אור הישר (בכורות) צד

ותחלה עלינו להתבונן בעצם הברייתא בשם ר' יהודה שבתו"כ פ' צו יכול יהא אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולין שנשחטו בעזרה טעון שריפה ת"ל כי קדש הוא, הוא טעון שריפה ולא אשם תלוי וחטאת העוף הבאה עה"ס טעון שריפה עיי"ש. ועלינו להבין תחלה ל"ל קרא למעט חולין שנב"ע ממצות שריפה, מהכ"ת יהיו טעונים שריפה מדאורייתא, ומ"ש משאר איסורין דל"צ לן קרא למעטן משריפה שכבר נתמעטו מן הכתוב הנותר באש, הנותר בשריפה ואין שאר איסורים שבתורה בשריפה, (פסחים כ"ד) ולמה לן קרא לחולין שנב"ע, וצ"ל דהו"א דחולין שנשחטו בעזרה שאני דהרי איסורו הוא משום שנשחט בקדש בעזרה, ודומה בחד צד לקדשים פסולין והו"א דהוא בכלל בקדש באש תשרף דזה ג"כ נאסר בקדש שאלו נשחטה אותה בהמה בחוץ היתה מותרת והו"א דכל כה"ג טעון שריפה, (ועיי' פסחים כ"ד), ואם היה דינו שטעון שריפה ממילא היה דינו שאסור בהנאה דהא בהא תליא דכל שטעון שריפה אסור אף דלא כל האסור בהנאה טעון שריפה, (ועיי' בפסחים כ"ד ומה ת"ל באש תשרף, אם אינו ענין לגופו וכו' תנהו ענין לשאר איסורים שבתורה ואם אינו ענין לאכילה תניהו ענין לאיסור הנאה אי מה כאן בשריפה וכו' וכתבו התוס' ואם אינו ענין לאכילה לא א"ש דהיכי מצי לאוקמיה באיסור אכילה דהא כתיב באש ישרף עיי"ש), אבל השתא דכתיב מיעוט שאינו בשריפה ממילא הוא מותר בהנאה דאין לנו שום מקור לאוסרו בהנאה, אלא דמיון זה לקדש פסול וכיון שזה נתמעט אינו אלא איסור אכילה בלבד, וא"כ מיושבת תמיהת התוס' דאדרבה מתוך מיעוט זה דהוא הכתוב בענין נותר אנו למדין דאין חושנב"ע אסורין בהנאה. אבל הרבה יש לפקפק בעצם ההנחה דהו"א שטעון שריפה משום דדמי לפסולו בקדש

אכן מצינו לרבינו גרשון מאור הגולה ז"ל שפירש במובן קרוב לזה בתמורה דף ל"ג ע"ב ר"ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו, מ"ט ישרפו, דדינו בקדשים שנשחטו חוץ למקומן מה הנך ישרפו דשינה דרכן אף חולין דשינה דרכן ישרפו. וקדשים שנשחטו חוץ למקומן מנלן דכתיב וכל חטאת אשר יובא את דמה וגו' לימד דכל ששינה מקומו דישרף עכ"ל, הרי דלר"ש דחולין שנשחטו בעזרה מה"ת הן בשריפה נלמד בכמה מצינו משחוטי חוץ, ואמת הוא כי לא אדע מקורו של רגמ"ה, ואינני זוכר היכן נזכר דבר זה בתלמוד ובספרא, ובאיזה מקום בתלמוד מפורש ששחוטי חוץ מן הנשרפין, ובפסחים דף פ"ב אמרינן דכל פסולי בקדש לא שנא קדשי קדשים לא שנא קדשים קלים גמרא גמירי להו דבשריפה עיי"ש, אבל לא נתפרש שם פסול נשחט בחוץ, ומפסול יוצא אין ללמוד דאין לדמותו ליוצא אפילו קודם זריקה (עיי' זבחים דף צ'), אכן מצינו בספרא פרשת צו פסקא קכ"ז מפורש שהנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו בשריפה אבל הדבר ברור שאין הכונה בחוץ למקומו שנשחט