אור הישר (בכורות) פב

אלא דסוגיא דחולין אזלא אליבא דהלכתא דחולין בעזרה דאורייתא (ועיין שם בתוס'), ושפיר הקשו דלא איצטריך קרא למעט חולין מחזה ושוק, אבל הך ברייתא דספרי סברה דחולין שנב"ע לאו דאורייתא ושפיר איצטריך קרא למעט פסה"מ מחזה ושוק, ואולם רבי שמעון לטעמיה דחולין שנב"ע דאורייתא (עיין קידושין נ"ח ע"א), וא"כ אי אפשר לדרוש כצבי וכאיל לפטור פסה"מ מחזה ושוק וכקושית מהרי"ט אלגזי ז"ל וע"כ הסיע הכתוב לדרשא אחרת שאין חלוק בפסה"מ בין ק"ק לקדשים קלים. ואולם יש להתישב בדבר דהא אשכחן אותה השמועה לפטור חולין מחזה ושוק להלן בספרי בפ' ראה בפרשה דבשר תאוה וז"ל יכול יהיו חייבים בחזה ושוק ת"ל כצבי, הוציאו מכלל חזה ושוק ולא הוציאו מכלל ב' כליות ויותרת הכבד ת"ל כאיל עיי"ש והרי פרשה זו דכי ירחיב לשיטת הספרי היא בחולין (ועיי' בכסף משנה ריש הלכות שחיטה דהיא מחלוקת תלמודנו והספרי דלשיטת תלמודא דידן מדבר כאן אף בפסה"מ ואין להאריך בזה), וזוהי סתם ספרי וחזרה הקושיא למקומה קרא ל"ל הא לרבי שמעון חולין שנב"ע דאורייתא, ואף את"ל דאין ה"נ דר"ש היא וחולין שנב"ע דאורייתא, אלא דהאיסור להכניס חולין בעזרה הוא לאו דאורייתא, (ועיי' במל"מ פ"ב מהלכות שחיטה ואכ"מ), מכ"מ אין מקום לדברינו דלהכי נד ר"ש לעיל בספרי מדרשא דצבי ואיל לפטור פה"מ מחזה ושוק משום דסבר דחולין בעזרה דאורייתא, ועוד דהא עדיפא מהסתמא הראשונה דהא התם יש לדחוק כסברת מהרי"ט דפסה"מ אפשר שנשחטין בעזרה, אבל כאן הרי מדבר בחולין גמורים שא"א לשוחטן בעזרה, וע"כ דלר"ש מותר מה"ת להכניס חולין בעזרה ונסתרו דברינו הנ"ל, ואנו מוכרחין לאמר דהאי סתמא תנינא לאו רבי שמעון, אבל זה דחוק דהא התם אף דנשנה בסתמא הרי מחלוקת ר' שמעון בצדה, אבל באן אין שום מחלוקת בצדה והיה סתמא ממש, ולכאורה י"ל דלעולם האי סתמא רבי שמעון היא, אלא דדריש כאן וממילא משמע ליה להתם, והא עדיפא ליה דבהתחלת הענין דמיירי קרא בפה"מ דריש לדרשא דק"ק וקדשים קלים, אבל שם בפסוק דכי ירחיב דהוא בחולין א"א להעמיס דרשא הנ"ל ושם הוא דורש לפטור חולין מחזה ושוק, וממילא ידע דפסה"מ פטורין מחזה ושוק דלאחר שחיטה הן חולין גמורים דקאי ר"ש בשיטתו דר"ע רביה דפה"מ מותרין לנכרים, ולפי דרכנו זו למדנו דאף דסבר ר"ש דחולין שנב"ע דאורייתא, מכ"מ האיסור להכניס חולין בעזרה הוא לאו דאורייתא לדידיה, ואולם סוגיא דריש פ' הזרוע סברה דגם זה דאורייתא. ואגב אורחא ישבנו בפשיטות קושית הריט"א וביותר קושיתו מברייתא זו השניה המדברת בחולין לפי הבנתו עיי"ש בדבריו. (והרבה הרבה יש להאריך בביאור הדרשות דהספרי בענין זה ובהשואתן עם הדרשות המובאות בתלמודנו אליבא דר"ע ואליבא דרבנן החולקים עליו, ויותר ממה שכתוב כאן מתרוצץ במחשבתי, וההכרח לקצר). ומיהו אם נתפוס דדרשא זו לפטור חולין מחזה ושוק היא דר' שמעון, דחוי מעיקרו תירוץ שעלה ברעיוני לתרץ על קושית הרי"ט אלגזי והוא די"ל דהברייתא דספרי אזלא בשיטת רבנן לפי דעת ריש לקיש דסבר בתמורה דף ל"ב דלרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה, וכדאוקמינן שם דף ל"ג מתניתין דתמורה קדשי מזבח בע"מ יפדו דלר"ל משנתינו בשעבר ושחט פה"מ שקדם הקדישם למומם ונראה דקודם פדיונם ודאי אין להם דין חולין שנב"ע, דהא הם קדשים גמורין ואסור לשוחטן במומן, אלא שאינם ראויים לפתח אה"מ, א"כ אם שחטן בעזרה מותרין, והו"א דבאופן כזה חייב לתת חזה ושוק לכהן ושפיר עביד תנופה, ופודה אח"כ כדי להתיר באכילה דקדשי מזבח לדעת זו לא היו בכלל העמדה והערכה, ואף אם יפדה קודם שיוציא החזה והשוק מהעזרה לית לן בה אף למ"ד דהכנסת חוב"ע ג"כ דאורייתא, וכדאמרינן במנחות מ"ח דפריק לה וחולין ממילא הויא עיי"ש. אלא דאי האי סתמא רבי שמעון א"א לאמר כך דהא מודה ריש לקיש דלרבי שמעון קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וכמבואר שם בתמורה דף ל"ג ע"ב עיי"ש. ולכאורה ל"ק קושית הריט"א כלל אף אם נאמר דסתמא דספרי יסבור דגם להכניס חולין בעזרה אסור מה"ת, דהו"א שחייב להקדיש החזה ושוק הקדש דמים, ולדעת התוס' סגי בהקדש דמים להוציאו מכלל חולין בעזרה ועיי' במל"מ פ"ב משחיטה), וא"כ אף בחולין גמורים הו"א דמחוייב לעשות כן, היינו להקדיש החזה ושוק הקדש דמים ולהכניסם בעזרה ולעשות תנופה לפני ה' ולפדותם אח"כ להתירם לאכילת כהן, וזה פשוט דאף למאי דנקטינן דקדשי בד"ה היו בכלל העמדה והערכה, יכול לפדות הבשר שהקדיש הקדש דמים לאחר שחיטה דהוא כמטלטלין בעלמא, ועוד דאפילו אם הקדיש בהמה שחוטה יכול לפדותה במטלטלין בעלמא, דכן כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש בפ"ה מערכין

