אור הישר (בכורות) סג

משא"כ ללישנא קמא, דוקא אם הכהן יחזיר לו המעות אז אין בנו פדוי, אבל אם המעות תשאר ביד הכהן בנו פדוי, וחסרון החלטת האב לתת אל הכהן במתנה גמורה לשם פדיון, לא יפעול לבטל את הפדה"ב, ודעת הרמב"ם בפי"א ה"ח מה' בכורים הוא כלשון ראשון ברש"י, והש"ך ביו"ד סי' ש"ה סק"ז, הביא דדעת הרשב"א הוא כלשון אחרון ברש"י, ושכן הוא דעת הרא"ש ע"ש, וכ"ה באמת ברא"ש שלפנינו וז"ל, הלכיך אין בנך פדוי, דאי נמי לא מהדרנא לך אין בנך פדוי עכ"ל, והוא ממש כלשון אחרון ברש"י, אמנם לא הזכיר הש"ך מה שיש לתמוה ע"ד הרא"ש, דלפי גרסתו בש"ם הוא כסותר לדברי עצמו, לפמש"כ בה' פדיון בכור וז"ל, לאו גמרת ויהבת מדעם ביש עבדת הילך ואין בנך פדוי, וכ"ה הלשון בתשובת הרא"ש גופה כלל מ"ט ע"ש, הרי דגריס במקום הלכיך הילך, ולפי גרסתו קשה מדוע קבע מסדר הש"ס מה שאמר לו הילך, הלא בע"כ להורות, דמשום שהחזיר לו המעות לכן אין בנו פדוי, משמע דאם לא היה מחזיר לו המעות היה בנו פדוי, והוא ממש כלשון ראשון ברש"י, שכתב אין בנך פדוי אם אחזירם לך, הרי דדברי הרא"ש סותרים זא"ז, והאחרונים שהביאו דעתו לא הזכירו סתירתו וצ"ע, וע' בתשובות הרשב"א סי' קצ"ח

תוד"ה הלכך כו', וי"ל כיון שאין הנותן יודע בשעה שנותן אם יחזירו לו כו', וגם שמא לא היו מחזירין אלא לעניים כו' ע"כ, ולכאורה נ"מ לדינא בין שני תירוצי התוס', דלתירוצא קמא אין נ"מ בין עני לעשיר, רק אם אין הנותן יודע בשעה שנותן אם יחזירו לו, מותר אפילו לעשיר, ואם ידע הנותן בשעה שנתן שיחזירו לו אסור אפילו לעני, משא"כ לתירוצא בתרא היו מחזירין לעניים ולא לעשירים, ואינו תלוי בידיעת הנותן בשעת הנתינה, והרמב"ם בפי"א ה"ח מה' בכורים, נקט כתירוצא קמא בתוס', ובטור נקט כתירוץ בתרא בתוס' ע"ש, ומה נפלא הוא עפ"ז דעת המחבר בסי' ש"ה ס"ח, שהביא שני תירוצי התוס' שם לדינא, ועפמש"כ הוא כמזכי שטרא לבי תרי וצ"ע כעת

דף נ"ב ע"א מ"ט א"ק ולו משפט הבכורה, משפט הבכורה לאיש ואין משפט הבכורה לאשה, והנה דרשה זו אינה סותרת לדדרשינן בספרי, לו משפט הבכורה מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים ע"ש, דשם נלמד ממלת משפט, והכא הוא מדכתיב לו, ודרשה דבסוגיין הוא כדמסקינן בכ"ב דקי"א ע"ב באוקימתא דרבא ע"ש

, אמנם נפלאתי על דרשת הספרי שם בסמוך, כי הוא ראשית אונו, ולא ראשית אונה, למעט בכור מליטול פי שנים בנכסי האם ע"ש, והוא תמוה דזה הוא רק דרשת רב נחמן בר יצחק בב"ב שם, והש"ס דחה שם לדבריו ע"ש, וכן נפלאתי ע"ד הרב המגיד בפ"ב ה"ח מה' נחלות, שהראה מקור לדברי הרמב"ם, במש"כ שם דאין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם, מקרא דבכל אשר ימצא לו, לו ולא לה ע"ש, ונ"ז הוא רק אוקימתא דאביי, ונדחין דבריו בסוגיא דב"ב שם, וגם הלח"מ שתפס על דבריו לא זכר מסוגיא דידן ע"ש וצ"ע כעת

