אור הישר (בכורות) עג

יהיה דין שאר הי"ז טריפות, האם המה ממועטים ג"כ מקרא דכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת, או מיעוט זה נאמר רק על נשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה

ולכאורה מלשון רש"י בסוגיין שכ' כגון שנשברו רגליה כו', משמע דמיעוט זה אתא לאודויי על טריפות זו בפרטיות, אולם במאי דמסיק רש"י ולא מצי למיזל, נראה דאף אם טריפותה היא בחלק אחר מן הגוף, אם רק אינה יכולה לילך ממעטינן ג"כ, ובאמת מה לנו מאיזו סבה היא נמנעת מלהלוך, כיון דעכ"פ אינה עוברת, שפיר נתמעטה מקרא דכל אשר יעבור כנ"ל

ונראה דפשיטות הספק מבואר בשתי סוגיות ערוכות, במנחות ד"ו ע"א ובתמורה דכ"ט ע"א, דפריך וטריפה מהכא נפקא מהתם נפקא כל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת ע"ש, והשתא אי נימא דמיעוטא דקרא כל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת, קאי רק על נשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה ותו לא, הלא איצטריך קרא אחרינא לשאר מיני טריפות ומאי קמקשה

ואחרי אשר בררנו דמיעוטא דקרא קאי על כל מיני טריפות, המונעים אותה מלהלוך, מוכרחים אנו להבין יותר דפירוש פרט לטריפה שאינה עוברת, לא קאי על חסרון ההילוך הבא מסבת כאב הרגלים, דא"כ אפילו אינה יכולה לילך מחמת דשיגרונא נקטה, נימא נמי דעכ"פ אינה עוברת, ונתמעטה מקרא דכל אשר יעבור, וזה ודאי ליתא, דהא בברייתא תנא פרט לטריפה שאינה עוברת, ושיגרונא לא הוי בכלל טריפה כדאמרינן בחולין דנ"א ע"א, ובע"כ דהאי טריפה שאינה עוברת, הכוונה על כלליות טריפותה הגורם חלישותה לבלי לילך, ולפ"ז אף אם מקור הטריפות יהיה באבר הפנימי, כיון דעכ"פ אינה יכולה לילך, הרי אינה עוברת, ונתמעטה מקרא דכל אשר יעבור

ודברים אלו נראה להדיא ברש"י מנחות ד"ו ע"א, שכ' וז"ל כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת משום דאין לה חיות לא חשיב לה עוברת כו' ע"ש, הרי דדייק רש"י בביאור דאינה עוברת, שהוא מפני מיעוט החיות בכלל הבהמה, וממילא אין תלוי כלל בפרטיות חלישות הרגלים

ועפ"ז מובן מש"כ רש"י לעיל דנ"ז ע"א, וז"ל כל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה זו היא אחת מי"ח טריפות עכ"ל, ולכאורה נראה שפת יתר מאי דסיים דזו היא אחת מי"ח טריפות, אמנם בזה רמז רש"י דמש"כ בסוגיין ובתמורה דכ"ט ע"א, כגון שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, הוא רק לדוגמא בביאור דאינה עוברת, מפני חסרון ההילוך ושיהיה חל עליה שם טריפה, אבל ה"ה לכל י"ח טריפות אם רק אינה יכולה להלוך מפני טריפותה, נקראת אינה עוברת

ועפ"ז נפשט הספק בנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה, כיון דטריפה דאינה עוברת אינה מטעם החסרון בהילוך הרגלים, רק בחלישות החיות מכלל הגוף באופן המטריפה, וזה ליתא בנשברו רגליה מן הארכובה ולמטה, ולפ"ז שפיר דייק במל"מ מדנקט הרמב"ם שם סתם טריפה, מזה מוכח דדעתו הוא דנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה חשובה עוברת, ומסיק בלשונו שם "כיון שאינה טריפה" ע"ש, ושפיר כתב השטמ"ק דבאופן זה אינה אלא בעלת מום בעלמא כנ"ל

דף נ"ט ע"א תוד"ה במחשבה כו', ואשכחן נמי דקרי לדבור מחשבה כמו על כל דבר פשע דאמר לחייב על המחשבה כמעשה כו' ע"כ, ויל"ד הרי זהו רק לדעת ב"ש ס"פ המפקיד, אבל ב"ה סברי דאיני חייב עד שישלח בו יד, והאי על כל דבר פשע דרשי ב"ה, שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מניין ת"ל על כל דבר פשע, והסביר שם בשטמ"ק בשם הריטב"א וז"ל, שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו או לשלוחו ושלח בו יד במצותו מנין שהוא חייב דהא קיי"ל בעלמא שאין שלד"ע לחייב השולח ת"ל על כל דבר פשע לחייבו על עסקי דבורו דרבי רחמנא הכא שתהא שליחות לד"ע וכן הלכה ע"כ ע"ש, ולפ"ז לב"ה גם שם צריך מעשה, דהא שליחות יד ליתא במציאות בדבור לחוד רק ע"י מעשה, והא דאפקיה רחמנא שם בלשון דבור, הוא להורות על מה שיצוה לשלוחו, ומשום דלא נימא אשלד"ע, משא"כ הכא גבי תרומה, דשליחות ילפינן מגם אתם, ולית בה עבירה, מהיכא תיתי נימא הכא דיהיה סגי בדבור לחוד, הלא י"ל דבין הוא בין שלוחו כשיגיעו לקיים מצות תרומה בפועל ובמעשה, מחוייבים דוקא להפריש ולא סגי בדבור לחוד

כן אני נבוך בפירוש התוס' שהבינו לדברי רש"י, דכוונתו לנותן עיניו בצד זה כו' בשתיקה, הרי לפ"מ שהעתיקו בעצמם פירש"י, נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה, ואע"פ שלא הפריש כו' ע"כ, וכ"ה הלשון גם ברש"י כת"י שלפנינו וז"ל, מחשבה שאינו מפרישה מיד כו' ע"ש, משמע להדיא דאתא רק לאפוקי הפרשה, אבל דבור לעולם צריך, והוא כשיטתו גבי מחשבה דשליחות יד במתניתין דס"פ המפקיד, וז"ל החושב לשלוח יד אמר בפני עדים אטול פקדון של פלוני לעצמי ע"ש, וכן ברש"י בסוגיין כ' וז"ל במחשבה שמחשב ואומר כו' ע"ש, ולפ"מ שהביא לדוגמא מהא דלוקח יין מבין הכותים, הרי שם מבואר בהדיא דכוונתו לדבור, דהתם קתני, אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש ע"ש, ואיך הבינו התוס' דכוונת רש"י במחשבה דהכא, שהוא בשתיקה בלא דבור

, וטפי הי"ל להתוס' להביא, דאשכחן דקרי לדבור מחשבה גבי מחשבת פיגול, כמש"כ שם התוס' ס"פ המפקיד, ואע"ג דמלא יחשב מפיק לה בזבחים דכ"ט ע"ב, ועמש"כ בחידושי שם ובכ"מ, ולהתם דמיא שפיר, דאינה צריכה שום פעולה, רק בדבור זה נתפגל,