אור הישר (בכורות) ס

בבית ולו פתחים הרבה, וחשב להוציאו באחד מהן, שם בפ' משילין, אך לשמואל לגרמיה, שפיר י"ל שהכריע כן לחלק, בין היכא שהוא המברר או הבירור בא מקודם, ומכש"כ לפ"מ דעצם ההנחה חזקה למאד, אחרי דיסוד דין ברירה נוסד על זה, דגבי לוקח יין מבין הכותים, דקאסרי ר' יהודא ור"י ור"ש, מפני שהוא תולה בדעת עצמו, פירש"י בגיטין דכ"ה ע"ב, שהוא עצמו מוציא היין ע"ש, ואלו תולה בדעת אחרים אית ליה לר' יהודא ברירה כדאמר התם, הרי דשאני ליה היכא שהוא בעצמו יהיה המברר, ושפיר הכריע בזה שמואל, דבכה"ג לית ליה ברירה כנ"ל

ע"ב תוד"ה דר"מ, ול"ד לחמשה בקר דמסקינן בב"ק דע"א, אפילו חמשה חצאי בקר כו' דתשלומין נינהו כו', אבל הכא מצות חמש סלעים רמי רחמנא עליה כו' ע"כ, וכה"ג כתבו התוס' בב"ק ד"מ ע"א, גבי כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר, דוקא לענין כופר דכפרה היא, דמסתמא כפרה שלימה צריכה, אבל לענין התשלומין אמר חמשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר כו', וההיא דחמש ולא חצי חמש דפ' יש בכור שייך טפי עכ"ל

ולפ"ז קשה כיון דהך דהתם דמיא לדהכא, דהתם כפרה והכא מצוה, א"כ מאי האי דקמבע"ל התם, אי כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר, הרי פלוגתא דר"מ ור"י היא הכא, דלר"מ לא הוה חצי כופר בכלל כופר, כדס"ל הכא חמש ולא חצי חמש, ולר' יהודא דס"ל חמש ואפילו חצי חמש, ס"ל נמי דכופר אמר רחמנא ואפילו חצי כופר, כיון דלדברי התוס' תוכן אחד להם

ועוד נחזי אנן, אי ס"ל התם כופרא כפרה, בודאי כפרה שלימה צריכה כדכתבו שם התוס', ואי ס"ל דכופרא ממונא, הרי בתשלומין יש לו לשלם רק מה שהוא חייב, כדכתבו התוס' הכא, וכדהסבירו דבריהם בתוס' ב"ב דנ"ו ע"ב ד"ה ורבנן, דגבי ממון מה לי ממון גדול ומה לי ממון קטן, לפי מה שגנב ישלם, וע' סנהדרין דפ"ו ע"א תוד"ה דבר, וה"נ אי כופרא ממונא הוא, בודאי דאפילו חצי כופר, דזהו שיעור תשלומיו כנ"ל, ואי מספקא ליה בזה גופה, אי כופרא כפרה או ממונא, א"כ מה לו לתלות שאלתו בכופר שלם וחצי כופר, ודוחק לאמר דנקיט חצי כופר בכל אחד מהשותפין, מפני חלק הספק המוקדם, אי כל אחד מהשותפין ישלם כופר שלם, כופר אחד אמר רחמנא ולא ב' כופרין

ולולא דברי התוס' היה נלע"ד דלא קרב זא"ז, לפ"מ דאוקמינן בסוגיין דאי איכא נכסי טובא ה"נ דשקיל, והבמ"ע דליכא אלא חמש סלעים, ודכו"ע ס"ל האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות, ומלוה ע"פ גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות

ולפ"ז תתעורר הספק על חלק הירושה אם הוא חייב, אחרי דחלק הלקוחות פטור, והתורה אמרה חמש סלעים, והכא לא מתקיים קרא כדכתיב במציאות, דהא ליכא אלא חמש סלעים, והחיוב אינו רק בשני סלעים וחצי, ולכן ס"ל לר"מ חמש ולא חצי חמש, וכוונתו כיון דלא נתקיים קרא כדכתיב פטורין לגמרי, ור' יהודא סבר דחסרון חלק הלקוחות אינו פועל לבטל חלק הירושה, ושקיל פלגא דירושה עכ"פ, וזהו מאי דקאמר חמש ואפילו חצי חמש

, משא"כ בשור של שני שותפין, דחיוב כופר שלם כדכתיב בקרא נתקיים במציאות עכ"פ משניהם ביחד, ורק הספק הוא באיזה דרך מגבינן מהם הכופר, באופן שתגיע הכפרה לכל אחד מהם, לפ"מ דסוגיא דהתם ס"ל כופרא כפרה, כדכתבו שם כל הראשונים, וזהו מאי דאיסתפקו להו שם, ישלם האי כופר והאי כופר, ניהי דנתכפר בזה, אבל בע"כ תשלומין הוא, ומדוע ירויח הניזק לקחת שני כופרין, בשביל שהשור הוא של שותפין, הלא כופר אחד אמר רחמנא ולא ב' כופרין, כמש"כ שם הרשב"א, או כדהסביר השטמ"ק שם בשם הראב"ד וז"ל, בחצי חטאו איך יביא קרבן שלם, ולא מצינו על כזית חלב שני חטאות, ישלם האי חצי כופר והאי חצי כופר, כופר שלם א"ר ולא חצי כופר, דלא מצינו חצי חטאת לאדם אחד, שכך שנינו בכריתות דכ"ג ע"א, ר' יוסי אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שנים מביאין אותה ע"ש, או כדהסביר הרשב"א ז"ל דלא מצינו כפרה לחצאין ע"ש, ולפ"ז איך כיילינהו התוס' לשתי הסוגיות בחדא מחתא וצ"ע כעת,

דף מ"ט ע"א תוד"ה מת הבן בתוך שלשים יום כו' יחזיר לו ה' סלעים, פי' בקונטרס משום דנפל הוא, ובחנם פירש כן דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו, בבן חדש תלה רחמנא ע"כ, ולכאורה אם כמו שהבינו התוס' בכוונת רש"י ז"ל, במש"כ דנפל היא, משום דלא כלו לו חדשיו, א"כ אמאי מסיק רש"י בזה, ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים ע"ש, הרי מה טעם לשבח הוא על דבריו הקודמים, ואם דבריו האחרונים הוא טעם בפ"ע, הלא הוא ממש מעם התוס' דבבן חדש תלה רחמנא, ומה לו כלל להזכיר טעמא דנפל

ולכן לולא דברי התוס' היה נלע"ד, דכוונה אחרת לגמרי מונח בדברי רש"י, במש"כ "דנפל הוה", והתוס' העתיקו מדבריו "דנפל הוא", ובזה אנהרינהו לעיינין, מה שיש לדון במקור הדין של מת הבן בתוך שלשים שבמשנתינו, דהנה בבכור שנטרף בתוך ל' יום, דאין פודין אותו מדכתיב אך חלק, פירש"י בב"ק די"א ע"ב וז"ל, ואם מת מעצמו לא איצטריך לן למימר, דהא כתיב ופדויו מבן חדש תפדה, [והוא כמש"כ התוס' הכא] אבל השתא איצטריך לאשמעינן, דלא אמרינן אי לא איקטל הוה חי ולאו נפל הוה וליפרקיה, ועמש"כ התוס' במנחות דל"ז ע"ב

, ולפ"ז י"ל דדוקא הכא במקור הדין דמת הבן בתוך שלשים, מצא רש"י לנחוץ לכתוב "דנפל הוה", דבזה נשמר ממה שיש לדייק לכאורה, הלא בכל מת