אור הישר (בכורות) נב

מומין אלו פרק שביעי בכורות

דף מ"ג ע"א במשנה, מומין אלו בין קבועין בין עובדים פוסלין באדם, ופירש"י פוסלין בכהן לעבודה, בין קבועין בין עובדין, כל זמן שהן בו ע"כ, ומשמע דאתא לאפוקי עבר מומם, דאז הוא כשר לעבודה

, והנה בשטמ"ק כ' וז"ל, דמומין עוברים דפסולים באדם, נפקא לן מדילפינן מבהמה, וגבי בהמה כתיב מום בם, ודרשינן בפ' התערובות דע"ז, מום בם הוא דלא ירצה, הא עבר מומן ירצה, אף באדם כתיב מום בם, ודרשינן הא עבר מומן ירצה כמו בבהמה עכ"ל, והוא תמוה דהא גבי אדם גופיה תניא בתו"כ פ' אמור, אין לי אלא בע"מ קבוע מום עובר מנין, ת"ל כל איש אשר בו מום, ובתר הכי תניא בתו"כ שם, מום בו פרט לשעבר מומו, והלא דין הוא ומה אם בהמה שפסל בו אותו ואת בנו כו', אם עבר מומם כשרה, אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו [פי' דכהן עם בנו שניהם כשרים לעבודה בבת אחת] כו', אם עבר מומו לא יהיה כשר, לא אם אמרת בבהמה שהכשיר בה הכושי כו', תאמר באדם שפסל בו את כל אלו, אם עבר מומו לא יהיה כשר, ת"ל מום בו פרט לשעבר מומו ע"ש וצ"ע

ע"ב דתניא ר' יהודא אומר הכהנים לרבות הקרחנין, וכ"ה הגרסא בירושלמי ספ"ב דיומא, אכן בתו"כ ר"פ ויקרא, בפסוק וערכו ב"א הכהנים, הגרסא הכהנים לרבות הקרביים דברי ר' יהודא, והגר"א ז"ל הגיה דצ"ל הקרחנים ע"ש, ובודאי דהוא מפני גרסת הירושלמי וסוגיא דידן

וראיתי למפרשי התו"כ שם שכ', דאפשר דר' יהודא דריש כר' ישמעאל שם, מוערך וערכו לטלה שעולה בששה, ואייתר ליה הכהנים לרבות הקרחנים ע"ש, וכוונתם דאי ס"ל לר' יהודא כר"ע בתו"כ שם, דדריש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים, מלמד שטלה עולה בששה, א"כ הלא מבע"ל הכהנים לגופיה, ומנ"ל לרבות הקרחנים, ולכן פירשו דר' יהודא ס"ל כר' ישמעאל, ועפ"ד ניחא מאי דלא אייתר ליה הכהנים לר' ישמעאל, דאפשר דס"ל ג"כ כר' יהודא לרבות הקרחנים

אכן אכתי קשה, הרי מבע"ל לכדתניא בזבחים די"ח ע"א, וערכו ב"א הכהנים את הנתחים, הכהנים בכיהונן מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כה"ג ועבד עבודתו פסולה, וע' יומא דכ"ז ע"א תוד"ה אלא, ובמש"כ בחידושי לזבחים שם בס"ד

, אמנם עצם דרשת ר' יהודא קשה להבין לע"ד, דבשלמא אי הוה ס"ל לר"י מצד הסברא, דקרחנים כשרים לעבודה, אז היה מקום לאמר דדוקא על אלו נראה לו לאמר, דהם נקראו שוים בזרעו של אחרן, אולם אחרי דמרבה להו מקרא דהכהנים, קשה מנ"ל לרבות דוקא קרחנים, והיכן רמיזי הם בקרא יותר, מננסין וזבלגנין הכלולים בהדי קרחנים, בברייתא ובדברי ר' יוחנן דבסוגיין, וסתמא דמילתא משמע, דלאו משום דחשובים אצלו שוים בזרעו של אהרן יותר מאחריני, לכן כלל דוקא לאלו בקרא, אלא מפני שקרחנים נתרבו מן הכתוב וצ"ע

במשנה אין לו גבינין כו', זהו גבן האמור בתורה, ר' דוסא אומר שגבינין שוכבין, ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר שיש לו שני גבין ושתי שדראות ע"כ, והנה משמע דר"ד ור"ח בן אנטיגנוס כל חד ס"ל לפ"ד, דזהו גבן האמור בתורה, וכדהבינו התוס' לעיל ע"א ד"ה גבן ע"ש, ולכאורה תיפ"ל דאינו שוה בזרעו של אהרן ובלא"ה פסול, ובע"כ דמטעם אינו שוה בזש"א, הרי לא היה עובר רק בעשה, משא"כ במום האמור בתורה, מחיל עבודה ג"כ כדאמרינן לעיל

ועפ"ז יל"ד ע"ד הרע"ב והתפארת ישראל במתניתין, שכתבו דלכו"ע כולהו פסלי, ורק בפירושא דקרא פליגי, דכל חד סבר שהמום שהוא מונה הוא גבן האמור בתורה ע"ש, ולפמש"כ הרי בע"כ פלוגתא גדולה ביניהם, עכ"פ אי עבדי אינהו עבודה, דלכל חד מינייהו הא דחשיב איהו בגבן האמור בתורה, מחיל ביה עבודתו, ואינך לא עברו לדידיה רק בעשה כנ"ל

רש"י ד"ה עשה מי שאינו שוה בזרעו של אהרן עובר בעשה אם עבד כו', והק' המל"מ בפ"ו ה"ו מביאת מקדש, מדוע פסק הרמב"ם שם דלוקה, הלא בגמ' אמרו דליכא רק עשה, והביא ג"כ לפירש"י דהכא ונשאר בצ"ע

ונלע"ד עפ"מ דהסביר רש"י בסיום דבריו וז"ל, דהכי משמע השוה בזרע אהרן הוי כהן ויעבוד, שאינו שוה לא יעבוד, ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל, והנה הרדב"ז ח"ב קובץ ג' בלשונות הרמב"ם סי' צ"ה כתב, דלאו הבא מכ"ע עשה לא אמרינן, אלא היכא שהוציאו הכתוב בלשון עשה ממש, ולא הוזכר בכתוב הלאו כלל, אבל היכא שהוציאו הכתוב בלשון לאו, כגון ושמרת את החקה הזאת אז הוי לא תעשה, והובא דבריו ביד מלאכי כללי הלמד ע"ש, ועפ"ז י"ל דעת הרמב"ם, דהנה בפ' אמור כתיב, איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב וגו', וילפינן בסוגיין מדכתיב מזרע אהרן, איש ששוה בזרעו של אהרן, וא"כ ל"ד הא דבסוגיין לקרא דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה, בלילה אין ביום לא, או לקרא דשור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו, דדרשינן אותו אתה מתפיס לבדה"ב, ואי אתה מתפיס תמימים לבדה"ב, כדאמרינן בס"פ כל שעה, וכ"כ הרמב"ם בפ"ה ה"ו מה' ערכין, דהוא מטעם לאו הבא מכלל עשה ועשה הוא, ועד"ז הוא בכה"מ המפוזרים בש"ס בענין זה ע"ש, ועפ"ז הבין הרמב"ם דסוגיא דהכא דקאמר דעובר בעשה, ומשום דהוא לאו הבא מכלל עשה נדחית מפני כל הסוגיות