אור הישר (בכורות) עה

בתו"כ יוכל להיות הגרסא אמר ר"מ, ואפ"ל דדעתו הוא דאפילו אם אחר העתיק דברי רבי דמתניתין, חייב לאמר בלשון רבי כדתנן בעדיות פ"א מ"ג

תוד"ה יצאו כו', אע"ג דבסמוך קאמר קרא לעשירי תשיעי ולי"א עשירי כו', ע' ברש"י וברש"י כת"י אשר לפנינו

ע"ב והא תו ל"ל היינו הך כו', ולכאורה י"ל אע"ג דכתוב שקידש העשירי, הוא קידש את התשיעי ואת האחד עשר, כדתנן בנזיר דל"א ע"ב, והוא מדילפינן בסמוך בסוגיין לעיל מקרא, דעשירי מקדש את הסמוך לו מלפניו ומלאחריו, אם קרא עליהן את השם ע"ש, מ"מ חילוק גדול בין תשיעי לאחד עשר, ומשו"ה איצטריך ליה לרבא לאשמעינן בתרווייהו, דה"א דתשיעי דקדושתו קלה שאינו עושה קדושה ליקרב, רק נאכל במומו כדתנן במתניתין, ואכתי לא איברר ליה עשירי כדאמרינן לעיל דנ"ט ע"א, לכן אם יצאו שנים בתשיעי אע"ג דקראן עשירי, שפיר אשמעינן דעשירי ותשיעי מעורבין זב"ז, ותרווייהו נאכלין במומן, משא"כ כשיצאו שניהם בעשירי, דכבר איברר ליה עשירי, ואחד עשר הרי אלים קדושתו ליקרב כדתנן במתניתין, וכדילפינן לקמן דס"א מקרא, וכן אמרינן לעיל דנ"ט ע"ב, אחד עשר שהוא עושה קדושה ליקרב ע"ש, ולפ"ז ה"א דאפילו קראן אחד עשר אמרינן דעשירי ואחד עשר מעורבין זב"ז, ויקרבו שניהם ויאכלו כחומר קודש שבהן ויטענו שתי מתנות והרמת חזה ושוק כמו שלמים, ממש כאלו קרא לשניהם עשירי, דקריאת שם אחד עשר אינו מעלה ומוריד, אחרי דכבר הוברר בזה העשירי ודאי למספרו, ותרווייהו הם בספק השקול, להכי קמ"ל דאם קראן אחד עשר, עשירי וחולין מעורבין זה בזה, ולא בתערובות מעשר בשלמים, ומאי מקשה הא תו ל"ל היינו הך וצ"ע

ועפמש"כ מיושב דעת הרמב"ם במשה"ק עליו הלח"מ בפ"ח ה"ד מה' בכורות ונשאר בצ"ע, מדוע שינה הרמב"ם שם לשונו, דביצאו שנים בעשירי, מחלק בין היכא שקראן עשירי לקראן י"א, וכשיצאו שניהם בתשיעי כתב בין שקרא שניהם עשירי בין שקראם תשיעי שניהם מוקדשים כו' ע"ש, דלפמש"כ ניחא שפיר דביצאו שנים בעשירי כיון דאיברר ליה עשירי, הרי האחד קדוש מדין תורה להיותו עשירי, והאחד עשר קרב שלמים ג"כ מריבויא דקרא, ולכן אם קראן עשירי, אז עשירי ואחד עשר מעורבין זב"ז, והם כמו מעשר שנתערב בשלמים כדהסביר הרמב"ם גופיה שם, אבל אם קראן אחד עשר שפיר פסק דעשירי וחולין מעורבין זב"ז, דלאחר עשירי גמור היכי אפשר עשירי אחר בסמוך לו, כדהסביר רש"י לעיל דנ"ט ע"ב ד"ה י"א ע"ש, משא"כ כשיצאו שניהם בתשיעי דאכתי לא איברר ליה עשירי, ועל כל אחד מהם חל ספק השקול מי מהם התשיעי ומי הוא העשירי, והתשיעי אי אפשר שיוקדש ע"י מניינו של בעלים ליקרב, אפילו אם היה קורא לעשירי תשיעי כדתנן במתניתין, ולכן חל קדושת שניהם עכ"פ רק שיאכלו במומן בין שקרא שניהם עשירי בין שקראם תשיעי

