אור הישר (בכורות) נז

משא"כ בעכו"ם שהיו לו בנים בגיותו ונתגייר עם בניו, כמבואר ברמב"ם פט"ו ה"ו מה' אישות ובטור סי' א', בזה ס"ל לר"י שפיר דקיים פו"ר, משום דאי אזלת בתר זמן גיותן, הרי תעיד עצם הפעולה על עצמה מצד תולדותם, דהא נולדו, ובע"כ דהיה כוונת הפעולה, וזהו הסבר נכון לפ"מ דגרסינן שם ביבמות דס"ב ע"א, ר' יוחנן אמר קיים פו"ר "דהא הוו ליה", וכן אהא דלא תוהו בראה לשבת יצרה, מסיק הש"ס בסוגיין "והא עבד ליה שבת", וכוונתם נמי דהא חזינן שמילא את תפקידו בפעולתו, ואי אזלינן בתר השתא הרי נתגיירו כולם וישראלים גמורים הם, ואי משום הצטרפות זמן פטורו, זאת לא יזיק לו גם אחרי שנתחייב, משום דעכ"פ כוונת הפעולה שהיה דרוש לו אז לשעתו בזמן פטורו ג"כ היה לו כנ"ל, משא"כ בעתים חלים ועתים שוטה שאכל מצה כשהוא שוטה, דהוא שעת פטורו, הרי לא נוכל לצרף אכילתו הקודמת לשעת חיובו, מפני שלא הי"ל כוונת הפעולה בשעת האכילה, דהא משו"ה לא לאכילת מצה נחשבת, רק כאכילת בשר, ולכן אי הדר חלים חייב באכילת מצה

, ואפ"ל נמי דבעתים חלים ועתים שוטה, הרי דבשעה שנעשה שוטה דחוי הוא לשעתו מכל המצות שבתורה, משא"כ עכו"ם קודם שנתגייר אינו בכלל נדחה, רק לא בא עוד לחיוב מצות, ונ"מ גדולה ביניהם, שכשאתה אומר שהוא נדחה מן המצות, לא תוכל בשום אופן לצרף זמן דחייתו עם זמן חיובו, דהא גם מקודם שנשתטה כדהוה חלים הוה בר חיובא, ורק בשביל זה סרה חיובו מעליו, מפני שנעשה שוטה ונדחה בשביל זה מחיובו, ונקרא זמן שטותו אצלו שעת פטור, הרי דבהכרח אין אצלו שום התאגדות בחיובו המוקדם עם פטורו המאוחר, ואיך נעשה שום התקשרות אי הדר חלים, מזמן פטורו המוקדם לחיובו המאוחר, ולהכי חייב לאכול מצה אי הדר חלים

אמנם כ"ז הוא גבי נשתטה ונשתפה, שצריך התאגדות הזמנים, רק שאין אתה יכול מפני שהיה נראה ונדחה כנ"ל, משא"כ בעכו"ם שלא נדחה מעולם, רק שלא בא עוד לכלל חיוב, התם א"צ לשום התאגדות אחרי שבא לכלל חיוב, דלמציאותם הגשמי אין להכחישם כשהם לפנינו, ומכש"כ לפמש"כ התוס' ביבמות ובסוגיין, אע"ג דגם ר' יוחנן ס"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מ"מ מסתבר ליה לר' יוחנן למימר דקיים פו"ר, כיון דבנכריותו באותה שעה שקיים, אז היו זרעו מיוחסים אחריו ע"ש, הרי דפעל מציאותם הגשמי גם בהיותו נכרי, אפילו ליחסם אחרי אביהם, שהוא כעין קיום רוחני קצת, מכש"כ שתספיק היותם בני אדם שנולדו עכ"פ ממנו, לקנין העצם בחומריותם כשהיה עכו"ם, ובנוגע להיהדות של בניו, אינם צריכים ג"כ להצטרפות מן המאוחר אל המוקדם, דהא בניו נתגיירו עמו, א"כ הרי הם גרים כמו אביהם כנ"ל בשם הרמב"ם והטור

