אור הישר (בכורות) פ

אכתוב ספר שלם ע"ד יסודות תושבע"פ ושיטת רבינו הגדול במקצוע זה. ועכשיו אנו עסוקין בדרשות הללו לפי הנראה מפשטות הגמרא ולפי הבנת רבותינו רש"י ובעלי התוס' ז"ל

ויש להמתיק הדברים עוד יותר והוא מאחר שלמדנו מכצבי וכאיל דינא דר"י ודר' אושעיא דפסה"מ הוא תערובת חולין וקדשים, לא קדושה מיוחדת בפ"ע, אלא הרכבה של חול וקודש, א"כ לא איצטריך קרא כלל דפטורין מן הבכירה דאם היינו אומרים שזו מין קדושה קלושה היינו מסופקים אפשר שזו קרובה לחולין יותר מלקדשים עד שיש להסתפק שמא חייבין בבכורה כחולין, אבל מאחר שהנחנו דאינו כך אלא דהוא גוף משותף מקדשי מזבח וחולין גמורין, הר"ז דומה לענין בכורה לשותפות דנכרי וישראל ואין כאן אלא מקצת בכור ופטור מן הבכורה כדלעיל דף ג', ובכל אופן לרבנן הוא פטור, ויש לדחות זה ולפלפל, (ויש להעיר מהא דלעיל דף ג' כיון דעריבי בהו חולין לא קרינא בהו כל בכור, וכן יש להעיר מהא דלעיל י"ד ע"א קדושת דמים מדחה מן הבכורה ומן המתנות וממה שכתבו התוס' שם בד"ה קדושת דמים פי' הקונטרס וכו' אלא היינו טעמא בקדושת דמים משום דכתיב גבי בכור בישראל ובמתנות כתיב מאת העם, והערה זו שייכה בין לפטור דבכורה, בין לפטור דמתנות וסמכתי על המעיין, דאין מפרשין לחכם)

ולענין מה שנסתפקו התוספות ז"ל אי סבר ר"ע דר"א הקפר, כלומר אי סבר דאין שחיטה לעוף מן התורה, הנה לכאורה יש לפשוט דסבר יש שחיטה לעוף מה"ת מהא דזבחים ק"ז גבי שחוטי חוץ דדריש ר"ע מקרא מיוחד דחייב על שחיטת עוף בחוץ וכן מקרא אחר דפטור על מליקת עיף בחוץ, והנה אם כי אין לפשוט ממה דמחייב ר"ע על שחיטת עוף בחוץ דסבר דיש שחיטה לעוף מה"ת דאל"כ שחיטה זו מה ענינה, די"ל דהא לכו"ע נחירה מיהא בעי (ועיין תוס' חולין כ"א) וא"כ נחירתו זוהי שהיטתו, **(ועיין ביומא דף ס"ד ע"א ואמאי לא תשחטו אמר רחמנא והא לאו שחיטה היא, אמרי במערבא דחייתו לצוק זוהי שחיטתו, ועיי' בתוד"ה דחייתו ויש לפלפל ואכמ"ל.)** אבל ממה דפטר מקרא מיוחד על מליקה בחוץ שפיר יש לפשוט דסבר דיש שחיטה לעוף מה"ת דאל"כ הרי מליקתו זוהי שחיטתו ואמאי נפטר ועיי' חולין כ"ב והבן), ואין לדחות ולאמר דאין ה"נ דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת, אלא דלענין חוץ לא רבתה תורה אלא שחיטה שכיוצא בה חייב בבהמה, דז"א דהא ר"ע לא מרבה שחיטת עוף בחוץ כר' ישמעאל מאו אשר ישחט דלדידיה ע"כ הכונה על שחיטה ממש דכל שחיטה האמורה בתורה היא השחיטה המקובלת לנו מסיני להתיר בהמה וחיה באכילה, אלא מדם שפך הוא מרבה ובזה לאו דוקא שחיטה במשמע דהא אדרבה מ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת למדה מושפך דכתיב גבי עוף דבשפיכה בעלמא סגי (חולין כ"ב), וא"כ גם מליקה בכלל דם שפך, ואי ס"ד דסבר ר"ע דאין שחיטה לעוף מה"ת הרי נתרבתה נם מליקה מכאן, וע"כ דר"ע סבר יש שחיטה לעוף מה"ת, וי"ל דאדרבה למדה מההיקש דושפך שנאמר גבי חיה ג"כ ומקיש עוף לחיה (ועיי"ש בחולין ועיי' ברמב"ם פ"א משחיטה) וא"כ דם שפך הכתוב כאן כולל עוף דבעוף נאמר לשון שפיכה וכנ"ל, וידעתי שיש לדחות דלעולם סבר ר"ע אין שחיטה לעוף מה"ת אלא דשבקיה לקרא דדחיק ומוקים אנפשיה (ואשכחן כה"ג לר"ע שבקיה לקרא דדחיק וכו' בקידושין בסוף פ' האומר), דכיון דמצינו רבוי לעוף, ומצינו מיעוט א"א לנו לאמר אחרת אלא דהריבוי מרבה שחיטה שכיוצא בה מתרת בבהמה, והמיעוט מוציא מליקה וגזה"כ היא לחלק בין מליקה לשחיטה בעוף לענין שחוטי חוץ אף דלהתיר הבשר באכילה בחולין היינו שחיטה היינו מליקה בעוף, אבל הדוחק בזה מבואר ואין להאריך, ואולי בספרי הכללים של רבותינו האחרונים ז"ל כבר הביאו ראיות ברורות להיכן דעת ר"ע נוטה בפרט זה, ואפשר שקדמוני באיזה דבר, אבל אין אתי שום ספר ממין זה, ואני מוכרח לגשש באפלה, וידעתי שיש להטות הדברים להפך דדוקא משום דר"ע סבר דאין שחיטה לעוף מה"ת הרי נתרבה עוף מקרא דדם שפך וכנ"ל ומה לי שחיטה ומה לי מליקה וע"ז בא הכתוב למעט מליקה מקרא מיוחד וגזה"כ היא, וכנ"ל אבל כ"ז דחוק

