אור הישר (בכורות) סח

עוי"ל דאפילו אם נימא שהוא גדול מיתר הג' נהרות גם ברוחבו החיצוני, מ"מ לא אפשר לכנותו בשם גדול, רק כשהוא מדבר אדות הנהר הזה עם יתר ג' הנהרות, משא"כ בכלל העולם אפשר שנמצאו נהרות גדולות ממנו במראיהם החיצוני, ולכן במקום שאינו נערך נגד אלו ג' חבריו, די היה אם נכתב נהר פרת ותו לא, ומדוע קראו הכתוב הנהר הגדול נהר פרת, בע"כ משום דעבד מלך כמלך

, ועוד אפ"ל דאפילו אם נימא שנהר פרת הוא הגדול מכל הנהרות שבעולם, מ"מ אפשר שבככר גבול זה המסויים בכתוב, נתקצר הנהר ברוחבו, ועפ"ז דייק שפיר בש"ם מדוע קרא אותו הכתוב במקום זה גדול, אם לא משום חשיבותא דארץ ישראל

, אך קשה הרי שם בשבועות פירש"י דעצם הדיוק בש"ס שם הוא, מפני שנהר פרת הוא קטן משלש נהרות, שהוא מנוי אצלם לבסוף והנהר הרביעית הוא פרת ע"ש, ועפ"ז קשה הרי בסוגיין פריך הש"ס, והא כתיב והנהר הרביעי הוא פרת, ומשני הוא פרת דמעיקרא, ופירשו התוס' בתחלת הדבור, ולא מפני שהוא קטן קורהו רביעי ע"ש, וא"כ מתאמת הסוגיא שפיר עם מה שכתוב הנהר הגדול נהר פרת, ולפ"ז מנ"ל להש"ס לדייק, דרק מפני חשיבותא דארץ ישראל קרא אותו הנהר הגדול, ומשום דעבד מלך כמלך וצ"ע כעת

תוד"ה מטרא כו', וכן פי' שם רבינו שמואל מדכתיב ויטע גן בעדן מקדם, ואע"ג דמתרגמינן מלקדמין, מ"מ משמע נמי מזרח כו' ע"כ, ועפ"ז יל"ד בנדרים דל"ט ובפסחים דנ"ד ובפרקי דר"א פ"ג, שדרשו מקרא דויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, שהגן עדן הוא אחר משבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם ע"ש, והשתא אם אפשר נמי לפרש האי מקדם, דהכוונה הוא על מקום הג"ע שהוא במזרח העולם, א"כ אזדא הוכחת הדרשה מקרא הנ"ל שנברא קודם בריאת העולם, דדלמא הוא כפשטיה שהוא במזרח וצ"ע

תוד"ה ומפצי כו' פי' בקונטרס כו' ור"ת מפרש כו', ע' נדה דס"ו ע"ב תוד"ה אשה, ובשבת דס"ה ע"א תוד"ה ומפצי, ובר"ן נדרים ד"מ ע"ב, ובכ"מ פ"ט הי"ג מה' מקואות

תוד"ה שמא כו', ומיהו יש לדחות דבירושלמי קאמר והים לרחצה לכהנים בו, ולאו כלי הוא, ומפרשי דרגלי השוורים נקובים כמוציא רמון, וא"כ אפשר שיהו זוחלין כו' ע"כ, וכ"כ בתוס' ישנים וברבינו חננאל ליומא דל"ז ע"ב

והנה ברא"ש פ' מרובה דס"ז הקשה, הלא להשקה סגי כשפופרת הנוד, והביא בשם ר"ת דמוציא רמון דנקט לאו לאפוקי מתורת כלי אלא שיבאו המים בשפע ע"ש, והתוס' בפסחים דק"ט ע"ב כ', דנקט כמוציא רמון לבטל השוורים מתורת כלי שלא יקבל טומאה, אמנם הסמ"ג בה' מקואות הק' אהאי טעמא וז"ל, דאין לאמר כך כי הכהנים טמאין לא היו נכנסין שם במקדש, אלא כהנים טהורים הרוצים לעבוד עבודה, ולכן כ' הוא ג"כ שנעשו כמוציא רמון, שיהו מוציאין ומביאין המים מעין עיטם בריוח, וכ"כ בחידושי הרמב"ן לב"ב דס"ה, וע' בשירי קרבן לירושלמי יומא פ"ג ה"ח, ובריטב"א למכות ד"ד ע"א, ובס' האשכול ח"א סי' נ"ט

