אור הישר (בכורות) ט

ובע"כ דגם מתחלה בעי ר"ח לדעת טעמא דקרא, וכדס"ל לר"ש בב"מ דקט"ו דדרשינן טעמא דקרא, ואפשר דר"א ס"ל כר"י שם דלא דרשינן טעמא דקרא, ולכן השיב לו מתחלה דגזה"כ הוא, להורות בזה דלא דריש טעד"ק, אולם למלאות חפצו גילה לו דלמצוה זו יש ג"כ טעם נכון, ועכ"פ כיון דאפילו מאן דלא דריש טעמא דקרא, נקיט נמי האי טעמא, לכן משני לקמן רפ"ב כדאמרי במערבא, דאיידי דחביבא לרבינו הקדוש הך חידושא דטד"ק שנתגלה לר"ח, להכי אקדמיה לפרקא דעובר חמורו ברישא, ועמש"כ בחידושי לקמן רפ"ב

שם תשעים חמורים לובים, בהלכות גדולות ה' בכורות גריס ששים

במשנה, שהיוצא מן הטמא טמא, והקשו התוס' וכל הראשונים בחולין דס"ד ע"א, ל"ל קראי לאסור ביצת היענה, וכן ביצת השרץ שאם ריקמה ואכלה דלילקי עליה, תיפ"ל דכל היוצא מן הטמא טמא ע"ש ולולא דבריהם היה נלע"ד, כיון דבסוגיין ילפינן דיוצא מה"ט טמא מקראי, דאך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה כו', או מגמל טמא הוא, או מגמל גמל שני פעמים ע"ש, ועכ"פ הני קראי לא נכתבו רק אצל תולדות בע"ח כאלו, דיש שייכות להנולד עם מולידו, משא"כ בביצה דאוכלא דאפרת הוא, כדאמרינן ריש ביצה, ומשו"ה קאמר רבא בפ' הפרה דמ"ז ע"א, פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה היא, תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מ"ט פירשא בעלמא היא, וכן ביארו חז"ל בתמורה ס"פ כל האסורין, גבי ביצה אימת גדלה לכי מסרחא, וכי אסרחא עפרא בעלמא הוא, ובחידושי לחולין שם הארכתי בזה בס"ד ע"ש

שם יכול אפילו יש בו מקצת סימנין ת"ל אך חלק כו', עמש"כ בחידושי לקמן דט"ז ע"ב

, דף ו' ע"א פריך רב אחאי כו', והנה התוס' בזבחים דק"ב ע"ב ובכתובות ד"ב ע"ב, הביאו בשם רשב"ם דהוא רב אחאי גאון בעל השאילתות, והיה מרבנן סבוראי, ולכן שינה מסדר הש"ס לשונו, בלשון פריך רב אחאי פשיט רב אחאי, [ולפ"ז אפ"ל בהא דאמרו לעיל ד"ה ע"א הוי בה רב אחאי, וכן בכתובות ד"י ע"א רב אחאי משני, דהוא נמי בעל השאילתות] להיכר שאינו מהאמוראים, אולם התוס' בשם ר"ת חלקו עליו וכתבו שהוא אמורא ע"ש, ומדברי רש"י שלפנינו משמע דס"ל כשיטת התוס' בשם ר"ת, מדגדיס במקום פריך רב אחאי מתקיף לה רב אחא, ואי הוה ס"ל כהרשב"ם, איך משנה לגרוס בגמ' מתקיף, אחרי דגרסת פריך ניתן לסימן שאינו מן האמוראים, וע' בסמ"ג לאוין קמ"ו, ואפשר דלפני רש"י ז"ל היה כך הגרסא בגמ', ולהכי שינה ג"כ לשם רב אחא, אמנם כל הענין בלתי ברור לענ"ד, דביבמות דכ"ד ע"א ודמ"ו ע"א ובשבועות דמ"א ע"ב, גריס בש"ס גופה פריך רב אחא ע"ש, וע' בהקדמות הגאונים בעל שאילת שלום והנצי"ב זצ"ל, אשר חוברו יחדיו אל השאילתות ע"ש