ולפ"ז לא קרב זא"ז הרכבת הטורי אבן לע"ד, דגבי נשטתה דרוש התקשרות הזמנים ואין אתה יכול, ולכן כשנשתפה פנים חדשות באו לכאן בחיובו, וצריך לעשות המצוה עתה, משא"כ בנכרי שנתגייר שא"צ להצטרפות הזמנים, מפני קיום העצם שבבניו ולהיותם יהודים כאביהם, ולהכי קאמר ר' יוחנן קיים פו"ר כנלע"ד, ועמש"כ בחידושי בסמוך

שם לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים, ע' תשובת הרשב"א סי' שס"ו, ובתרומת הדשן סי' רס"ז, ובס' האשכול ח"ב סי' מ"ב, ובספר הפרנס סי' רצ"ג

תוד"ה והא, אלא כלומר דזרעו מתייחס אחריו, והיינו עבד ליה שבת דקאמר הכא, וכ"כ התוס' ביבמות דס"ב ע"א, בד"ה ר"י ובד"ה בני ע"ש, וכן מבואר שם בש"ס דכל עצם היחוס של עכו"ם אחר אביו, הוא דוקא בגיותו, אבל נתגיירו לית להו חייס, וע' ב"ק דפ"ח ע"א וברש"י שם ד"ה גר אין לו חייס, ולפי כל הנ"ל מוכח כמו בסוגיין כן ביבמות שם, דתולדותם שהעמידו בגיותם בזה קיימו מצות שבת, וזמש"א בש"ס והא עבד ליה שבת, ולפ"ז קשה מאין הוציאו הרמב"ם והטור, דדוקא בכה"ג קיים פו"ר, רק אם בניו נתגיירו עמו ע"ש, ולפ"ד משמע דאם לא נתגיירו עמו צריך לישא אשה בת בנים, ולפי הנ"ל הרי מוכח דר"י דקאמר קיים פו"ר, היינו במה שהי"ל בנים בגיותו, והא דקאמרו עבד ליה שבת, תתפרש נמי על שעת הגיות כנ"ל, וכלל הסוגיות הרי מורים ג"כ, רק על גירות האב, וגירות הבנים מנלן

והנה הרב המגיד בפט"ו ה"ו מה' אישות, הוכיח שהבנים נתגיירו עמו, וז"ל שאל"כ היה מחוייב לישא כדי להיות לו בנים ישראלים, ולא יאמר ר"י דבבנים עכו"ם די לו ע"ש

ודבריו שגבו ממני, דהא י"ל דזה גופה חדית ר"י, דגם בבנים עכו"ם די לו, וא"צ לישא אשה בת בנים כדי להוליד בנים ישראלים, וכפשטות הש"ס בדעת ר"י, דהא עבד ליה שבת, שהכוונה על שעת גיותו דאז מתייחסים בניו אחריו כנ"ל

ועוד היה מקום לה"ר, דסוגיין איירי כשלא נתגיירו בניו עמו, דאל"כ ל"ל להש"ס לאמר, דמשו"ה ה"א דר"ל מודה ליה לר"י, משום דהא עבד ליה שבת, והוא במה שהולידם בגיותו כנ"ל, טפי הי"ל לאמר דלהכי ה"א דר"ל מודה לר"י, משום דעכ"פ ע"י שהוליד עכו"ם זה בגיותו, נתוספו שני יהודים במחנה ישראל דהא נתגיירו, ובדין הוא שיהיו נקראים בניו על שמו אחרי שנתגיירו, משא"כ לענין בכור הדין נותן שלא יטול פי שנים, משום דבשעה שפטר את הרחם היה אז עכו"ם, ועכו"ם לאו בני נחלה נינהו בהיותו עכו"ם כדאמר בסוגיין, ומדוע תלי טעם הצריכותא בהא דעביד ליה שבת, ועפמש"כ בלתי מדוייק ביותר דברי הב"י, בטור אה"ע סי' א', בד"ה היו לו בנים בעכו"ם ע"ש

ומכש"כ לפ"מ שפסק הרמ"א בסי' א' ס"ו, דאם היה הבן ממזר קיים פו"ר, והוא מדברי הרשב"א ע"ש, הרי י"ל דכש"כ עכו"ם בגיותו, דהא ממזר סתמא לאו סמיא בידן לתקנו, ואפילו ר"ט דקאמר