אור הישר (בכורות) נט

דף מ"ח ע"א במשנה, מת האב והבנים קיימים כו', ע' תוי"ט וביש"ש לב"ק פ"ה בדיני ברירה, ובקצוה"ח ר"ס ק"ח

דכו"ע מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ודכו"ע אית להו דר"פ כו', ע' ש"ך חו"מ סי' ל"ט סק"ב ובביאורי הגר"א ליו"ד סי' ש"ה סקכ"ט

תוד"ה דכו"ע כו', ויש לחלק דיש ברירה היכא דמתני בפירוש, כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש כו', וע' בר"ש דמאי פ"ז ה"ד מה שהאריך בזה, והנה סברת התוס' פשוטה, דבכגון זה לא הוה הברירה, רק כעין השלמה אל התנאי המוקדם, שרמז בו אל הברירה המאוחרת משא"כ כשאין קשר והתאגדות לזמן חלות הברירה עם הזמן העבר, אז גם ר"מ ל"ל ברירה, ולפ"ז ילה"ק בעירובין דל"ז ע"א, גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש כו' דמיחל ושותה מיד דר"מ, ור' יהודא ור' יוסי ור"ש איסרין, ופריך הש"ס וסבר ר' יוסי אין ברירה, והתנן ר' יוסי אומר שתי נשים שלקחו את קיניהן בעירוב, או שנתנו קיניהן לכהן, איזהו שירצה כהן יקריב עולה ולאיזה שירצה יקריב חטאת, אמר רבה התם כשהתנו ע"ש, והשתא לפמש"כ התוס' בסוגיין, דר"מ אית ליה ברירה רק היכא דמתני בפירוש, ממילא מובן דר"י ור"י ור"ש דאוסרין, ס"ל דגם תנאי מתחלה אינו מועיל לדין ברירה, א"כ איך מתרץ רבה בעירובין, דר' יוסי דקינין איירי כשהתנו, ובתנאי מתחלה ס"ל לר' יוסי ג"כ ברירה, א"כ במאי פליגי, הרי בהצטרפות התנאי גם ר"מ ס"ל ברירה, וממילא בדליכא תנאי ל"ל ברירה, הרי הוא ממש כדמתרץ רבה אליבא דר' יוסי, דכי ל"ל ברירה בלא תנאי, ורק גבי קינין אית ליה ברירה משום שהתנו, א"כ במאי פליגי

וי"ל דהתוס' לטעמייהו בעירובין, דפירשו שם בתירוצא דרבה, שלא היה כלל תערובות בקינין, ולא אתינן לטעמא דברירה בהא דר' יוסי דקינין ע"ש, או כמש"כ הראב"ד והרא"ש כפירושם לקנים ספ"א, דהא דמתרץ רבה בעירובין כשהתנו, פירושו דבשעת השיתוף התנו, שכהן יחלק ביניהם ותהא חלוקתו חלוקה, והן ימחלו חלקן כל אחת לחברתה, ואין אנו צריכין עתה לברירה, כי עשו את הכהן שליח לחלוקה ע"ש, וע' מנחות דכ"ד ע"ב ודק"ו ע"א

ולפירש"י בעירובין דתירוצא דרבה כשהתנו, הוא שהנשים התנו ביניהן שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה, וא"כ הוא ברירה גמורה כמש"כ שם התוס' והמפרש לקנים שם, ולפ"ז לדידיה תקשה כנ"ל

ואפשר לאמר לע"ד, דלרש"י יתורץ קושית התוס' דהכא, עפמש"כ התוס' בזבחים ד"פ ע"א ד"ה בשלמא, דלח המתערב בלח מתערב בכולן, ואין לך טיפה מזה שלא יהא בה מחבירו קצת ע"ש, וה"נ בהא דהלוקח יין מבין הכותים, דיין הוא דבר לח ואית בה בילה, נמצא שחלות הספק הוא על כל טיפה וטיפה, אם תהיה מחלק התרומה או המעשר, ואפשר ממה שישתה בעצמו, ולזה בע"כ אתינן לזמן הבירור שבכל אחת, ולפ"מ דר"מ אית ליה ברירה, שפיר ס"ל דמיחל ושותה מיד

