אור הישר (בכורות) סב

שהי"ל שייכות, עם פדיון הקדשות ומע"ש של מדינות אחרות ג"כ, וכן עם ההקדש של תרומת הלשכה, וכדתנן בשקלים פ"ג ה"ג ששלחו להם שקלים, מעמון ומואב מבבל ומדי ומדינות הרחוקות, וע' ב"ק דצ"ז ע"ב ושם תוד"ה שיהו כל המעות יוצאות בירושלים, ולכן כשנתערבו מעות הקדש שבירושלים בכלל העולם, הרי חל הספק על כל המטבעות בעולם, ומ"מ פריך הש"ס וירושלים הויא רובא דעלמא, ר"ל שאין מקום לאסור כל המטבעות שבעולם, מפני מיעוט חלק המטבעות שהי"ל שום שייכות עם ירושלים, ולכן משני אביי שבקשו לגנוז אלו המטבעות, שניכר עכ"פ בודאי שהם מירושלים גופה, ועליהם מצאו מקום להסתפק, עד שמצאו להם מקרא מן התורה שהוא מותר כו'

אמנם גם על מסקנת הש"ס דמוקי בדינרא הדריינא כו', כ' המל"מ שם, שדוחק לאמר שיהיו רוב מטבעות אלו של הקדש, ומטעם זה הכריח שם כדעת התוס' שילהי מעילה, דמטבע חשיב ולא בטיל כו' ע"ש, ולע"ד עכ"פ קשה לפ"ד, מה יענה לשיטת רש"י בערכין ד"ד ע"א, דגם מטבע בטיל ברוב ע"ש, ולפמש"כ המל"מ דדוחק לאמר שיהיו רוב מטבעות של הקדש, הרי כיון שהיו מיעוטא של הקדש, אמאי בקשו לגונזם, ולא אמרו שיבטלו ברוב מטבעות שאינם של הקדש, וכל דפריש מרובא פריש וצ"ע

רש"י ד"ה דאינון עשרין ותמניא ופלגא ופלגא דדנקא בדינרא ערביא [כצ"ל] כו', אבל מצאתיה בתשובת הגאונים עכ"ל, ע' פירש"י משפטים כ"א ל"ב, ולעיל דמ"ט ע"ב תוד"ה אמר, ובתשובת הרא"ש כלל מ"ט, ובספר הפרנס סי' רצ"ו, ובכפתור ופרח פט"ז, ובתשובת חות יאיר סי' א', ובתשב"ץ ח"ב סי' רס"ח ובסי' רצ"ב, ושם ח"ג סי' רכ"ו, ובמש"כ הרמב"ן לפני הקדמתו לספרו תורת האדם

ע"ב יליף קדש קדש ממעשר, ובקידושין די"א ע"ב הגרסא, כסף כסף יליף ממעשר, ובכדי להשוות חלופי הגרסאות, נשמרו שם ברש"י וריטב"א בקידושין ע"ש, אמנם עכ"פ משמע מדבריהם, דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל, הוא מגז"ש דכסף כסף, או קדש קדש דכתיב גבי מעשר

, ולפ"ז קשה איך מחלקינן לעיל דכ"ה ע"א, אימור דאמר שמואל שחללו, לכתחילה מי אמר, ובערכין דכ"ט ע"א מסקינן, דכ"ז הוא רק בזמן שביהמ"ק קיים, ובזה"ז אפילו לכתחילה, וחילוק זה נקטו התוס' במעילה ס"פ ולד חטאת ע"ש, וע' בכפתור ופרח פרק ארבעים, ואי הך דשמואל ילפינן מכח גז"ש, הלא מסקינן בכריתות דכ"ב ע"ב, דכו"ע אין גז"ש למחצה, וע' זבחים דמ"ח ע"א רש"י ד"ה אין גז"ש וצ"ע כעת

