אור הישר (בכורות) פח

הביא אלא הקרא דוזבחת ואכלת שאינו מורה אלא איסור אכילה, וכדמשמע מתלמודנו שאין אנו למדים ממקרא זה אלא איסור אכילה בלבד, שהרי אף למאי דאמרינן דר"מ סבר חולין שנב"ע דאורייתא אין אנו אומרים שלמדה ממקרא זה אלא ממיעוטא דאותו וכנ"ל, ועוד שהרי בברייתא שהביאו בקידושין נ"ז להראות שאיסור חשנב"ע דאורייתא אמרה בפירוש דמהאי קרא לא מוכח אלא איסור אכילה, ואיסור הנאה הביאו מקרא דאותו, ומדלא הזכירו הרמב"ם כאן הרי גילה דעתו שאינו אלא מדרבנן. (ורק לר"מ שלמד ד"ז בבמה מצינו משחוטי חוץ אף איסור הנאה בכלל מה"ת כשחוטי חוץ). ולענין האיסור של הכנסת חולין בעזרה הנה כבר דן בזה המל"מ ז"ל בפ"ב משחיטה ולא הכריע בהחלט גמור אם דעת הרמב"ם שהוא מה"ת, אבל הנראה שנוטים הדברים דדעתו שג"ז מה"ת אף שלא הביא לזה מקרא מפורש, מכ"מ מחולין ק"ל נראה דעכ"פ דעת הסוגיא דשם שהוא מה"ת, וכמו שנתבאר לעיל, ואפשר שאף הרמב"ם עצמו לא החליט דבר זה, ולא היה בזה נ"מ רבתא דהא עכ"פ הוא אסור, ובכל אופן אין האוכלין נאסרין כמו שפירש הוא בעצמו, ואם היתה דעתו שהוא מה"ת (עכ"פ בשמכניס לשם הקרבה), מסתבר שהוציאה מדרשת ר' יהודה בספרא שהבאנו לעיל, ושם ההבאה היא לשם הקרבה שהרי המקריב מכניס בהמת החולין בכדי להקריבה בסוף לשם קרבן, והדברים ק"ו ומה במכניס בהמה בכונה שיקריבנה אח"כ לאחר שהקדישה ויעשנה קרבן הראוי, אסור, במכניס חולין לעשות הקרבה לה' שאין לה שרש וענף בתורה לא כש"כ

והנה אם נחליט ששיטת הרמב"ם שתופס לעיקר דעת ר' אבהו דכל מקום שנאמר לא יאכל וכו' איסור הנאה ג"כ במשמע, ומאחר שידענו בבירור גמור שפוסק כר' יהודה לענין נבילה שדברים ככתבם, הרי לנו הכרעה שלדעתו אין האיסור דהנאה בחשנב"ע מה"ת, שהרי לפי פלפול הגמרא בפסחים כ"ב לפי שיטה זו איצטריך אותו לאסור כל האיסורים שבתורה בהנאה, ולא אייתר לן אותו לאסור חשנב"ע בהנאה, והרי רק מקרא זה יש ללמוד איסור הנאה לחשנב"ע אי אייתר קרא להכי, (והוא עצמו ז"ל בפירוש המשנה הביא איסור הנאה ממקרא זה דוקא). ג

והנה אם נקבל הנחה זו שדעתו ז"ל כדעת רבי אבהו היה נראה לכאורה לתרץ דבר תמוה בהלכות חמץ ומצה פרק א' הלכה ז' שכתב שם וז"ל האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסיר מן התורה שנאמר לא יאכל, ואעפי"כ אינו חייב כרת או קרבן אלא על השיעור שהוא כזית וכו' עיי"ש, ותמהו עליו נושאי כליו ז"ל דל"ל קרא הא קי"ל בכל התורה חצי שיעור אסור מה"ת ועוד דאי מקרא נפיק הא לא יאכל משמע אכילה בכזית עיי"ש ובמל"מ, והנה הגאון רמ"ל מלבי"ם ז"ל בהתורה והמצוה פ' צו הראה מקור לדברי הרמב"ם מתו"כ פ' צו גבי מנחה שדרשו שם בספרא מצות תאכל מה ת"ל לפי שנאמר יאכלוה אין לי אלא כולה מקצתה מנין ת"ל תאכל אפילו כל שהוא עיי"ש ופירש **(כונת הספרא איננה פשוטה כ"כ בעיני דמה סברא היא לטעות שאין המנחה נאכלת אלא אם נשארה כולה, אבל אם אבדו רוב שיריה ונשאר מקצתה לא תאכל, ומצינו לשון זה במנחות נ"ח שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל עיי"ש, ושם הכונה כולו על כל שיעור ההקטרה דהיינו כזית, אבל כאן משמע על כל השירים כמה שהם. והגאון מלבי"ם ז"ל מפרש שמלמדנו שאפילו אם נשאו רק מקצת מן השירים מצוה לאוכלם, ולא אבין סברת הדבר דמה"ת שאין מצוה לאכלה אלא אם היתה שלימה, וא"ת דהו"א שאין מצוה לאכול אלא אם נשאר כזית דאכילה משמע בכזית, אבל אם נשאר רק כל שהוא אין מצוה לאכלו, אם זו היא הכונה היה צ"ל אין לי אלא כזית כל שהוא מנין. ואולי הכונה כאן כמו במנחות נ"ח, בולה, כלומר, השיעור של אכילה שהוא בכזית, אבל זה רחוק דמהיכא תיתי שלא תהיה מצוה לאכול פחות מכזית, הרי אכילת קדשים איננה כמו אכילת מצה שהחיוב הוא רק לאכול כזית או שאינו יוצא בפחות מכזית כמו גבי פסח, הא כאן החיוב לאכול את כל הנמצא כדי שלא יותר דבר, ואם הנמצא הוא פחות מכזית בודאי מצוה לאבלו, ואת"ל דהו"א שהחיוב הוא רק לאכול עד שלא ישאר כזית, דלהשאיר פחות מכזית אין איסור דאינו חשוב, גם זה רחוק דמהכ"ת שלא יהיה האיסור דבל תותירו על פחות מכזית, ומ"ש מכל האיסורים שבתורה דחצי שיעור אסור מה"ת, ואף לר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת הא זהו רק באכילה, דאין אכילה פחותה מכזית, אבל בלאו דלא תותירו ממנו, אינו בדוקא שיהיה על כזית,)** הגאון ז"ל דזה נכלל בבנין הנפעל שהוא מוסב לא רק אל האדם האוכל אלא אף אל הדבר הנאכל, ורק לגבי האדם האוכל שייך לאמר שאין אכילה בפחות מכזית, אבל לגבי הדבר הנאכל כך לי כל שהוא כמו כזית, ומכאן מקורו של הרמב"ם ז"ל בחמץ בפסח עיי"ש בדבריו ז"ל

והנה אף אם נקבל שזהו מקורו של הרמב"ם, מכ"מ לא נתישבה עדיין הקושיא הראשונה ל"ל קרא, הא קי"ל כר' יוחנן בכל האיסורין שבתורה דחצי שיעור אסור מה"ת (וכ"כ הרמב"ם בפי"ד ממ"א), ולמה לו לפרט בחמץ בפסח

ודרשא זו היתה עולה יפה לריש לקיש דסבר חצי שיעור מותר מן התורה, אבל במקום שנאמר לא יאכל יודה דאסור משום שהלשון כולל אף כל שהוא, וזוהי באמת שיטת ר"ל שכן אמרו בירושלמי