ולעד"נ דאף דבדברי הימים ב' ד' כתיב, והים לרחצה לכהנים, מ"מ י"ל דלאו דוקא כוונתו דרק בני אדם היו טובלים בו, אלא גם כלי שרת, וכדפריך שם בפסחים דק"ט ע"ב על שלחן של מקדש, דלמא הטבילוהו בים שעשה שלמה, ומשנה ערוכה היא בסוף חגיגה, משעבר הרגל מעבירין על טהרת עזרה, ומטבילין את הכלים שהיו במקדש, מפני טומאת כהנים ע"ה ברגל, דלאחר הרגל מגען טמא למפרע, כמש"כ שם רש"י בדכ"ו ע"א במשנה, ועכ"פ משכ"ל טומאת כלי מקדש כדתנן שם דכ"ו ע"ב, ואמרינן שם מדכתיב השלחן הטהור מכלל שהוא טמא ע"ש, ובכלי הקדש הטומאה חמורה ומצויה יותר, שאין נ"מ בהן בין אחוריים לתוך ובית הצביטה, כדתנן בכלים פכ"ה מ"ט ובר"פ חומר בקדש, ואע"ג דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, אולם בים של שלמה שפיר נטמאו ע"י המשקין, וע' ברכות דנ"ב, ואע"פ דגזירת משקין שיטמאו כלים הוא מדרבנן, כדאמרינן לעיל דל"ח ע"א וכמבואר ברמב"ם פ"ז מה' אבה"ט, מ"מ י"ל דגזירה זו היתה גם בימי שלמה, כדאמרינן בשבת דט"ו ע"א שלמה גזר לקדשים וע"ש תוד"ה אלא, וכיון דאפשר לים שעשה שלמה לקבל טומאה מן כלי המקדש ע"י משקה שבתוכו, לכן פחתו רגלי השוורים לבטלו מתורת כלי, כנלע"ד להציל דברי התוס' מקושית הסמ"ג

תוד"ה אין בסה"ד, ול"ד לחבית של מים שנפלה לים הגדול, דאמרינן בריש מכות ד"ד ע"א, דהטובל שם לא עלתה לו טבילה, דהתם איתנהו בעינייהו בלא תערובות כלל, אבל הכא אין הנוטפים ניכרים וידועים בלא תערובות כלל ע"כ, משמע מהכא דהתוס' ס"ל, דסוגיא דמכות קאי על טמא הטובל שם, ככל חייבי טבילות במקוה, ומשו"ה הזכירו לסוגיא דהתם הכא, ולעיל בתוד"ה שמא, לדמיון דיני מקוה בכלל

אמנם שם במכות גופה קשה לאמר כן, לפ"מ דקיי"ל דכל שאובין שבעולם אינן פוסלין למקוה של ארבעים סאה, ומדוע יגרע דין זה מפני שהוא בים הגדול, ואי משום דקוו וקיימי, הרי מקוה נמי קאי וקיים, ואפ"ה אינו נפסל, וע' מש"כ הריטב"א בחידושיו למכות שם, והכ"מ בפ"ו ה"י מה' מקואות, והמל"מ רפ"ט מה' אבות הטומאות, עד שבשביל זה פירש"י במכות שם וז"ל, לא עלתה לו טבילה שמא כל מים שהיו בחבית עומדות יחד, ושמא בא זה ראשו ורובו במים שאובים, וזה אחד מן הפוסלים את התרומה עכ"ל, הרי דדעת רש"י שם דקאי רק אתרומה, ומשום גזירה די"ח דבר בשבת די"ג ע"ב ע"ש

וכבר בארתי בחלק התשובות אשר לי בס"ד, דכל שאובין בין של נ' לוגין או כולו שאוב, לא