אור הישר (בכורות) נו

וכ"כ ג"כ הב"ח למחוק תיבת רוב מלשון הטור ע"ש, וכ"מ ג"כ בס' האשכול ה' פדיון הבן סי' מ"ב, דבעינן כל הפדחת ע"ש, וע' בשב שמעתתא שמעתא ז' פט"ו

ולעד"נ לדייק ג"כ מעצם לשון המשניות, דבאדם צריך פדחת כולו, דהנה גבי בהמה תנן ר"פ בהמה המקשה, הוציא את ראשו ה"ז כילוד, ולא קתני התם דין רובו, אך ממילא מובן דה"ה רובו, והאמת כן הוא דבכל התורה קיי"ל רובו ככולו, כדאמרינן בהוריות ד"ג ע"ב, והוא דאורייתא כדאמרינן בנזיר דמ"ב ע"א

ולפ"ז צריך להכין, מ"ש דגבי אדם תנן בגדה דכ"ח, יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו, הרי דהתחיל ברובו ולא בכולו, ומסיק נמי ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו, הרי דנתן גבול הלידה בפדחתו

, ובע"כ דבבהמה דלא הקפיד רק על עצם הלידה, די לנו במאי דתנא דלידת הראש הוי לידה, אכן שיהיה סגי גם ברוב ראשו ל"צ למיתני, דבכה"ת רובו ככולו כנ"ל, משא"כ באדם דחשיב פרצוף פנים דידיה, כדאמר בסוגיין דלהכי לא יליף בהמה מאדם, בדידיה שפיר תני דצריך רק רוב ראשו לכתחלה, ומפרש במשנה גופה ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו

ולא פני ליה למיתני יצא כדרכו משיצא פדחתו, דאז ה"א דמשום דרובו ככולו, לכן גם ברוב פדחתו נחשב לידה, משו"ה אשמעינן דבעינן רוב ראשו, וברוב זה יהיה פדחתו כולו כמבואר במשנה, והוא עד החוטם כדמסיק בסוניין

וזהו מש"א בירושלמי נדה פ"ג ה"ה רבי זעירא מחוי לחבריא פדחתו וגולגלתו, ופי' בפ"מ שהראה להם בידו הא דקתני רוב ראשו היינו פדחתו וגולגלתו, כלומר לא רוב גולגלתו לחוד אלא עד שיצא גם פדחתו ע"ש, ומזה נראה בהדיא דהקפידה היא על הפדחת, ולא על סתם חלק הראש אף אם יהיה רובו, אע"ג דבעלמא אמרינן דובו ככולו, אמנם הכא קפיד משנתינו על הפדחת, ומשום דחשיב פרצוף פנים דידיה כנ"ל, ועכ"פ משמע ממשנתינו דכל הפדחת בעינן, ומכש"כ לפ"מ דתלו דין זה בסוגיין בהכרת פנים, ואיזה הכרת פנים שייך בלא פדחת כולו, ועמש"כ בסמוך

ושפיר כ' הכ"מ בפ"י ה"ו מאסו"ב, דמש"כ הרמב"ם שם רוב פדחתו הוא טעות, ובספר רמב"ם מונה נמחק תיבת רוב עכ"ל, ועפ"ז יהיו מתאימים ג"כ דברי הרמב"ם שם, עם דברי הרמב"ם פ"ב מה' נחלות, דבעינן כל הפדחת גבי אדם

