אור הישר (בכורות) ע

משלשין במכות דילפי מכות ממיתה, והיינו אפשר משא"א, וכדהסבירו התוס' ביבמות דמ"ו ע"ב בקושיתם דהכא, דכוונתם מנא ליה לר"ע האי דינא דאין משלשין במכות ע"ש

וכה"ג צריך לפרש בחולין דע"ה ע"א, דר"י הקשה לר"ל מברייתא דתו"כ, מה חלב ושתי כליות האמור באשם מוצא מכלל שליל, אף כל מוצא מכלל שליל ע"ש, ולכאורה הרי אין דנין אפשר משא"א, דהא אשם זכר הוא ולית ליה שליל, ואיך נילף מיניה קרבנות הבאין נקבה דאית בהו שליל, ובודאי דברייתא זו אתיא כמ"ד דנין אפשר משא"א, ומאי האי דקמקשה ליה ר' יוחנן, והא ראיה דבזבחים דצ"ח ע"א ובמנחות דפ"ג ע"א, דאמרינן מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו, אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו, מסיק הש"ס שם דקסבר דנין אפשר משא"א ע"ש, משמע דאל"ה ליכא למילף מאשם, ובע"כ דגם שם כוונת ר' יוחנן, משום דלית מאן דפליג אהאי דינא דחלב שליל ליתא בהקרבה כנ"ל

, אולם אינו ברור לע"ד כל הענין, מש"א וכי דנין אפשר משא"א, לפ"מ דקיי"ל אין אדם דן גז"ש מעצמו, אלא כל גז"ש נאמרה מסיני, כמו לשיטת רש"י כן לשיטת התוס' בסוכה דל"א ע"א, וע' ר"ה דל"ד ע"א רש"י ד"ה ה"ק ע"ש, ולפ"ז הנני נבוך, אם מסיני נאמרה דהנך שתי תיבות אתו בפרטיות לדבר זה, כגון פסח האמור במצרים ופסח האמור לדורות, נאמרו בתורה להורות, דמה פסת האמור במצרים לא בא אלא מן החולין, דאכתי לא הוה מעשרות, כך פסח האמור לדורות לא יבא אלא מן החולין, כדאמר ר"א במנחות דפ"ב ע"א, א"כ מה מקום לר"ע שם לחלוק ולאמר וכי דנין אפשר משאי אפשר, הרי איהו לא דן מידי, רק כך היתה הקבלה מסיני, והוא כעין דמשני הש"ס בהוריות ספ"ק, אקושיא דבי דנין אפשר משא"א, ר"ש בחד מקום גמיר ע"ש

ואם נאמר דבסיני נאמרה תיבה זו לדרשה, ולא נרשם אז מסיני לאיזו דרשה בפרטיות, וכדמשמע מלשון רש"י בשבת דקל"ב ע"א ד"ה אלא מעתה ע"ש, א"כ דרשה מחוייבת לנו במקום זה אליבא דכו"ע, ולכן דן ר"א מגז"ש זו שיהא פסת בא אלא מן החולין, אמנם לפ"ז שפיר הקשה לו ר"ע, כיון דאין לנו הכרח מסיני דוקא לדין זה, מדוע נדרשנו כן באופן שיהיה הלימוד אפשר משאי אפשר, הלא טוב לדון הגז"ש המוכרחת לנו, באופן ששניהם ישנם במציאות האפשרות