ובנוגע לקושית הלח"מ מהא דקאמר בסוגיין הא תו ל"ל היינו הך, ג"כ ניחא, דהא להרמב"ם בכל הארבע חלוקות יאכלו במומן, וזהו הכוונה בש"ס דהיינו הך, וכן ביאר הרמב"ם בפיה"מ במשנתינו ע"ש

ודעתו אתי נמי שפיר, אפילו לפ"מ דפסק בפ"ח ה"ב מה' בכורות, דטעות מעשר תמורה הויא, ור' יהודא דס"ל כן בסוגיין הלא ס"ל דימותו, אך זהו מפני דדעת ר"י הוא דתמורת מעשר מתה, כדמסיק בסוגיין, אבל הרמב"ם לטעמיה בפ"ו הי"ב מפסולי המוקדשין דאין מביאין קדשים לבית הפסול, ומאן דס"ל הכי הרי ס"ל דירעו, ולהכי שפיר פסק הרמב"ם דירעו עד שיפול בהם מום ויאכלו במומן כנ"ל

דף ס"א ע"א והא דתני יקרבו ר"ש היא דאמר מביאין קדשים לבית הפסול כו', לכאורה משמע דלפ"מ דסוגיין קאי אליבא דרבא, וע"ל ד"ס סע"ב רש"י ד"ה יצאו, ואיהו קאמר בזבחים דע"ה ע"ב, דהא דקאמר ר"ש מביאין קדשים לבית הפסול, הוא רק בדבר הבא בתערובות כמו אשם שנתערב בשלמים וע"ש בשטמ"ק, וכ"מ בפסחים דצ"ח ע"ב ובנדה ד"ע ע"ב, וה"נ השנים שיצאו בעשירי באים בתערובות, דעשירי ואחד עשר מעורבין בין זב"ז

אמנם ל"ד רבא קאמר לה, דבזבחים שם יש גורסין רבה [ואע"ג דשם גופה ליכא הכרעה כ"כ לגרסת רבה, אולם במנחות דק"ה ע"ב משמע קצת כן מהא דקאמר אביי, ואע"ג דקמפריק מר בשחיטת קדשים כו', ודרך אביו בכל הש"ס לקרא לרבה מר, אכן לפ"ד השטמ"ק ובפי' רגמ"ה שם מבואר, דהא דקאמר ואע"ג דקאמר מר הוא מרבנן סבוראי ע"ש] וכן אפילו היכא דאינו בא בתערובות פליגי ר"ש ורבנן, כל היכא דאתא למעט בזמן אכילת הקדשים, כדמשמע בביצה די"ט ע"ב ובפסחים די"ג ע"ב, וע' בכ"מ פ"ו ה"י מפסוה"מ מה שתירץ על קושית הראב"ד שם בד"ה תודה שנתערבה, ובמה שדחה לדבריו בצל"ח לפסחים די"ג סע"ב

שם ועוד תניא אם מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים, יכול שאני מרבה אף התשיעי, אמרת וכי הקדש לפניו מקדש או לאחריו מקדש הוי אומר לאחריו מקדש כו', ולכאורה יש להקשות הכא, ממש קושית הש"ס בזבחים ד"ט ע"א ובירושלמי שקלים פ"ב ה"ד גבי ואם מן הצאן קרבנו כו', בכל אתר את אמרת מן להוציא וכאן מן לרבות, א"ר מני ה"נ מן להוציא כו' ע"ש, ואיך קאמר הכא דמן הבקר בא לרבות, ולא די להש"ס חד ריבוי אלא בעי לרבות עוד יותר, כדאמר יכול שאני מרבה אף התשיעי

ולכן נלע"ד דגרסת הירושלמי בנזיר פ"ה ה"ב נכונה, וכ"ה גם בת"כ ויקרא, בקר לרבות אחד עשר, מן הבקר להוציא את התשיעי, מה ראית לרבית אחד עשר ולהוציא את התשיעי, אחר שריבה הכתוב מיעט שתמצא אומר, אימתי הקדש עושה תמורה לפניו או לאחריו, הוי אומר לאחריו, מרבה אני את האחד עשר שהוא אחר הקדושה, ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה ע"ש. סליק פרק בתרא. וסליקא מסכת בכורות בס"ד.