, משא"כ באחין שחלקו להיותם גופים מוחלקים, וחל הספק על כל אחד מהן בהחלט, שמא לא יזכה בחלק זה כלל, נמצא שהוא ספק גמור למעשה, ולכן מספיקא דעובדא נולד ליה ספיקא דדינא, דבהא אפ"ל כיון דבכל אחד מהאחין איכא למימר בודאי שלא יקנה חלק זה, אע"פ שלאחר מכן יתברר הדבר אפ"ל דאין ברירה, ומשו"ה מספקא ליה לר"מ, משא"כ גבי יין להיותו דבר לח ויש בילה, בהכרח אתינן לברירה מתחלתו כנ"ל, ולפמש"כ הר"ן בנדרים ר"פ השותפין ד"ה ואיכא, גבי אחין שחלקו, דלפי דאיכא לספוקי משעה ראשונה, שמא לא יזכה בחלק זה כלל, נמצא שהוא ספק גמור, להכי אין ברירה ע"ש, לפ"ז יש מקום עכ"פ למש"כ, דמהאי טעמא ספוקי מספקא ליה לר"מ בזה, ומיושב קושית התוס' כנ"ל

בא"ד ובהכי מתרצי קושיא דשמואל אדשמואל, דלית ליה ברירה בסוף ביצה דל"ז, גבי שנים שלקחו בהמה בשותפות, ובההיא דמי שאחזו דע"ה, דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אית ליה ברירה, והוה גיטא לכי מיית, כדדייק בר"פ כל הגט, וכן כפלו התוס' קושיתם בכ"מ בש"ס ע"ש, ולולא דבריהם היה נלע"ד, דגבי גט שכ"מ ניהי שהיה ספק בשעת נתינת הגט אם יחיה או ימות, אמנם כשמת בא הבירור מצד עצמו שהיה ראוי למות מחולי זה, ורק אנן לא הוה ידעינן בשעת הנתינה והתנאי, אכן התגלות הברירה הורה לנו הזמן, וממילא חזינן אחרי הבירור, דחלות הגט הויא מההיא שעתא, והתנאי נתקיים מאליו, וע' גיטין דכ"ה ע"ב רש"י ד"ה ולכי מיית, ולהכי אית ליה לשמואל בכה"ג ברירה מפני שנתברר מאליו

משא"כ בשנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות, דהיין הוא דבר לח ואית ליה בילה, וכל טיפה וטיפה נתערב בחברתה, כמש"כ לעיל בסמוך בשם התוס' דזבחים ד"פ ע"ש, וכן אברי הבהמה יונקים זה מזה בחייה, כדאמרו בביצה דל"ז ע"ב שם, נמצא דכמו בביה"ש כן ביו"ט גופה, לא נתברר מצד עצמו, אלא כל החבית וכל דמי הבהמה הם בתערובות מצד עצמם, ומי בא לברר חלק כל אחד, הרי רק השותפים ע"פ החלוקה, ושפיר ס"ל לשמואל דאסור לחלוק ולברר ביו"ט, כיון שלא היה בירור מוקדם מצד עצמו כמו גבי גט דשכ"מ, וכן אם בא חכם למזרח כו', שהחכם הוא המברר ולא המערב, ובאחין שחלקו ג"כ תלוי בירור החלוקה גם באחיו, ולא הוא בעצמו יהיה המברר, ולהכי שפיר תנן בר"פ כל הגט, דכשאמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו, מפני שהוא בעצמו יהיה המברר

ואף דבכלליות דיני ברירה איירי נמי כשהוא המברר, כמו במודר הנאה ר"פ השותפין, דראב"י ס"ל זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו, וגבי המת