אור הישר (בכורות) עא

כל האזרח בישראל, כמ"כ הזכיר שם המצוה בלשון רבים ישבו בסוכות, ומשמע בסוכות של פועלי המצוה, שהוא בסוכות דכל ישראל, כעין דדרשינן לעיל דכ"ח ע"א, ובשרם דהני בכורות דכולהו ישראל כנ"ל, ומנא להו למידרש רק ההיפוך מקרא דבסוכות, דמלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת, וע"ש בסוכה דכ"ז ע"ב תוד"ה כל, וברשב"ם ב"ב דקל"ז ע"ב ד"ה ואם לאו וצ"ע

דף נ"ז ע"א והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן כו', והנה אע"ג דר"ש יליף בגז"ש דהעברה העברה מבכור, דמחוס"ז נכנס לדיר להתעשר, כדאמרינן לעיל דנ"ו ע"א, ועמש"כ בחידושי שם, וגז"ש מסיני נאמרה, מ"מ אפ"ל דהני רבנן לא גמרי הך גז"ש, וע' תוס' שבת דצ"ז ע"א ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך, אמנם לר"ש קשה, קרא דוהיה שבעת ימים מאי דריש ביה, ואפ"ל דגם ר"ש ס"ל דתחת אמו פרט ליתום, ומבע"ל תחת אמו למילף תחת תחת ממעשר, ולגז"ש דאמו אמו מבכור, למיגמר דולד המוקדשין לא ינוק מן המוקדשין, כדאמרינן במעילה די"ג ע"א, וממילא איצטריכא ליה כוליה קרא דוהיה שבעת ימים תחת אמו

תוד"ה כל שהמום פוסל בו דבר ערוה וע"ז פוסלין בו כו"ע אית להו הך דרשה כו', וכ"כ התוס' בחולין דכ"ג ע"א, דכו"ע אית להו הך דרשה, דמשחתם בהם מום בם אתא לרובע ונרבע ועכו"ם ע"ש, ועפ"ז יל"ד ביומא דס"ד ע"א, דנפק"ל מהאי קרא על בע"מ עובר, דכי עבר מומן ירצו ע"ש, ומכש"כ לפ"מ דבתו"כ דרשינן מום עובר מקרא אחרינא ויקרא כ"ב כ', כל אשר בו מום לא תקריבו, מום אין לי אלא מום קבוע, מום עובר מנין ת"ל כל אשר בו מום ע"ש, ולפ"ז כמו דדרשינן ביומא שם, מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו, כמ"כ יש להם לדרוש כל אשר בו מום הוא דלא תקריבו, הא עבר מומו תקריבו, ומ"ש דנאיד מעצם קרא דכל אשר בו מום, דביה איידי, ודריש מקרא אחרינא, שהוא אליבא דכו"ע, דקאי אמידי אחרינא דרובע ונרבע וע"ז, כמש"כ התוס' לפנינו ובחולין שם, וא"ל דתיבת בו איצטריך למים קבוע, ז"א דהא מום קבוע מידרש בתו"כ מתיבת מום כנ"ל, וכן לאידך גיסא אם מום עובר נדרש, מקרא דמום כם כדאמרינן ביומא שם, אמאי איצטריך ליה להתו"כ לרבות מריבויא דכל, וע' זבחים דע"ז ע"ב ובתוד"ה ורבנן, ובשטמ"ק לעיל ד"פ מומין אלו ובמש"כ בחידושי שם

