אור הישר (בכורות) י

דנוכל למילף שפיר מקרא דאכילה, וע' בסה"מ מצוה קפ"ז, ובפיה"מ לכריתות די"ג מש"כ שם הרמב"ם בנקודה נפלאה, ובמש"כ בחידושי שם ולחולין דס"ד בס"ד

, שם ת"ר רחל שילדה מין עז כו', עמש"כ בחידושי לקמן דט"ז ע"ב

, תוד"ה הטמאים כו', וצ"ל דמה"א יתירא דהטמאים דריש ע"כ, ע' רש"י ד"ה הטמאים, ובחולין דקי"ב ע"ב רש"י ד"ה א"ל, ושם דצ"ט ע"ב תוד"ה שאני

דף ז' ע"א מי רגלים של חמור מהו כו', ע' חולין דס"ד ע"א תוד"ה שאם ריקמה ואכלה, וברשב"א ור"ן שם, ובמש"כ בחידושי שם בס"ד

תוד"ה חוץ כו', אלא בבהמה וחיה ולא בבני אדם, והנהו בני ימא נינהו, עמש"כ בחידושי לקמן ד"ח ע"א

, ע"ב שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, ואיזה זה דבש דבורים כו', ומה ראית לרבות דבש דבורים ולהוציא הגזין והצירעין, מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי, ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לווי ע"כ, והנה מקרא דזבת חלב ודבש, אין מקום לאמר דכוונתו לדבש דבורים, דאל"כ מדוע צריך הש"ס להמציא היתר לדבש דבורים, מדיוקא דשרץ העוף דלא נזכר שם דבש, עדיפא הו"ל להוכיח כדאמר לעיל ד"ו ע"ב אהיתר דחלב, מקרא דזבת חלב ודבש, דאי לא דשרי משתבח לן קרא במידי דלא חזי, ובע"כ דקרא לא איירי בדבש דבורים, היכא דמפורש בכתוב שם דבש, ולהכי צריך הש"ס למידק מקרא דשרץ העוף, אמנם קשה בשלמא הא דתנן בפרה פי"א מ"ז גבי אזוב שיש לו שם לווי פסול ניחא, מפני שהיה להם מין אזוב שקראוהו אזוב סתם, ולאחרים מזה המין קראום בשם לווי, לזה אזוב כוחלית, שלדעת הרמב"ם הוא שם מקום או מדינה, ולפירוש הערוך הוא אזוב שיש בו צבע כמו כוחל, וע' חולין דס"ב ע"ב ובסוכה די"ג ע"א, ולאחרים ממין זה קראו אזוב רומי או מדברי, ולהכי שייך במין זה שם העצם ושם לווי, משא"כ בדבש שסתמו הוא דבש תמרים, שמהן מביאין ביכורים כדתניא בספרי ר"פ תבא, ואפ"ה אמרינן בכתובות דקי"א ע"ב, גבי רמי בר יחזקאל דחזי להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטף דובשא מתאיני וחלבא טייף מינייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו זבת חלב ודבש כו', והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים, וכן פירש"י במגילה ד"ו ע"א, אהא דזבת חלב ודבש וז"ל, העיזים אוכלין תאינים והדבש נוטף מהן, והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל ע"ש, הרי דקרי בלשון הכתוב לפי הבנת הש"ס, לדבש תאינים כמו לדבש תמרים, בשם דבש סתם, ורש"י עה"ת ויקרא ב' י"א בפסוק כל שאור וכל דבש כתב וז"ל כל מתיקת פרי קרוי דבש ע"ש [וכ"כ רש"י בסוכה ד"ו ע"א, וצ"ע בהא דרש"י נאיד מפירושו בברכות דמ"א ע"ב ובעירובין, ד"ד ע"ב ולפ"ז סתם דבש אף בלשון הכתוב נפל בבירא, כיון דבע"כ אתה צריך להתחקות על פרטיות שרשי המין, דבהכרח נחוץ לך לפרש עם שם דבש, איזה הוא, אם של תמרים או של תאנים וכהנה

ומכש"כ לפ"מ דבדבש של שרצים ישנם ג"כ מינים נפרדים, בודאי דצריך לפרט, אם הוא דבש דבורים, או דבש גזין או דבש צירעין, ועפ"ז כתולדה מחוייבת הוא שם הלווי לכל מיני דבש כנ"ל, ועכ"פ צריך לפרש אם דבש פירות או דבש שרצים, הלא דבזה גופה יש שם לווי

ולאמר אחרי דקרא קאי בשרצים, וממילא הוי סתם דבש של שרצים דבש דבורים, ז"א ראשונה דלא אשכחן בתורה מציאות הדבש דבורים בהדיא, עד דנימא דקרא על זה המין אתי לרבות או למעט, ועוד האם איירי הש"ס בשם לווי לפי לשון התורה, כי היכי דנימא דדבש דבורים אין לה שם לווי לגבי שאר הדבש מיתר השרצים, הלא שם לווי מוסב על לשון בני אדם, ובלשון ב"א יש שם לווי לכל מיני דבש בפ"ע כנ"ל, וע' בס' יראים סי' קל"ב ובווי העמודים שם וצ"ע כעת, ואח"כ מצאתי בחק נתן בסוגיין שהתעורר קצת בכעין מה שכתבתי, אולם לפי הנ"ל אין דבריו מוכרחים ע"ש

, שם דבש בכוורתו מטמא טו"א, וכ' בשטמ"ק הלא במס' מכשירין כו', ע' ב"ב ד"פ ע"א תוד"ה אינו

שם הני חלי דיחמורתא כו', גרסת התוס' בחולין דס"ד ע"ב יאלי דיחמורתא

שם עור הבא כנגד פניו של חמור כו' ע' תשובת הרשב"א סי' י"ז

דף ח' ע"א כל שתשמישו ביום מוליד ביום תרנגול כו', למאי נ"מ כו' בדק בקינה של תרנגולת מעיו"ט כו', ויל"ד מדוע לא אמר רק בזה דנ"מ הוא לדינא, ולא בכל הנך דקתני בברייתא בסמוך, כגון דתרנגולת לעשרים ואחד יום, דנ"מ לתרנגולת ספק דרוסה נפולה ושבורה שצריכה בדיקה, ותקנתה לשהוייה כ"א יום, אחר הטלת כל הביצים מטעינה ראשונה, ואם אח"כ חזרה להטיל ביצים כשרה, כמבואר בסי' נ"ז סי"ח, ובכולהו נמי נ"מ לענין נדרים, אם נדר ממיני בעלי חיים או אילנות שטבען ותכונתן בכך וכך, איזו מהן הוי בכלל חלות הנדר

כן בעיבורן של כל הבהמות והחיות המובא בברייתא, נ"מ גדולה למסבר קראי דארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה וגו', דלא נימא כדמקשינן בש"ם בסמוך, רק להבין כוונת הכתוב לאמתו, וע' יומא ד"ה ע"ב ובסנהדרין דט"ו ע"ב תוד"ה שור, ועמש"כ בחידושי בסמוך להלן בס"ד

שם שנאמר כו' מכל הבהמה ומכל חית השדה כו', כשם שנתקללה הבהמה מחיה אחד לשבעה ומאי ניהו חמור מחתול כו', והנה מסוגיא זאת משמע בהדיא דחתול מין חיה היא אף בלשון הכתוב, וע' בתוד"ה ומאי נינהו ובתוד"ה אחד, שהעירו למ"ד כלב מין חיה