וע"פ כל הנ"ל יצא לנו, דאע"ג דלדינא נכונים דברי הש"ך והט"ז, דגבי בהמה הוי רוב ראשו כילוד, מ"מ נפלאתי לע"ד במה שהם והגרש"ש בסוגיין, תלו דין לידת בהמה בלידת אדם בענין רוב הראש והפדחת כנ"ל. שם ת"ש אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, תני עד החוטם, והנה בירושלמי יבמות פט"ז ה"ג, ביאר רב יהודא למתניתין דהתם, שהוא החוטם עם הליסתות ע"ש, ומשמע דאתי לאפוקי בזה פדחת, דזה אינו בכלל פרצוף פנים, וכ"מ מברייתא שהביאו ביבמות דק"כ שם בתר מתניתין, ומובא בסוגיא דהכא, פדחת בלא פרצוף פנים, פרצוף פנים בלא פדחת, אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם, הרי בהכרח דשני דברים נפרדים הם. ולפ"ז איך משני הכא תני עד החוטם, ויהיה פירושא של פרצוף פנים דמתניתין דיבמות, הפדחת עד החוטם, וכן פי' רגמ"ה עד החוטם דהיינו פדחת לחודיה ע"ש, הרי לפמש"כ ביאור מתניתין דיבמות, כמו להבבלי כן להירושלמי שם, בלתי כלול כלל פדחת בפרצוף פנים, ופרצוף פנים דמתניתין שם, אינו מוסב כלל על הפדחת וצ"ע כעת, ובכלל הענין הארכתי בחלק התשובות בס"ד, דף מ"ז ע"א היו לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר, ר' יוחנן אמר קיים פו"ר, ורשב"ל אמר לא קיים פו"ר כו', והנה בר"ה דכ"ח ע"א אמרינן, בעתים חלים ועתים שוטה שאכל מצה, אם כשהוא חלים אכל יצא, ואם אכל כשהוא שוטה והדר חלים באותו לילה לא יצא, והטעם משום דבאותו שעה שאכל לא היה בר חיובא, ועפ"ז הקשה הטו"א שם, הלא גם כשהיה עכו"ם לא היה מצווה על פו"ר, ואפ"ה ס"ל לר' יוחנן דקיים פו"ר אף לאחר שנתגייר דנעשה אז בר חיובא, בבנים אלו שנולדו לו בשעת פטורו, וע"ש מה שהאריך בזה. ולכאורה י"ל עפ"מ דאמרינן בגיטין ד"ע ע"ב, דשוטה לאו סמיא בידן, ולכן לא חשיב לנו דעתי, משא"כ בחולה כזה דרפואתו בידו ע"ש, וה"נ בעכו"ם דבידו להתגייר בכל שעה, וכההיא עובדא דקטיעה בר שלום בע"ז ד"י ע"ב, ולכן ל"ד לשוטה, ואע"ג דהתם ר"ל קאמר לה ור"י פליג עליה, זהו משום דהנושאים בין הענינים אינם דומים זל"ז, אמנם עצם הסברא דמיא הך דהכא לדהתם, ואע"ג דאמרינן בקידושין דס"ב, דגר נמי לאו בידו, משום דצריך שלשה, ומי יימר דמזדקקו ליה תלתא, מ"מ הוי יותר בידו משוטה דלאו סמיא בידן כלל. אולם אחרי ההתבוננות נלע"ד דל"ד כלל, עפמש"כ הר"ן בר"ה שם בשם הרא"ה ז"ל, גבי כפאוהו פרסיים ואכל מצה יצא, דדוקא כה"ג יצא שיודע הוא שעכשיו פסח וזו מצה, אלא שאינו מתכוין לצאת, אבל כסבור חול הוא ואכל מצה, או כסבור לאכול בשר ואכל מצה, ודאי לא יצא כו' ע"ש, הרי ביאר דעתו דאף דלא בעינן כוונת המצוה, עכ"פ כוונת הפעולה שפיר בעינן ועפ"ז מובן היטב מדוע אם אכל מצה כשהוא שוטה לא יצא, משום דלדידיה לא עדיף מאלו סבור דימי חול או מאכל בשר הוא, לפי שאין בו דעת כלל, ולפ"מ דלא שייך גביה כוונת הפעולה, מוכרחים אנו להתחשב עם אכילתו כאלו אכל בשר, ולכן לא נפיק ידי חובת מצה.