ע"ב רש"י ד"ה וולד כו', ור"ל מפרש טעמא בגמרא תלד לרבות יוצא דופן וה"נ אמרינן כי יולד לרבות יוצא דופן ע"כ, ויל"ד הרי אהא דאמרינן תלד לרבות יו"ד, פירש"י בנדה ד"מ ע"א ובכריתות ד"ז ע"ב, משום דהוה ליה למכתב ואם נקבה היא ע"ש, וזה ניחא רק במקום שלידת זכר נאמרה תחלה, אז אחרי דמיירי בלידה, היה די אם היה נכתב ואם נקבה היא, ותיבת תלד מיותרת, ועפ"ז נופל לאמר דיתורה דתלד קאי לרבות יוצא דופן, משא"כ גבי שור או כשב או עז כי יולד, שהוא תחלת המאמר, הרי צריך לכתוב כי יולד לגופיה, ולאו יתורא הוא, ואדרבה בלשון הש"ס חזינן בסוגיין לעיל ובכ"מ להיפוך, דדרשו כי יולד פרט ליוצא דופן, וגם בזה כתבו התוס' בחולין דל"ח ע"א, דלאו מלשון לידה דריש, אלא גמר לידה לידה מבכור כו' ע"ש, ובכלל איך נופל לאמר דמר דריש כי יולד פרט ליו"ד, ואידך ידרוש לרבות יו"ד, ואם יתכן פלוגתא כזאת תקשה בנדה שם ר"פ יוצא דופן, שהצריכו לחפש טעמייהו דרבנן ור"ש משתי מקראות, ולאמר דרבנן דרשי אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת, וכ"ה ג"כ בתו"כ ר"פ תזריע, ור"ש דריש מקרא דתלד, וכ"ה נמי לעיל דמ"ז ע"ב ע"ש, נימא דרבנן דרשי תלד פרט ליו"ד, ור"ש דריש תלד לרבות יו"ד, כדאמרינן הכא דאע"ג דרבנן דרשי כי יולד פרט ליו"ד, אפ"ה דריש ד"ש לרבות יו"ד כדפירש"י, וע"ל דמ"ז ע"ב תוד"ה ראשון וצ"ע

דף נ"ח ע"א ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה, ופירש"י בכת"י וז"ל שאין חסר ביה כלום שהוא עצמו מקריב מעשרו ואוכלו שלמים ע"כ, ולכאורה מדוע הזכיר רש"י הכא טעמא דליכא חסרון כיס, דמשמע מדבריו דאם היה חסר ביה כלום, אז לא ניחא ליה ל למיעבד מצוה בממוניה, והוא נגד סוגית הש"ס בפסחים ד"ד ע"ב, שאמרו דאפילו במקום חסרון כיס ניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה ע"ש

ואפ"ל דרש"י נשמר בזה, דלא תקשה מהא דפליגי ר"ט ור"ע לעיל די"ח ע"ב, דר"ט ס"ל ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה, ור"ע פליג עליו ע"ש, והשתא לפ"מ דקאי הכא אליבא דר"ע במשנתנו, איך קאמר הכא דניחא ליה לאינש למב"מ, ולהכי פירש"י דהא דפליג ר"ע אדר"ט לעיל, הוא רק מטעם פסידא ע"ש, משא"כ הכא כיון דלא חסר ביה כלום, שהוא עצמו מקריב מעשרו ואוכלו שלמים, הרי ליכא בזה פסידא ובכה"ג אפילו ר"ע מודה

ולפ"ז אתי סוגיא דידן כהא דאלו מציאות דכ"ט ע"ב, גבי שואל ס"ת מחבירו ה"ז לא ישאילנו לאחר, דפריך שם מאי איריא ס"ת אפילו כל מילי נמי, דאין השואל רשאי להשאיל, ומשני ס"ת איצטריכא ליה, מ"ד ניחא ליה לאינש דלמב"מ קמ"ל, וכתב בשטמ"ק שם וז"ל, פי' קמ"ל דבהא כיון דאיכא קפידא לקלקול הספר לא ניחא ליה, דהא יצא שכרו בהפסדו, כי היום או למחר לא יהיה לו ספר במה ללמוד, אבל במידי דליכא שום חשש קלקול, ודאי יכול לשאול שלא מדעת הבעלים למיעבד מצוה כו' ע"ש, והוא כדביאר רש"י כת"י בסוגיין, וכ"כ בס' האשכול ח"ב ס"ס י"כ, ועפ"ז שפיר מסיק בשו"ע או"ח סי' י"ד ס"ד, אהא דמותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת, וע"ש מה שהאריכו בזה האחרונים, ולפ"מ דמבואר ברש"י כת"י ע"פ סוגיא דהכא ניחא שפיר, ועמש"כ בחידושי לב"מ דכ"ב ודכ"ט.