ע"ב במשנה והמתנה דברי ר"מ, וחכ"א המתנה כמכר, והנה נלע"ד דפלוגתתם הוא, רק היכא דהמכירה שאנו דנין עליה, מוזכרת בדאורייתא או בדרבנן, כגון הכא במקור מחלקותם גבי יובל, וכן בערכין דל"א ע"ב גבי בתי ערי חומה, דתניא לצמיתות לרבות את המתנה, דקאמר כמאן דלא כר"מ, דאי כר"מ האמר מתנה אינה כמכר, אר"פ אפילו תימא ר"מ כו' ע"ש, וכן בירושלמי רפ"ב דמעשרות, אמתניתין דהיה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין, ואמר שמואל דר"מ היא, דר"מ אמר אין מתנה כמכר וע"ש בר"ש, והתם נמי אף דמדאורייתא אין חיוב לעשר בתאנים, דדגן תירוש ויצהר כתיב, אבל מדרבנן עכ"פ חייב, וע' ב"מ דפ"ח ע"א תוד"ה הכא בתאנה, ובכלל הלא מקח קובע למעשר עכ"פ מדרבנן, וע' בירושלמי רפ"ג דמעשרות וברמב"ם ה' מעשר רפ"ה, וכיון דדין מכירה כזאת אית לה מקור אפילו בדרבנן, להכי תלוי שפיר בפלוגתא דר"מ ורבנן דהכא

משא"כ היכא דהמכירה איננה מטעם הדין, אלא שקרה מציאות המתנה במקום מעשה המכירה, בזה לא פליגי ר"מ ורבנן, כהא דתנן רפ"ח דתרומות, מכרך לישראל או נתנך במתנה, וכן במשנה סוטה דמ"ג ע"א, וע' סמ"ע סי' קע"א סקכ"ד, ועפ"ז ניחא מה דבב"מ דט"ז ע"א ובמגילה דכ"ו ע"ב, פליגי רב אחא ורבינא אי מתנה כמכר, ולא העירו דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן דמתניתין, כדאמרו בערכין ובירושלמי דמעשרות שם, וע' כתובות דמ"ט ע"ב תוד"ה הוא

, אמנם קשה גבי תשלומי דו"ה דכתיבא מכירה בקרא, ותניא בברייתא דב"ק דע"ט ע"א, גנב ונתן במתנה משלם תשלומי דו"ה [ופליאה דעת על הגאון בעל תפארת ישראל שכ' במשנה שם בסמוך, דרק על המכירה חייבה תורה בתשלומי דו"ה ולא על מתנה, והוא נגד ברייתא ערוכה שם על אתר כנ"ל] אמאי לא קאמר שם בש"ס דהוא דלא כר"מ דמתניתין, כדאמר בערכין שם גבי בתי ערי חומה ובירושלמי דמעשרות כנ"ל

שו"ר סעד לדברי בחידושי הרשב"א בב"ק שם ד"ה גנב ונתן לאחר כו' משלם דו"ה שכ' וז"ל, תימא מהיכי תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן, משא"כ בכ"מ לענין בתי ערי חומה ולענין גניבת נפש, והראב"ד ז"ל כתב דא"ל דמ"מ נשתרש בחטא, וע' בהרב המגיד פ"ב ה"י מה' גניבה מש"כ בשם המפרשים

ולכאורה סותר הרשב"א בחידושיו, למש"כ בתשובותיו סי' תרי"ח, בהא דאמרו בב"ק די"א ע"ב, עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו, דלאו דוקא מכרו וה"ה אם נתנו במתנה אין ב"ח גובה הימנו, והסמ"ע בסי' קי"ז סקי"ב שהביא לדבריו, לא