אמנם לפ"ז קשה בשבת דצ"ז ע"א, בהא דהקשה הש"ס, איך לא תפס ר' יהודא בן בתירא הגז"ש דגמר ר"ע, ומשני דר"י בן בתירא גז"ש לא גמר, ופירשו שם התוס' בשם ר"ת, שהיה להם בקבלה מנין הגז"ש שבכל התורה, וזו היתה יתירה על החשבון לפיכך לא קיבלה ע"ש, ולפי הנ"ל הרי לא היתה הקבלה מסיני לדרוש בדבר זה דוקא כר"ע, רק שיהיו נדרשות שתי תיבות אלו, א"כ אפ"ל בפשוטו, דריב"ב פליג שם על ר"ע, כדפליג ר"ע על ר"א במנחות שם מצד הסברא, דאין נופל ללמוד גז"ש בדרך זה, משום דאין דנין אפשר משאי אפשר, ה"נ יאמר ריב"ב בשבת שם מצד הסברא וע"פ המובן בש"ס שם, דאאפ"ל דגז"ש זו אתא להורות דמקושש זה צלפחד, דאם דעת תורה היתה לגלות כן, מדוע כיסתו התורה, כדאמר ריב"ב גופיה שם, ואם התורה כיסתו, מי הכריחך לדרוש הגז"ש באופן כזה, שתגלה קלונו כנגד דעת תורה הרוצה בעלום שמו כדאמר התם ע"ש, ועפ"ז שפיר יבואר מאי דקאמר בש"ס שם, גז"ש לא גמר, דכוונתו בדרך זה לא גמר, כיון דמסיני אין לנו הכרח לדרוש דוקא כזאת, ולפ"ז מאי הוצרכו התוס' לאמר, שהיה להם מנין הגז"ש, ומדוע דוקא זו היתה יתירה על החשבון ולא אחרת, וע' בירושלמי עירובין פ"י ה"א ובירושלמי ברכות פ"ב ובנמו"י ר"פ החובל וצ"ע

ע"ב אם אינו ענין לבכור דהא איתיה בשותפות, דכתיב ובכורות בקרכם וצאנכם כו', וכ"ה גם בחולין דקל"ה ע"ב, והתוס' לעיל ד"ב ע"א בד"ה והמשתתף, הביאו זו מהתו"כ, ועמש"כ בחידושי שם

אכן יל"ד מנא להו באמת לרבות מהאי קרא שותפות, והא מבע"ל לגופיה דבקרכם וצאנכם דכל ישראל, וכה"ג פריך הש"ס בחגיגה ד"ג ע"א, אהא דקאמר חרש באזנו אחת פטור מן הראייה שנאמר באזניהם, ופריך והאי באזניהם מבע"ל באזניהם דכולהו ישראל, ומשני ההוא מנגד כל ישראל נפקא, וכן בערכין די"א ע"ב מבע"ל לר' אבין, עולת נדבת צבור מעונה שירה או אינה טעונה שירה, עולותיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה, א"ד עולותיכם דכולהו ישראל קאמר רחמנא ע"ש, הרי בהדיא דעכ"פ יש מקום לפרש בדרך זה בלשון הכתוב, ובאמת ר' אלעאי בחולין דקל"ו ע"א, דפוטר בהמת השותפין מבכורה, מדכתיב בקרך וצאנך, מפרש בהדיא דהאי בקרכם וצאנכם דכולהו ישראל ע"ש, ומדוע לא ניחא להו גם לרבנן לפרש הכי

ואפ"ל דאיכא דדרשי הכי ואיכא דלא דרשי, דהא לעיל דכ"ח ע"א קאמר, ובשרם אחד תם ואחד בע"מ, ואידך ובשרם דהני בכורות דכולהו ישראל קאמר, וע' פסחים דכ"ג ע"א

וכה"ג יש להעיר בסוכה דכ"ז ע"ב, דדרשינן כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת ע"ש, ויל"ד טובא, דבשלמא בהא דדייק ר' יונתן בקידושין דמ"ב ע"א, מקרא דושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, וכי כל הקהל כולם שוחטים והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן שכל ישראל יוצאין בפסח אחד ע"ש, דרשה זו ניחא, דבמקום שהזכיר גבי פועלי המצוה בלשון רבים, כל קהל עדת ישראל, לא הי"ל להזכיר את שם הנפעל, הוא הפסח בלשון יחיד, ומדכתיב ושחטו אותו, בע"כ דאתא לאורויי דכל ישראל יוצאים בפסח אחד, משא"כ גבי סוכה, דכמו שהזכיר שם פועלי המצוה בלשון רבים