אור הישר (בכורות) עח

דברי יצחק בכורות א

דף ל"ג ע"א ורבי עקיבא מתיר ואפילו עובדי כוכבים מ"ט דר' עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לעכו"ם אף פסולי המוקדשין מותר לעכו"ם, ואידך, תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא וחד לכדרבי אליעזר הקפר וחד מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה, עיי"ש ברש"י ותוספות ובפירוש רגמ"ה ז"ל

והנה על הדרשא לדר' יצחק ורבי אושעיא כתב רש"י לא נתפרש לנו היכן, וכן כתב רגמ"ה לפניו והא דר' יצחק ודר' אושעיא לא משתכחנא בכולא גמרא דידן עכ"ל, אבל ר"ח ז"ל פירשו כמין חומר דהיינו ההיא דפ"ב דמכות (דף כ"ב) המרביע שור פסה"מ והמנהיג שור פסה"מ לוקה גוף אחד הוא ועשאן הכתוב שני גופין, פי' שהשור בפני עצמו נחשב כצבי וכאיל דהיינו שני מינין ולא כמו שרגילין לפרש שם שקצת הוא כקדשים וקצת הוא כחולין, אלא מצבי ואיל נפקא כדקאמר הכא עיי"ש בתוס' בשם רבינו חננאל ז"ל. ובהשקפה הראשונה יראה דהלכה זו של ר"י ור' אושעיא תלויה במחלוקת ר"ע ורבנן דלר"ע הלא איצטריך לן דרשא להתיר פסה"מ לעכו"ם ולא אייתר לן כצבי וכאיל להא דר"י ודר' אושעיא, ואולם כבר נתעוררו רבותינו בעלי התוס' ז"ל בדרשות הללו וכתבו לעיל דף ל"ב ע"ב וז"ל ואומר ר"י דהלכתא כב"ה דמתניתין דשרו אף לעכו"ם ולא כב"ה דברייתא דאסרי אליבא דת"ק ופליגי ארבי עקיבא, דהוי סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא וכו' והא דמפרש בסמוך טעמא דרבי עקיבא מדכתיב כצבי וכאיל ואמרינן דאידך מוקים לה כר' אליעזר הקפר, פי' דדריש בריש פ' שני דחולין (דף כ"ח) מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף אין לו שחיטה אלא מדברי סופרים, משמע דר"ע לית ליה דר"א הקפר אלא סבר לה כרבי דדריש שחיטה מוזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה דלמא הכי קי"ל כרבי ואע"ג דר' יוסי בר חנינא וכו' אין ראיה ממנו שיהא הלכה כן וכו' ועוד דר"ע נמי מצי סבר כר"א הקפר וגמר חד מצבי וחד מאיל כדפרישית לעיל בפ' שני (דף ט"ו) גבי מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה וכו' עיי"ש בתוספות, וחזינן לדעתייהו דבעלי התוס' ז"ל דלא ניחא להו כלל לאמר דר"ע לא סבר הא דר"י ודר' אושעיא דהרי לא נסתפקו אלא אם ר"ע סובר כר"א הקפר, אבל לא אם אית ליה דר"י ודר"א, ועוד שהרי כתבו משמע דלית ליה לר"ע דר"א הקפר, ואיך הוא משמע, הא אינו אלא ספק דאפשר דאית להו דר"א הקפר ולית להו דר"י ודר' אושעיא, והדברים פשוטים מאד דבדר"א הקפר מצינו מחלוקת אבל על הא דר"י ודר' אושעיא לא מצינו מחלוקת אבל קבעוה בגמרא דמכות כ"ב בלי שום חולק, ומסתבר דאתיא אליבא דכו"ע, ועוד י"ל בכונת רבותינו ז"ל דמשמע להו דהא דר"י ודר' אושעיא הלכתא פסיקתא מדלא נמצא שום חולק עליה בפירוש בשום מקום, ולאידך גיסא הרי הניחו ליסוד דהלכה כר"ע משום דסתם תנא כוותיה, וא"כ לא יתכן לאמר דר"ע לית ליה דר"י וד"ר אושעיא, דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא, וי"ל עוד בכונתם ז"ל דלדעת בה"ג ז"ל (שאמרו עליו התוס' שכל דבריו דברי קבלה), אף ב"ה דברייתא דאוסרין לעכו"ם לא אסרי אלא מדרבנן דגם אינהו דרשי כצבי וכאיל כר"ע, (וכנראה דעת התוס' נוטה לשיטה זו עיי' בדבריהם בד"ה הנ"ל**(ויש להעיר ממה שהשריש לנו הט"ז ז"ל דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאוסרו, והרבה יש להתבונן בהנחה זו ואכ"מ.)**), והא דמקשינן בגמרא, ואידך, (כלומר מאן דאסר לעכו"ם איך יפרנס יתור הכתוב דכצבי וכאיל) הוא לא כפירוש רש"י ז"ל דקאי על ב"ה דברייתא אלא על ב"ש דאסרי לעכו"ם מה"ת ונמצא דכו"ע דרשי כצבי וכאיל לכדר"ע חוץ מבית שמאי, וע"כ לא מסתבר כלל דר"י ור' אושעיא מוציא מכלל הא דר"ע דא"כ הרי היא שיטת ב"ש בלבד ולא היתה נקבעת בגמרא בלי חולק דב"ש במקום ב"ה אינה משנה

ואיכא למידק עוד בדברי התוס' ז"ל במה שתירצו דלעולם אית ליה לר"ע הא דר"א הקפר אלא דדריש חד מצבי וחד מאיל דכולהו איצטריכו לדרשות וכנ"ל, דא"כ תקשה לבר פלוגתיה דר"ע דדריש הנך תלתא קראי כפי האוקימתא דסתמא דתלמודא, הלא לא תירץ הש"ס כלום דהא לדידיה ג"כ אייתרא חדא תיבה צבי או איל לדרוש הא דר"ע, וע"כ צ"ל דכונתם דהאי תנא ידרוש חדא לדרשה אחרת, ומסתבר ליה