אור הישר (בכורות) ח

דף ד' ע"א א"ק אך פדה תפדה וגו' כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה, בתשובת הרשב"א סי' שס"ו, שהשיב להרא"ש ז"ל, משמע דהיקש גמור הוא ואין בזה שום ספק ע"ש, ולפ"ז יל"ד מאי דלקמן ע"ב ילפינן מהך היקישא, דבשה של בן לוי נפטרו פטרי חמורים של ישראל, ומ"מ שקיל וטרי בזה טובא ע"ש, והשתא אי היקש גמור הוא, הלא אין היקש למחצה, ואפשר דזה היה ספיקו של הרא"ש ז"ל, אך י"ל לפ"מ דבעו למילף שם בזה דורות משעה ע"ש, ופלוגתא היא במנחות די"ט ע"ב, וסוגיא דשמעתא בכ"מ דדורות משעה לא ילפינן, ועמש"כ בחידושי למנחות שם, ולפ"ז אין הכרח גם אל ההיקש ובזה היה מקום אל הרא"ש ז"ל להסתפק, ובכ"ז מסיק שם בתשובה דהיקש גמור הוא, ועמש"כ לקמן בסמוך

ע"ב ולדורות מנלן א"ק והיו לי הלוים כו', אפ"ל דהאי סוגיא בעי לדורות מנלן אליבא דכו"ע, לא מיבעיא לשמואל דס"ל במנחות די"ט ע"ב, דדורות משעה לא ילפינן, וכ"ה סתימת הש"ס שם דנ"ו ודנ"ט ועמש"כ בחידושי שם בס"ד, אלא אפילו לרב דס"ל דילפינן דורות משעה, וע' במנחות די"ט תוד"ה ושמואל, אפשר דה"מ היכא דלשעה נכתב בפירוש, משא"כ הכא דגם לשעה ילפינן בק"ו כדתנן במתניתין, וע' בסוגיין רש"י ד"ה ולדורות, בכה"ג ס"ל לרב נמי דלא ילפינן משעה לדורות, ולכן בעי ולדורות מנלן

אמנם קשה אהא דקאמר א"ק והיו לי הלוים, הרי בין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' בסוכה דל"א ע"א, ניתן ק"ו לדרוש מעצמו, ולהכי אין מזהירין מן הדין משום דאדם דן ק"ו מעצמו, כדכתב הרי"ט אלגזי בסוגיין ע"ש, והכא כיון דגם במדבר גופה דנפטרו בכורי כהנים ולוים, לא שמעינן אלא מק"ו כדתנן במתניתין, א"כ איך נופל לאמר דקרא דוהיו לי הלוים, אתא לחיזוק הק"ו הנאמר לשעה, שתדרוש גם לדורות, באופן שעצם הק"ו לשעה, ג"כ איננו מן התורה רק נדרש מעצמו

ואע"ג דלענין טבילה לכל נכנס בעזרה, יליף בן זומא מק"ו מכה"ג ביוה"כ ביומא ד"ל ע"א, ור' יהודא ס"ל התם דסרך טבילה היא זו, כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש, ואמרינן התם דקמיפלגי באחולי עבודה, דלבן זומא מחיל עבודה, ולר"י לא מחיל עבודה, ופירש"י וז"ל לב"ז דאמר דאורייתא היא, שהרי ניתן ק"ו לדרוש הויא עבודתו מחוללת, לר"י דאמר דרבנן היא לא מחיל ע"ש, ופריך התם ולב"ז מי מחיל כו', עד דמסיק אלא למיקם בעשה קמיפלגי, לב"ז קאי בעשה לר"י לא קאי בעשה, ופירש"י לבן זומא קאי עליה בעשה מק"ו דכ"ג, שעובר בעשה כדכתיב ורחץ במים את בשרו ולבשם ע"כ, הרי דעל דבר הלמד בק"ו קאי בעשה ועבודתו מחוללת, אכן זהו רק לחומר הק"ו אחרי שהיה נדרש, להיותו מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וק"ו יליף מקרא דואביה ירק ירק כדאמר בב"ק דכ"ה, לזה יש לו דין עשה ועבודתו מחוללת בשביל זה, אולם האם נימא דלהכי יכתוב קרא, להורות על שום ק"ו שעתיד להדרש, זו לא שמענו, ואפשר דהק"ו היה נדרש אז במדבר, ולהכי כתב קרא באותה שעה ללמד לדורות ג"כ וצ"ע