ואולם עפי"ז יקשה על סתמא דגמרא בחולין מאי קמתמה כ"כ על הדרשא לפטור חולין מחזה ושוק הא צריך להוציא מכלל החיוב להקדיש הקדש דמים ולפדות וכנ"ל

אלא דאין הדעת נותנת שיהיה החיוב מה"ת לעשות כך, דהא אפשרות הטעות יכולה להיות רק שיהיה חייב לתת חזה ושוק כמו בקדשים ששייך לכהן חלק מיוחד של הבשר, אבל לא שיוסיף מביתו לקנות החזה ושוק מיד ההקדש בשביל הכהן, דהיינו שיפדנו וגם יוסיף חומש, דהא הבעלים מוסיפים חומש, דבלא הפדיון אינו יכול לתת את של הקדש ליד הכהן, ובזה אין מקום לטעות, ולא צריך קרא, באופן שאנו חוזרים על הראשונות דשיטת הברייתא דספרי (אף אם היא לר"ש) דנהי דחולין שנב"ע דאורייתא, אבל להכניס חולין בעזרה אינו איסור תורה. וסוגיא דחולין דף ק"ל לא סברה כך אלא דאף זה אסור מן התורה

, ואמנם ראוי להבין מהיכן למדה סתמא דגמרא דחולין דאסור מה"ת אפילו להכניס חולין בעזרה,