שם כל מקנך תזכר כלל כו', עמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"א

שם דת"ר אך את זה לא תאכלו כו', עמש"כ בחידושי לעיל ד"ה ע"ב ולחולין דס"ד בס"ד

ע"ב וחלב בהמה טהורה מנ"ל דשרי, וכ' בשטמ"ק וז"ל, וא"ת אמאי לא ילפינן מדכתיב גבי אברהם ויקח חמאה וחלב, ובודאי לא האכילום איסור, דקיים א"א כה"ת כולה כו' ע"כ, וקשה הרי בירושלמי דמ"ק פ"ג ה"ה, דבעי למילף אבילות שבעה מדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים, פריך ולמדין מקודם מ"ת, וע' במ"ק ד"כ ע"א תוד"ה מה חג

ומשמע דגם רב יוסף אזיל בשיטת הירושלמי, מדמקשה ביומא דכ"ח ע"ב אנן מאברהם ניקום ונגמר, אכן רבא השיב לו תנא גמר מאברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר כו', ומשמע דהתוס' המובא כאן בשטמ"ק ס"ל כמסקנת הש"ס ביומא שם, ועמש"כ בחידושי לזבחים דנ"ח

מיהו במה שהביא בתר הכי בשטמ"ק בשם הירושלמי, [וכן נמצא כדבריו בפסיקתא רבתי ס"פ עשר תעשר, ובמדרש תהלים סימן ח'], שהמלאכים אכלו אצל אברהם בשר בחלב ממש ע"ש, דע דמדרשות חלוקין הן גם בעצם ביאור דויאכלו, דבפ' הפועלים דפ"ו ע"ב דקאמר, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם, תמה הש"ס בפשיטות ואכלו ס"ד, ומסיק אלא אימא נראו כאלו אכלו ושתו, ובתוס' שם הביאו בשם סדר אליהו רבה שאכלו ממש, מפני כבודו של אברהם ע"ש, ובהתוה"מ פ' וירא הביא מאחז"ל, שבן הבקר ברא אברהם ע"י ספר יצירה, כדכתיב ובן הבקר אשר עשה, ובאופן זה אין בו דין בשר ומותר לאכלו בחלב ע"ש, ועמש"כ בחידושי לחולין דפ"ה

, שם אילימא מדאסר רחמנא בב"ח הא לחודיה שרי, ואימא חלב לחודיה אסור באכילה ומותר בהנאה, ובב"ח בהנאה נמי אסור כו', וקשה הלא בפ' כל הבשר דקט"ו ע"ב מפקינן מדכתיב ג' פעמים לא תבשל, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול, ודרשה זו נקטו גם בשו"ע ר"ם פ"ז, ולדעת הלח"מ בפ"ט ה"ב ממ"א הוא כן גם דעת הרמב"ם, וע' חולין דק"ח ע"א רש"י ד"ה אמר אביי, וא"כ מאי פריך הכא דאימא חלב לחודיה אסור באכילה ומותר בהנאה, בב"ח בהנאה נמי אסור, הלא איסוה"נ בבב"ח ילפינן מלא תבשל שני, והוא קרא בפ"ע, ואכתי אית לן למידק היתר חלב לחודה, מדאסר רחמנא בב"ח בקרא דלא תבשל קמא רק לאכילה, ש"מ דחלב לחודה שרי, דאם נימא דחלב לחודה ג"כ אסור באכילה קרא דלא תבשל קמא ל"ל, וכמ"כ איכא למידק אליבא דכל הני תנאי בחולין שם, דלכל חד יש לו לימוד מקרא מיוחד לאכילה בטרם שנאסר בהנאה, והדרא לפ"ז קושית הש"ס לדוכתא, דמדאסר רחמנא בב"ח לאכילה, ש"מ דחלב לחודה שרי, דמה לנו אם יש מקרא שני גם להנאה, כיון