וקצת יש להביא סמוכין דר"ע סבר דיש שחיטה לעוף מה"ת מן הספרי פ' ראה שמביא שם דרשות מיוחדות ושחטו ושחט אותו ושחט אותו למעט עוף משחיטת חולין בעזרה, וידענו דסתם ספרי ר"ש ור"ש קבל רובי תורתו מר"ע ואמר לתלמידיו בני שנו מדותי שהן תרומות ממדותיו של ד"ע גיטין סוף פ' האומר) (ואשכחן דאף ר"א בנו בשיטת ר"ע רביה דאבוה אמרה במנחות ע"ב), וא"כ ע"כ שיטתו היא היא שיטת ר"ע, ואי ס"ד דלר"ע אין שחיטה לעוף מה"ת ל"ל קרא למעט עוף משחיטת חולין בעזרה הא תניא בירושלמי דנזיר (סוף פ' מי שאמר הריני נזיר) הנוחר והמעקר חולין בעזרה הרי הן מותרין בהנאה ומפורש איתמר שם בירושלמי דלמ"ד אין שחיטת עוף מחוורת מה"ת לא שייך שחיטת חולין בעזרה גבי עוף

והנה אם נניח דלר"ע שחיטת עוף מה"ת דלא כר"א הקפר נצטרך לפרנס יתור אחד דצבי או דאיל לר"ע, אלא דכבר הבאנו לעיל ג' למודים שפה"מ פטורין מן הבכורה, ושפטורין מן המתנות ושפודין בהם, ואמרנו דע"כ חד מהנך לא איצטריך לר"ע, והיינו אי סבר כר"א הקפר וכנ"ל, אבל אם נתפוס דלית ליה דר"א הקפר, נאמר דאיצטריכו ליה כולהו, ואפוק דר"א הקפר ועייל חד מהנך תלתא. ויש לפלפל בכ"ז ואין להאריך. איברא דלדעת הרמב"ם המפורשת בפ"א מהלכות שחיטה איצטריך דר"א הקפר גם למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת, דאיצטריך ללמד שחיטה לחיה מה"ת ועוף הוקש לחיה