אור הישר (בכורות) פא

בקרא דושפך עיי"ש (וכנראה שדעתו דדרשת רבי בלבד מוזבחת אינה מספקת ועיי' במפרשיו ואכמ"ל), וא"כ י"ל דר"ע שפיר סבר דרשת ר"א הקפר אף דסבר דשחיטת עוף מה"ת

עוד י"ל דלעולם אית ליה לר"ע דרשא לפטור פה"מ מן הבכורה, ואעפי"כ יספיקו לו כל היתורים דצבי ואיל ולא יחסר לו בחשבונו, די"ל דלהא דאין פודין פט"ח בפה"מ לא דריש קרא כלל, דהא איתמר לעיל דף י"ב איבעיא להו מהו לפדות אליבא דר' שמעון לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה חולין הוא, כי תיבעי לך לר' יהודה דאמר אסור בהנאה מאי כיון דאסור בהנאה אין איסור חל על איסור או דילמא כיון דלא תפיס פדיונו אפקועי איסורא בעלמא הוא, א"ר כהנא מי זוטר מאי דכתיב בהו כצבי וכאיל מה צבי ואיל אין פודין בו אף פה"מ אין פודין בו, השתא דאתית להכי לר' שמעון נמי צבי ואיל כתיב בהו עיי"ש, ומעתה י"ל דשיטת ר"ע ושיטת ר"ש חדא היא וכנ"ל וי"ל כסברת הגמרא דלר"ש דמותר בהנאה ופשיטא דפודין בו, ואית ליה לר"ע דפודין בפה"מ ולא דריש קרא כלל שאין פודין בו כנגד הסברא (והרמב"ם ז"ל אף דפוסק כר' יהודה ופוסק גם דאין איסור חל על איסור מכ"מ לא פסק דאין פודין בו דסבר אפקועי איסורא בעלמא הוא ולית ליה כלל כמסקנת הגמרא דדרשינן קרא שאין פודין בו, ולא כמר זוטרא, ויש להאריך כזה וההכרח לקצר)

ועכשיו נחזור לדבר בהתכת הדרשות לבר פלוגתיה דר"ע והכל בשיטת התוספות הנ"ל, ונאמר דהוא ידרוש כצבי וכאיל לדר"י ודר"א וכמפורש בסוגיתנו היינו שיש לפה"מ תורת שני מינים ואיצטריך תרווייהו צבי ואיל לדרשא זו וכנ"ל, וחד צבי או חד איל לכדר"א הקפר (אפשר דסבר דיש שחיטה לעוף מה"ת אלא דסבר דגם לשיטה זו איצטריך דר"א הקפר וכדעת הרמב"ם הנ"ל), וחד צבי וחד איל לפטור פה"מ מן הבכורה, וחד לפטור פה"מ מן המתנות, וחד שאין פודין בפה"מ, ואין להקשות דל"ל קרא לפטור מן המתנות הא לדידיה פה"מ אסור לעכו"ם (ולב"ש לכו"ע אסור לעכו"ם מה"ת, ועכ"פ אף לב"ה דברייתא לפירוש דש"י אסור מה"ת) וא"כ ל"ל קרא לפטור מן המתנות, דהא לדידיה אסור לעכו"ם משום דכל מה שיש לקיים ההיקש דכבשרם יהיה לך מקיימינן ליה וכנ"ל, וא"כ פשיטא שפטור מן המתנות. אי משום הא לא איריא, דהו"א דאעפי"כ הא יש עליו תורת חולין ג"כ לאחר שחיטה וחיוב המתנות הוא דוקא לאחר שחיטה, ולאחר שחיטה הא עכ"פ הוא מותר לטמאים כחולין ונאכל בכל מקום ובכל זמן, והו"א דחייב במתנות, ולהכי איצטריך קרא. וי"ל עוד דאפילו את"ל דלא סברי דאין פודין בפה"מ אלא דפודין בו שפיר בין לשיטת ר"י בין לשיטת ר"ש וכנ"ל, מכ"מ לא אייתר להו חד צבי או חד איל, דאיצטריך להו לדרשא דאיתא בספרי פ' ראה לפטור פה"מ מחזה ושוק, ולדידהו איצטריך האי דרשא דהא לשיטתם יש לפה"מ תורת קדשים דאסור לעכו"ם ולב"ש אף לזרים והו"א דחייב בחזה ושוק