דף נ"א ע"א תוד"ה והראיון כו', דאם היה מביא שוה כסף, זימנין דמייתי נסכא וכסף סיגים, שלא ישוה שתי מעות כסף, ולא ימכרו לו כו' ע"כ, וכן הבין ברמב"ם פ"א ה"ג מה' חגיגה, דגבי ראיון הוא מטעם גזירה זו מדרבנן ע"ש, אכן גבי שקלים ומעשר דחשיב בברייתא, מבואר ברמב"ם ר"ה שקלים ובפ"ד ה"ט מה' מע"ש, דבדידהו שוה כסף אינו ככסף, רק כסף דוקא מן התורה ע"ש

ועפ"ז יל"ד ריש קידושין, דחקרו התוס' מנלן דגבי קידושין ש"כ ככסף כדתנן התם, ובעו למימר דמעבד עברי וניזקין דהוה ש"כ ככסף, לא מצו למילף, משום דהוו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין, וקעביד שם צריכותא ע"ש, ולפמש"כ דשקלים ומע"ש הוויין נמי שני כתובים הבאים כאחד, דש"כ אינו ככסף, הרי בלא"ה לא מצינן למילף מע"ע וניזקין דהוה ככסף, משום הנך שני כתובים דשקלים ומע"ש דאיני ככסף, וממילא מוכרח ביטול ההכרעה

ומלבד ניזקין וע"ע, הרי חזינן במתניתין, דפה"ב ושלשים של עבד וחמשים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא ש"ר, בכולם אמרינן דש"כ ככסף, הרי יעידון ויגידון אלו דיני התורה דש"כ הוא ככסף, והתוס' שם השמיטו מלהזכיר דברי משנתינו דהכא ע"ש

לכן לולא דברי התוס' היה נלע"ד, דבעצם הדבר כבר כתב שם הרשב"א בקידושין, דש"כ ככסף הוא מצד הסברא ע"ש, ומה יקר לפי סברת הרשב"א, סתימת לשון הש"ס בערכין דכ"ז ע"א, והא קיי"ל דש"כ ככסף ע"ש, הרי דנקטו בש"ס לדבר ברור על כלליות הענין, ולא חקרו על פרטי הדברים כמש"כ התוס', רק החליטו ליסוד מוסד דכן קיי"ל, ולכן הקשו כן בפשיטות, ובודאי שהוא מצד הסברא וכמש"כ הרשב"א, וע' בשעה"מ פ"ג ה"א מה' אישות, אמנם עצם הסברא תמצא מקומה, רק היכא שהדבר נוגע לשני בני אדם, כגון אלו דחשיב במתניתין, או ניזקין וע"ע וקידושין, משום דגם מקבל הש"כ יוכל לעשותן לכסף בשוק הסוחרים, וגבי הקדש הגזבר הוא הנושא ונותן בזה, ולכן אמרו בערכין שם גבי הקדש בפשיטות דש"כ ככסף כנ"ל, וכל הני קראי ומתניתין דאיצטריך לאשמעינן דש"כ ככסף, הוא רק בשביל הטרחה לשאת ולתת בזה, לעשות מש"כ כסף טבוע, אם הוטל עליו מטעם הדין לטרוח בזה, וכמו דאיצטריך קרא בב"ק ד"י דהבעלים מטפלים בנבילה, אבל בעצם התשלומין בזולת הטרחה, הסברא נותנת דש"כ ככסף כנ"ל, אמנם בשקלים ומע"ש דכל אחת היא מצוה דרמיא אקרקפתא דגברא, ונוגע רק לעצמו בטרם שבא להקדש, שם מצאה תוה"ק להקפיד בשל כסף דוקא, לחזוק קיום כלליות המצוה, ואף אם יש בידו ש"כ, הרי בע"כ רק עליו מוטל להביא המצוה לשלמותה, ומחוייב לעשות מזה כסף טבוע כנלע"ד, ובחלק התשובות הארכתי בס"ד

ע"ב רש"י ד"ה מידעם ביש עבדת דבר רע עשית הלכיך אין בנך פדוי אם אחזירם לך, לשון אחר אפילו לא אחזירם אין בנך פדוי עכ"ל, ונ"מ לדינא משני הלשונות, דללישנא בתרא בלתי תלוי חזרת המעות בפדיון הבן, רק מכיון שלא נתנם מתחלה לכהן במתנה גמורה לשם פה"ב, לכן אין בנו פדוי אפילו לא יחזיר,