אור הישר (בכורות) עב

שם דטבלה כגורן, פירש"י וברש"י כת"י ובשטמ"ק, שהוא מדרבנן, וע' בירושלמי שקלים רפ"ג ובמפרשים שם

, שם ובן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, ע' בהקדמת שאגת אריה

, שם ואי אפשר לעשר ביו"ט משום סקרתא, ועפ"ז נראה דמה דציין בעין משפט במתניתין, אהא דאי אפשר לעשר ביו"ט, דמקורו ברמב"ם הוא ספ"ד מה' יו"ט, הוא טעות, דהא בודאי כוונת הע"מ, משום דהתם כ' ההלכה דאין מגביהין תרו"מ ביו"ט ע"ש, ובאמת שני דברים נפרדים הם, לפ"מ דמבואר הכא דאיסורא דמעשר בהמה ביו"ט הוא משום סקרתא, וצובע הוא איסורא דאורייתא, כדהסבירו התוס' בחגיגה ד"ח ע"א בד"ה משום, וסתימת הרמב"ם דגזירה שמא יעשר ביו"ט, שכ' בפ"ב ה"ט מה' חגיגה, ודאי נמי משום סקרתא ואילו איסורא דהגבהות תרו"מ ביו"ט, הוא משום שנראה כמתקן דבר שלא היה מתוקן, כדכ' הרמב"ם בפכ"ג ה"ט מה' שבת, והוא כמש"כ התוס' בחגיגה שם, ובזה מסקו התוס' התם, דבמעשר בהמה לא שייך מתקן, דלא מתקן היא, דבלא"ה שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו ע"ש

וכ"מ מקושית התוס' דהכא, שהקשו אהא דא"א לעשר ביו"ט משום סקרתא, דתיפ"ל דאין מקדישין ביו"ט כו', ולכאורה טפי הו"ל להקשות מהא דאין מגביהין תרו"מ ביו"ט, דנשנית בחדא בבא עם הא דאין מקדישין ביו"ט במשנה ביצה דל"ו ע"ב, וכל התירוצים שתרצו התוס' אקושיתם מהא דאין מקדישין, לא היו עולה להם אקושיא מהא דאין מגביהין תרו"מ כו', דבאין מקדישין יש מקום לחפש טעם הדבר, ולחלק דהכא לא שייך האי טעמא, או לאמר דטעמא דסקרתא עדיף טפי, משא"כ אי הוו מקשו מהא דאין מגביהין תרו"מ, הלא היתה אז כוונתם דגם מעשר בהמה נכלל בכלל מעשרות, ומה לנו לחפש טעמא דסקרתא, ובע"כ דהתוס' הבינו דמע"ב ל"ד לכלל מעשרות, דבהפרשת מעשרות הוא מתקן דבר הבלתי מתוקן, משא"כ מע"ב מתוקן ועומד הוא דבלא"ה שרי למיכל כו' כנ"ל

ע"ב עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק, ע"ל דמ"א ע"ב תוד"ה ואתי, ובמש"כ בחידושי שם בס"ד

, במשנה קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין, מן המעושרין לתוכן כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים, והנה התוס' בב"מ ד"ו ע"ב הקשו, אהא דקפץ אחד מן המנויין, דלבטלו ברובא ולחייבו כולהו במעשר ע"ש, ולעד"נ דקושיתם נוכל להקשות גם בסיפא דמתניתין, דאם קפץ אחד מן המעושרין לתוכן, אמאי ירעו כולם עד שיסתאבו, ולא נימא דלתעשרו כולם, כיון דמטעם ביטול ברוב אל הקופץ קאתינן, הלא יתבטל המעושר כמו המנוי, מדין התורה דאזלינן בת"ר, ואם יש להסתפק שמא יצא המעושר אח"כ מן המנויים, ולא נוכל לשוחטו תמים, דהוא כשוחט קדשים בחוץ, הלא ברישא נמי יש להסתפק, דלמא בפעם השני יצא הקופץ מן המנוין בעשירי, ואסור לשחוט חולין בפנים, מאי אמרת דדין ביטול דאורייתא, יסיר דין ספק מן המבוטל, א"כ בין ברישא ובין בסיפא נחשבים המה במנין השני עשירי ודאי כנ"ל

ובמה דתרצו בב"מ שם באספת זקנים בשם הרא"ש, דהא דאמרינן דהתורה התירה ספק באיסורין מקרא דאחרי רבים להטות, הוא משום דנהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב, אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי, ועשירי ודאי אמר רחמנא ע"ש, אפשר לע"ד להעמיס כוונה זו ברמב"ם ס"ה בכורות, במש"כ בדין קפץ אחד מן המנויין כו', שכל אחד מהן ספק כו' ע"ש, דלכאורה מלבד מה שהוא יתור לשון שם בדבריו, תקשה נמי דלדעתו מה לנו אם הוא ספק, הלא איהו ס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן, ודבר תורה כל הספיקות שריא, ובע"כ דבזה אתא להורות, דהכא גם שם ביטול לא חל עליו, משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק, והכא בהכרח יש לנו ספק על כל אחד מהן אם הוא המנוי שקפץ או אחר ע"ש

רש"י ד"ה טריפה אינה עוברת כגון שנשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה ולא מצי למיזל ע"כ, ולכאורה משמע מדבריו דדוקא טריפה כזו ממעטינן בברייתא, מקרא דכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת, דחסרונה תלוי בהילוך הרגלים, ועפ"ז מספקא להו להתוס' בחולין דקל"ו ע"ב ד"ה פרט, דשמא אם נשברו רגליה מן הארכובה ולמטה, ג"כ אינה נכנסת לדיר להתעשר, אמנם לעיל דנ"ז ע"א בד"ה פרט, כתבו התוס' בפשיטות דמן הארכובה ולמטה חשבינן לה עוברת, ומסיק שם בשטמ"ק דאינה אלא בעלת מום בעלמא ע"ש

וראיתי בחומש תורה תמימה שכ', כיון דהדבר תלוי ביכולת ההליכה א"כ מה לי בין ארכובה ולמעלה ובין ארכובה ולמטה ע"ש, אולם לא הביא דברי המל"מ בפ"ו הי"ד מה' בכורות, שכ' דגם דעת הרמב"ם הוא דמן הארכובה ולמטה חשיבא עוברת כיון שאינה טריפה ע"ש, הרי דלא החליט בפשיטות גמורה כ"כ, דאין נ"מ בין למעלה או למטה כמש"כ התו"ת, וכתב דאדרבה דעת הרמב"ם הוא דוקא למעלה, ולמטה אינה חשובה בכלל טריפה

ובאמת ברמב"ם בלתי מבואר כלל אדות טריפות הרגל שם, רק בלשון טריפה, כסתימת לשון המשנה, ומאין ידע המל"מ איך הוא דעת הרמב"ם, בנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה בנוגע לדין זה, הרי על סתימת לשון הש"ס היו גם התוס' כמסתפקים בהאי דינא כנ"ל

ונלע"ד לברר את הענין בד"ז, בשנקדים להבין הלא נשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה, היא אחת מי"ח טריפות כדאמרינן ר"פ א"ט, והשתא מה