אור הישר (בכורות) ז

לנכרי דבר שעושה אותה טריפה, כגון הריאה והראש מן הבהמה או מן העובר כשהיא מעוברת כו' ע"ש, והב"י והש"ך והט"ז בסי' ש"כ הביאו לדברי התוס' בע"ז דע"א, כעין הוספה לדבריהם דהכא, ובאמת בשני דבורי התוס' כשהן לעצמן נראין כסותרות זל"ז, אכן לדינא הטיבו אשר דברו שהוא כעין הוספה, להחמיר למעשה אף בהקנאת דבר שעושה אותה טריפה כנ"ל

והנה במה שהב"י נוטה לדעת התוס' בע"ז שם, הק' בפרישה שם, מ"ש מסימן ס"א גבי מתנות כהונה, שצריך שיהיה לעכו"ם חלק בכולה, ואם אין שותף עמו אלא בראש אינו פטור רק מן הלחיים, וכן בזרוע וכן בקבה, וא"כ קשה לדעת התוס' דבעינן דוקא דבר חשוב כמו ראש ובו סגי, וע' בתירוצו ובמה שתירץ הט"ז שם

ולא ידענא אמאי הקשו על הב"י, ולא על רב הונא גופיה, דאיהו מרא דשמעתא בפ' הזרוע דקל"ג ע"ב, וקאמר שותף בראש פטור מן הלחי, הלא דבזרוע וקבה חייב, וכן בשותף בזרוע או בבני מעיים דפטור ממתנה דשייך בה וחייב באינך, ואילו בסוגיין קאמר רב הונא עצמו, דשותפות עכו"ם אפילו רק באזנו פוטר דין בכורה מכל הבהמה

, אכן הביאור הנכון הוא בדרך זה לע"ד, הן אמת שכמו בכור כן זרוע לחייבם וקבה, שניהם מכ"ד מתנות כהונה הן כדאמרו שם בחולין, אולם חילוק גדול ביניהם, דשיעבודא דכהן בבכור הוא מחיים, ומתחיל תיכף מלידתו, משא"כ במתנות מתחיל שיעבודא דכהן דוקא לאחר שחיטת הבהמה, ואיך שייך דין זרוע לחיים וקבה מחיים, לפ"מ דר"ה גופיה ס"ל בחולין ד"ט ע"א בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, ואם ירצה כל עוד בחיים חיותה ליקח ממנה הזרוע, הרי אסורה משום אבמה"ח, ובקרא גופה בפ' שופטים כתיב וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח וגו' ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה, הרי דרחמנא תלה המתנות בזביחה, ולהכי תנן בחולין דקל"ב ע"א, השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות כו', וכן תנן התם דקל"ד ע"א, גר שנתגייר והיתה לו פרה, נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב, ספק פטור שהממע"ה, הרי בהדיא דתלוי בשחיטה, והאריכות בזה למותר דפשוט הוא

ולפ"ז ניחא, דבבכור דקדושתו הוא מחיים, ואפילו מה שנאכל בקדושת בכור לאחר שחיטתו, נובע הקדושה ג"כ מחיים משעה שפטר את הרחם, רק אם יש שותפות לעכו"ם באיזה חלק ממנו קודם שפטר את הרחם, אז שיעבודו קדים להפקיעו מדין בכורה, ובחלק שותפתו למען יוכל להפקיע, ס"ל לר"ח בדבר שעושה נבילה ורבא ס"ל טריפה, דכיון דחלות הקדושה היא מחיותה, ואם הנכרי יכול לחתוך פתיל חיותה ברב או במעט, וכח זה יש לו גם קודם שפטר את הרחם, להכי מהני בכחו זה להפקיע מדין בכורה, ולר"י ור"ה הטעם כיון דכל יחוס קדושתו הוא למזבח, ולכן אם יש בכחו לעשות בו אפי' מום קל כמו אזנו, כיון דעכ"פ נפסל משום האי מומא למזבח, כדכתב הרמב"ם רפ"ד מה' בכורות, ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך, להכי יועיל בכחו זה להפקיעו מדין בכורה, כמש"כ התוס' בסוגיין כוותיה דר"ה

, משא"כ במתנות דהתחלת שיעבודא דכהן הוא לאחר שחיטה, שכל האברים עומדים אז להתפרק ולהתפרד איש מאחיו, ולזה חדית לן ר"ה בחולין שם, דדין כל אבר פרטי מהשלשה, אין לו שום שייכות עם חבירו, ואע"ג השותפות העכו"ם קדים מזמן חיותו הפוטר עי"ז ממתנות, מ"מ אינו פוטר מכולן רק אם היה שותף בכל הבהמה, אבל אם היה שותף רק בראש, פטור מן הלחי, ביד פטור מן הזרוע, בבני מעיים פטור מן הקבה, והטעם משום דכ"א מהאברים איננו קשור עם חבירו לחיוב מתנות כנ"ל, ולפ"ז מתורץ קושית הפרישה והט"ז ברווחא בס"ד

וארווחנא בזה נמי דבמתנות אינו שייך, אם השותפות היא בדבר שהנשמה תלויה בו כמו בבכור דהכא, או בהקדש, בתמורה די"א, ולענין ערכין, בערכין ד"כ, ולתשלומי דו"ה, ב"ק דע"ח, דהא הראש הוא ג"כ אבר שהנשמה תלויה בו, ואפ"ה חייב באינך מתנות, משום שאינו שייך לחיות הבהמה כנ"ל

אמנם לבל נטעה לאידך ניסא כיון דכל טעם חיובא באינך, הוא מטעם התחלת שיעבודיה דכהן לאחר זביחה, ומפני שאז עומדת להנתח, א"כ אם הנכרי לא היה שותף בכל הראש, רק בחלק קטן מן הראש, באופן שיוכל ליטול חלקו בזולת הלחיים, אפשר שיחוייב מטעם הנ"ל אפילו בלחיים, דהא אפשר למיפלג חלקו מבלי ליגע בלחי השייך לכהן, ולזה דייק בברייתא שם דקל"ג, ואפילו אחד ממאה בראש פטור

, והא דס"ל לחייא בר רב שם דאפילו שותף באחת מהן פטור מכולן, לאו משום דס"ל דחיוב מתנות חל על התקשרות האברים ביחד, אלא משום דכל המתנות של זרוע לחיים וקבה כללן הכתוב ביחד כנלע"ד

בא"ד עוד פר"ת כו' אלא היה מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו כו', וכ"פ בשו"ע סי' ש"כ ס"ו, ולעד"נ כעין הכרח לדבריהם, ממשניות דריש מכילתין ודרפ"ב, דהלוקח עובר חמורו ועובר פרתו של עכו"ם, והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי, ופירש"י כדתנן בע"ז די"ד ע"ב, ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה ע"ש, והשתא קשה מה ענין מכירת בהמה גסה לקנין העובר, הרי אפילו מכירת בהמה דקה תלוי רק במנהג המקום כדתנן בע"ז שם, ומכש"כ עובר שלא הוזכר שם במשנה כלל, ובע"כ משום דקנין העובר כשהוא לעצמו, לא משכ"ל במציאות דהוא דשלב"ל, רק אם הוא מקנה לו העובר ע"י אמו כמש"כ התוס' בשם ר"ת, וזהו מאי דקתני אע"פ שאינו רשאי, והיינו מאי דפירש"י שאינו רשאי למכור בהמה גסה כנ"ל, ועמש"כ בחידושי לקמן דנ"ג ע"א.