אור הישר (בכורות) נא

הבעלים, ובזה קשה מנ"ל להש"ס לאוקמי הכי, דלמא מיירי בשני עדים, וקרא איצטריך למעוטי קודם שנגמר דינו לקטלא, דהא להדיוט שרי בכה"ג, כדיליף בספרי שם מקרא, ואשמעינן קרא דמן הבהמה דלגבוה אסור, דהא בספרי שם מחלק ע"פ ע"א וע"פ הבעלים, וקודם שנגמר דין הבהמה ע"פ העדאת שני עדים, לשני סוגים נפרדים ע"ש

וי"ל כיון דבמשנתינו אסר ע"פ עד אחד וע"פ הבעלים, לכן לא ניחא ליה להש"ס לאוקמי, דתנא דברייתא פליג וקאמר, דוקא בהעדאת שני עדים וקודם גמ"ד אסור, אבל בע"א וע"פ הבעלים שרי, לכן אוקים נמי לברייתא כמתניתין, ותנא ע"פ ע"א וע"פ הבעלים לאיסורא, ומכש"כ ע"פ שני עדים וקודם שנגמר דינו דודאי אסור, כדמשמע בספרי שם דאחרון אחרון חמור ע"ש, והרמב"ם בפ"ד מאיסורי מזבח לא הזכיר רק דין רו"נ ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים, ולא זכר דין רו"נ ע"פ שני עדים וקודם שנגמר דינו ע"ש, ועפמש"כ משמע דכש"כ הוא כנ"ל

ע"ב תוד"ה ואתי קרא למעוטי ספיקא, כה"ג פריך בפרק בתרא דיומא כו', ול"ד לשאר דוכתי דממעטינן ספק מקרא, לקמן בפרק בתרא דנ"ח, עשירי ודאי א"ר ולא עשירי ספק כו' ע"כ, וכן כפלו התוס' דבריהם בכ"מ בש"ס, ולולא דבריהם היה נלע"ד כוונת הש"ס, דכיון דכתיב עשירי יהיה קודש, בודאי דכוונת התורה לודאי, וממילא ממועט ספק, דהא אין לאמר כיון דלית לן קרא בפ"ע למעוטי ספק, לכן אפ"ל דהאי העשירי כולל גם ספק עשירי, ז"א דלא איצטריך לן קרא למעוטי ספק כדאמרינן הכא, משום דליכא ספק קמי שמיא, כדפירש"י הכא וביתר המקומות דמייתו התוס', ובע"כ דעשירי דקרא כוונתו לודאי, וספק ממילא ממועט, וכן בהא דמייתי התוס' גבי לטהרו או לטמאו, דקרא כוונתו בהכרח לודאי, וממילא ממועט ספק בהרת קדמה ספק שער לכן קדם, דקמי שמיא ליכא ספק, וקרא קאי רק לודאי, ועפ"ז מתאימות סוגיות דהתם עם סוגיא דידן ודכ"מ, דמתמה הש"ס איצטריך קרא למעוטי ספיקא כנ"ל וצ"ע

דף מ"ב ע"א ר"א אומר כו', טומטום ואנדרוגינוס לא קדושים ולא מקדישין כו', והנה הרמב"ם בפ"ג ה"י מאסו"מ פסק כר"א, וכ' שם הכ"מ, משום דבמשנה דתמורה די"ז ע"א, ששם הוא מקור הדברים, אין עליו שום חולק בזה כו' ע"ש, ולפ"ז צ"ל דהא דתנן במשנתינו, דטומטום ואנדרוגינוס ליתנייהו בהקרבה, אגב אינך נקט, דאל"ה פשיטא כיון דלא נחתא עלייהו קדוה"ג, והם כהקדש עצים ואבנים, ל"ל למיתנא דאינם בהקרבה

תוד"ה טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, ה"ה דלהקרבה נמי כשרין כו', ע' יבמות דפ"ג ע"ב תוד"ה ר"א

ע"ב מטיל מים במקום זכרות, דכ"ע ל"פ דזכר הוא כו', ע' בכ"מ ולח"מ פ"ב ה"ה מה' בכורות

שם כמאן כר"מ דחייש למיעוטא, ופירש"י וז"ל כר"מ בתמיה, כלומר מי חיישינן ליחידאה עכ"ל, ולכאורה הרי רבא קאמר לעיל ר"פ הלוקח בהמה, מחוורתא דר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא, וכן התוס' לעיל ד"כ ע"ב ובכ"מ בש"ס, בעו למימר דרשב"ג ור"ע ור"ט כו', ס"ל דחיישינן למיעוטא, מ"מ משמע דסתמא דהש"ס ס"ל, דבהחלט ואליבא דכו"ע, רק ר"מ ס"ל דחיישינן למיעוטא, ולכן קאמר הכא ובכ"מ כמאן כר"מ, ורש"י ביאר עוד במש"כ בתמיה, מי חיישינן ליחידאה ע"כ, הרי חזינן דקרי ליה לר"מ בזה דעת יחיד בהחלט, ומזה למדנו דכל היכא דאמרינן בש"ם או בראשונים על תנא אחר דחייש למיעוטא, אוקימתא זו אינה אליבא דכו"ע, וכדמוכח לעיל שם דהא דר' ישמעאל ס"ל כר"מ אינה לפ"ד רבינא, או דיש לדחות באופן דכתבו התוס' לעיל שם ובכ"מ, ועכ"פ הוא כן לפירש"י דהכא דקרי ליה יחידאה כנ"ל

רש"י ד"ה חולין כו', והא ר' אלעאי אמורא הוא, ולאו היינו האי דברייתא דאיירי לעיל משום ר' ישמעאל ע"כ, הנה מלבד דברי רש"י וכוונתו הפשיטה, מוכח כן מלשון הש"ס גופה בהא דקאמר, תהי בה ר' יוחנן מאן דלא חש לת"ק ולר' ישמעאל כו', ור' אילעאי כמאן סברא כי הא דאמר ריש לקיש כו', ולשונות כאלו בלתי נופלים רק על אמורא כמובן

, עוד י"ל בהא דרש"י מסיק אהא דר' אלעאי דברייתא דקאמר משום ר' ישמעאל, דהנה לפמש"כ הרשב"ם בב"ב דקי"ד ע"ב, דלשון משום הוא מפני דלא היה רבו מובהק ע"ש, ועפ"ז י"ל דר' אלעאי דקאמר משום ר' ישמעאל, היה בדורו ושמע מפיו, רק מפני שלא היה רבו מובהק קאמר משום, ועכ"פ היה בדור התנאים, אולם לפירש"י בחולין די"ז ע"ב ושם דקי"ג ע"ב, דכל היכא דקתני משום פלוני, לא שמע מפיו. אלא מפי אחרים שאמרו מפיו, ולפי דבריו שם, נופל לשון משום, גם על אמוראים האומרים בשם תנאים. קדמונים ע"ש, ועפ"ז יש מקום לאמר כיון דקאמר הכא בלשון משום, אפשר דהוא אמורא וקאמר משום ר' ישמעאל, ומשו"ה פירש"י דהאי ר' אלעאי שאמר משום ר"י הוא תנא, אכן עפ"ד רש"י בחולין שם יל"ד, דהא אפשר דאה"נ דהוה אמורא ולה"ק בלשון משום, ומנ"ל לרש"י להחליט דהוה תנא וצ"ע, ועמש"כ בחידושי. לחולין שם בס"ד.