי חוץ מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור (והוא ע"ד סתמא דספרי הנ"ל), וא"כ אף אם ילמד מקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בחוץ בשעת איסור הבמות עדיין יש לפרוך מה להנך שכן יש בהם עשה ול"ת, כלומר הל"ת שאסור להקריבן בחוץ והעשה להקריבן בפנים, משא"כ בחולין שנב"ע דאף אם תלמד בבמה מצינו, את האיסור להקריבו בפנים אתה יכול לרבות, אבל אין לך עשה לרבות, דהא בנידון זה אין הלמד דומה למלמד שקדשים מצוה להקריבן בפנים, אבל שחיטת חולין בחוץ אינה אלא רשות, ואולם לרבי יהודה איצטריך הוא למעט חושנב"ע משריפה דהוא סבר הדרשא דוזבחת ואכלת לאסור שחיטת חולין בפנים ולאו הבא מכלל עשה עשה, וא"כ כבר יש לנו עשה לאסור שחיטת חולין בפנים והו"א שנלמד משחוטי חוץ לענין איסור הנאה ומצות שריפה וכן לל"ת, ולהכי איצטריך הוא וממילא כיון דלא ילפינן מינה לענין שריפה נתמעט לגמרי דלא הוקש לשחוטי חוץ, ויש לפלפל עוד וקצרתי. **(וקצת יש לחקור לפי הנחת רגמ"ה דר"ש דאמר חולין שנב"ע בשריפה מקישן לשחוטי חוץ אי מקשינן גם לקולא דשנים ששחטו חולין בעזרה לא יעבדו על איסור דאורייתא, וכדקי"ל בשחוטי חוץ דשנים ששחטו שחטו פטורין (זבחים דף ק"ח ע"א). ועיין חולין (דף ל"ט) אי ילפינן חוץ מפנים עיי"ש. ולא אדע אם פטורין הוא רק מכרת וחטאת או דל"ת יש בהם, (ועיי' במשנה זבחים דף קי"ב ע"ב ד"ה וחכמים אומרים כל שאין בו כרת אין בו ל"ת עיי"ש), והנה הא דשנים ששחטו פטורין למדנו מההוא הכתוב בפרשת שחוטי חוץ בויקרא י"ז, וכרת דשחוטי חוץ לא נאמר אלא באותה פרשה, אבל הלאו נאמר בדברים בפ' ראה ושם לא נאמר כרת ואפשר דלא ממעטינן כאן אלא כרת אבל לא ל"ת, אך פשטות לשון המשנה משמע פטורין לגמרי, ובשבת דפטרינן שנים שעשאוה)**