ודע דלכאורה נראה דדרשא זו המובאה בספרי פ' ראה אף דהיא סתם ספרי לאו רבי שמעון היא, דהכי תניא התם יכול יהיו חייבין במתנות ת"ל כצבי וכאיל, אוציאנו מכלל מתנות ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק ת"ל כצבי וכאיל, אי מה הצבי וכו'. ר' שמעון אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם תמימים כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומין ת"ל כצבי וכאיל מגיד כשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים ע"כ, הרי דר"ש לא דריש בפה"מ למעט מחזה ושוק, ולכאורה י"ל דר' שמעון לטעמיה דהנה הרי"ט אלגזי ז"ל נתקשה מאד בהבנת הספרי הלז שהביא בגירסא אחרת ממה שלפנינו וז"ל וראיתי בספרי בפרשת ראה לפי גירסת מהר"א נחום בביאורו על הספרי כ"י וז"ל יכול יהיו חייבים בבכורה ומתנות ת"ל כצבי אוציאנו מכלל בכורה ומתנות ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק ת"ל וכאיל אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת"ל רק עכ"ל, והדבר קשה וכו', ועוד קשה דאמרינן בריש פ' הזרוע עלה דפריך הש"ס ויהיו חולין חייבים בחזה ושוק מק"ו ומה קדשים שאין חייבים במתנות חייבים בחזה ושוק חולין שחייבים במתנות אינו דין שחייבים בחזה ושוק, ומשני אמר קרא וזה יהיה משפט הכהנים זה אין מידי אחרינא לא, ופריך אלא טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי הו"א חולין חייבין בחזה ושוק והא בעי תנופה היכא לינפינהו אי אבראי לפני ה' כתיב, אי אגוואי, קא מעייל חולין בעזרה, הלכך לא אפשר אלא זה למה לי ע"כ. וא"כ בפסולי המוקדשין למה צריך קרא לפוטרן מחזה ושוק הא אף דפסולי המוקדשין כל זמן שלא נשחטו הם כהקדש לכל דבריהם דאסורין בגיזה ועבודה וחלבן אסור מ"מ אחר שנשחטו הרי הם חולין גמורים ומותרין באכילה כחולין כמו שמתבאר בפ"ב דמכילתין דף ט"ו ע"ב, וא"כ בפסה"מ למה צריך קרא לפוטרן מחזה ושוק, איך אפשר לחייבן בחזה ושוק והא בעי תנופה ואי נשחטו בחוץ הרי נעשו כחולין משעת שחיטה ואילך וחשיב כמעייל חולין בעזרה, ואין לומר דמשכחת לה בשנשחטו בעזרה דהא כיון דאחר שחיטה הוו כחולין גמורין מסתמא אסור לשוחטו בעזרה דפשיטי דחשיבי כחולין שנשחטו בעזרה דאסורין כדאמרינן בפ' האיש מקדש דף נ"ז יע"ש, ואפילו דנדחוק עצמנו בברייתא זאת דספרי כיון דמיירי בפסולי המוקדשין ונאמר דכל דקודם שחיטה יש להם דין הקדש אינם בכלל חולין שנשחטו בעזרה ומותר לשוחטן בעזרה מכ"מ וכו' עיי"ש ברי"ט אלגזי שהאריך בזה

, ובישוב קושיא זו שהרי"ט אלגזי מחשבה לחמורה מאד י"ל לכאורה דהא אי אמרינן חולין שנב"ע לאו דאורייתא אין כאן קושיא כלל, וגם שפיר איצטריך בר"פ הזרוע קרא דזה לפטור חולין מחזה ושוק,