שם א"ק ואת בהמת הלוים תחת בהמתם בהמה אחת תחת בהמות הרבה, ואימא בהמה רבה, ופירש"י כדאשכחן בנינוה ובהמה רבה אלמא בהמה טובא משמע ע"כ, ולכאורה אמאי לא משני בהמה רבה איקרי, בהמה סתמא לא איקרי, כדמשני כה"ג בב"מ דפ"ז ע"ב כרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי, ובחולין דפ"ח ע"ב עפר שריפה איקרי כו' ושם דקל"ט ע"ב דרך נשר איקרי כו' ובמנחות דל"ז ע"א יד ימינו איקרי כו' ועוד בכ"מ, וי"ל דזהו רק לר"ש דדחי כן בתמורה ד"ט ע"א, אבל רבנן ס"ל שם דבהמות קרויה בהמה מדכתיב ובהמה רבה, וע' קידושין די"ח ע"א רש"י ד"ה טובא משמע, ובסוטה דמ"ה ע"ב רש"י ד"ה וקסבר

כן יל"ד דזהו ניחא רק לפי פשוטו, דהאי קרא קאי אבהמות, לאמר דאם אדם חטא בהמה מה חטאה, אכן לפירש"י בסוף יונה וז"ל, ובהמה רבה בגי אדם גדולים ודעתם כבהמה שאינם מכירים מי בראם ע"ש, וא"כ הרי לא איירי כלל בבהמות רק באדם הדומין לבהמות, וע' חולין ד"ה ע"א וצ"ע

דף ה' ע"א לי יהיו בהוייתן יהו, נלע"ד דהך דרשה, וכן והיו בהוייתן יהו דרפ"ב דברכות ודסוטה דל"ב ע"ב דגבי ק"ש, ודמגילה ד"ט ע"א דגבי תפילין ומזוזות, בכולן הטעם דהוייה עיכובא הוא, וע' מנחות דכ"ז ע"א וברש"י ד"ה תהיה, ועפ"ז קאמר התם די"ט ע"א, כיון דכתיב זאת תהיה תורת המצורע כמאן דכתב ביה חוקה דמי, ושם ד"ה ע"א שאני הלכות מצורע דכתיבא בהו הוייה, דאמר הכתוב זאת תהיה תורת המצורע, תהיה בהוייתה תהא, וכה"ג דרשינן נמי הוא בהווייתו יהא, קידושין דנ"ג ע"ב

ע"ב א"ר חנינא שאלתי את ר"א בבית מותבא רבא, מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים, א"ל גזה"כ הוא, ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים כו', ויל"ד מדוע לא יספיק טעמא קמא דגזה"כ, ולאמר דטעם שסייעו לישראל הוא כעין טעמא דקרא, א"כ לא נופל בזה לשון ועוד שסייעו, כיון דשניהם הם ענין אחד, ואדרבה משמע דבש"ס הבינו דגם רבינו הקדוש נקט לטעם עיקרי הא דסייעו לישראל, דלקמן רפ"ב פריך מאי איריא דתני עובר חמורו ברישא והדר תני עובר פרתו כו', ומשני איידי דחביבא ליה כדר' חנינא ע"ש, והשתא אי מטעמא קמא דגזה"כ הוא, הרי גם בכור שור הוא גזה"כ, והדרא קושית הש"ס ליתני ברישא עובר פרתו, דקדושת הגוף הוא, ובע"כ דנקטו טעם שסייעו לישראל לעיקר

ואולי י"ל עפ"מ דיל"ד נמי על עצם שאלת ר"ח, האם לא ידע דגזה"כ הוא, ומאי קסבר ר"א בתירוציה קמא דיגלה אל השואל סוד כמוס דהוא גזה"כ,