בחוץ לעזרה, ובמשנתינו בסוף תמורה נזכר ג"כ כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנם וחוץ למקומן בשריפה, ופירש רש"י שנשחטו במחשבת חוץ לזמנן וחוץ למקומן, דזהו פיגול, וכן במשנתינו דריש פ"א דמסכתא מעילה הרי הדבר ברור שאין הלשון הזה חוץ לזמנן וחוץ למקומן שייך אלא על פיגול, ואיך יתפרש חוץ לזמנם באופן אחר, שמא תאמר שנשחטה בלילה היל"ל שנשחטה בלילה, (ואם מדבר בקדשים שעברה שנתן היל"ל שעיברה שנתן בפירוש), ועוד דבספרא חושב נשחטה בלילה וגם נשחטה חוץ לזמנה הרי דלאו היינו הך וע"כ דכונתה שנשחטה במחשבת חוץ לזמנה, ויגיד עליו רעו על חוץ למקומו שהוא ג"כ מדבר בפיגול, ואם יש לדמות שחוטי חוץ לאיזו דבר ידוע היה לדמותו יותר לקדשים שמתו או לקדשים שנטמאו חוץ לעזרה שהם בקבורה. ועיי' קידושין נ"ז בתוס' שם, סוף דבר נעלם ממני מקורו של רגמ"ה ז"ל, אבל אין ספק שהיה לו על מה לסמוך והוא ידע את אשר לא אדע אני בעניותי, ובלי ספק מצא באיזה ברייתא שזהו טעמו של רבי שמעון שחולין שנשחטו בעזרה בשריפה, משום דמקיש לשחוטי חוץ, והנראה דר"ש הלך בשיטת רבי מאיר שלמד איסור הנאה בחולין שנשחטו בעזרה משחוטי חוץ מה שלי בשלך אסור בהנאה אף שלך בשלי אסור בהנאה כדאיתא בקידושין נ"ז, אלא דשם דחו מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת תאמר לשלך בשלי שאין ענוש כרת ונסתר הלמוד, ולכאורה יש לאמר דלרבי שמעון אין למוד זה מופרך כלל מכח האי קושיא, שהרי נחלקו רבי שמעון ורבנן בריש פרק פרת חטאת בבעלי מומין עוברין שהקריבן בחוץ דלר"ש הן בלא תעשה ולרבנן כל שאין בו כרת אין בו לא תעשה עיי"ש, וא"כ שפיר מצי למילף חולין שנב"ע משחיטת בע"מ עובר בחוץ שאיננו בכרת ואסור בהנאה, וע"כ הוא בשריפה, וכדברי רגמ"ה הנ"ל דשחוטי חוץ בשריפה מלמוד דחטאת שהובא דמה לפנים, (ויש להעיר דהוה למד מן הלמד, שחוטי חוץ מחטאת שהובא דמה לפנים וחולין שנב"ע משחוטי חוץ, אבל כאן הוי הלמד האחרון חול), ומשחוטי חוץ למד דחולין שנב"ע בשריפה, ויש לדחות דמכ"מ איכא למיפרך מה לשחוטי חוץ שלוקין עליהן משום לאו דלא תעשון תאמר בחולין שנב"ע שאין לוקין עליהן, אלא דאינו ברור לגמרי שלוקין על שחיטת בע"מ עובר (בחוץ) לרבי שמעון, עיי"ש בסוגיא דזבחים קי"ד ע"ב גירסת השיטה מקובצת אי הכי מילקי נמי לילקי (לר"ש) אלמה אמר רבי זירא נתקו הכתוב לעשה, דילמא הג"מ לרבנן לר"ש ה"נ דלקי עיי"ש ועיי' חולין דף פ' ובתוס' שם, וגם אפשר דכמו דהוה ילפינן לרבי מאיר כרת בשחיטת חולין בעזרה משחוטי חוץ אלמלא דדרשינן קרא על קרבן ה' ונכרת ולא על חולין בעזרה, עיי"ש בקידושין נ"ז ע"ב, ה"נ באמת יליף ר"ש מלקות לשחיטת חולין בעזרה משחוטי חוץ, ועיי' בתוספות פסחים כ"ד ע"ב ד"ה הכל מודים דמשמע דאית להו דחולין שנשחטו בעזרה לוקין