אור הישר (בכורות) מט

ע"ב ודק"מ ע"א, וכתירוץ זה נקיט רב פפא בברכות דל"ה ע"א ובב"מ דפ"ז ע"ב, ורבה תירץ כן ביומא ד"י ע"א, ורב אשי בחולין דקי"ז ע"א ע"ש, אך יל"ד עפ"מ דמשמע הכא קצת דפלוגתא דתנאי היא בין ר"מ ור' יוסי, אי אמרינן הכי, ובחולין דפ"ח ע"ב פליגי בכעין זה ב"ש וב"ה, ובמנחות דל"ז ע"א ר' יוסי החורם ות"ק, ובתמורה ד"ט ע"א ר"ש ורבנן ע"ש, וצ"ע כעת

דף ל"ט ע"א יש מחוסר אבר מבפנים או אין מחוסר אבר מבפנים כו', כי מבע"ל לאיפסולי מאי, תמים יהיה לרצון אמר רחמנא, תמים אין חסרון לא כו', ולכאורה אמאי לא הביא מפסוק המוקדם שם באותה פרשה ויקרא כ"ב תמים זכר וגו', ובע"כ משום דקמבע"ל אהא דלאפסולי, ולהכי הביא מקרא דתמים יהיה לרצון, דקאי אריצוי מזבח, ואפשר דלזה רמו רש"י בסוגיין, במש"כ רצון מזבח ע"ש

, ועפ"ז נפלאתי ע"ד הרמב"ם בפ"ב הי"א מאיסורי מזבח, שכ' וז"ל שאין חסרון שבפנים מום, אלא מפני שאין מקריבין חסר כלל, שנאמר תמימים יהיו לכם ע"ש, והשתא קשה מדוע נאיד מקרא דתמים יהיה לרצון, דכתיב בפ' אמור שהביאו בש"ס, ודמיירי בריצוי מזבח כנ"ל, ואיירי בקרבן יחיד, ומביא מקרא דתמימים יהיו לכם דפ' פנחס, דאיירי בקרבנות צבור של חג המצות ויום הבכורים ויוהכ"פ, ואי לא נחית לקרא דתמים דכתיב גבי ריצוי מזבח, הי"ל להביא מקרא דתמים זכר המוקדם באותה פרשה כנ"ל וצ"ע

ודאתאן עלה נפלאתי ג"כ ע"ד התו"כ בפ' אמור שם, דדרשו אהאי קרא דלרצונכם תמים זכר, דאין כופין את הצבור על כרחו ע"ש, והוא תמוה דהאי קרא בקרבן יחיד איירי, דהא כתיב ברישא דקרא איש איש וגו' אשר יקריב קרבנו, ועוד דממקומו הוא מוכרע, דהא מהאי קרא דלרצונכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים, דרשינן שם בתו"כ, תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות, וע' קידושין דכ"ד ע"ב רש"י ד"ה ואין תמות, ובחולין דכ"ג ע"א תוד"ה תמות, והשתא אי האי קרא איירי בקרבנות צבור, מה מקום יש למעט מהאי קרא עופות, הלא אין קרבן עוף בצבור, כדדרשינן בספרא ויקרא עה"פ ואם מן העוף עולה קרבנו, מכאן שהיחיד מביא קרבן עוף ואין הצבור מביאין קרבן עוף, וכ"פ הרמב"ם ר"ה מעה"ק ע"ש

, ואפ"ל משום דהנך שתי תיבות, תמים זכר, שנוכל לדרוש תמות וזכרות כו', לא נמצאו רק הכא, ובפ' בא שה תמים זכר, ובר"פ ויקרא מן הבקר זכר תמים, ושם גבי שעיר נשיא שעיר עזים זכר תמים, וכל אלו הם רק קרבן יחיד, אמנם אצל קרבן צבור ליתנייהו במציאות הנך שתי תיבות ביחד, ולכן בחרו בדרשתם מהאי קרא, דאית ליה עכ"פ מעלה לגבי יתר הכתובים, דהכא כייל זכר תמים בבקר בכשבים ובעזים, שהוא מכל מיני הבהמות, משא"כ ביתר המקומות שלא נזכרו רק אצל מין אחד כנ"ל, אולם עצם דרשת התו"כ, שאין כופין את הצבור על כרחו מהאי קרא קשה, אחרי דבהכרח אין כתוב זה מדבר, רק בקרבן יחיד כנ"ל וצ"ע

ע"ב והא"ר זירא אמר רב, בזבחים דכ"ו ע"א הוזכר מאמר זה בשם ר"ז פתם, ושם דכ"ה ע"ב הגרסא ר"ז בשם רבי, והב"ח הגיה שם ר"ז בשם רבי יוחנן ע"ש, ולא ידענא מנ"ל להב"ח להגיה הכי

, שם אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים, ע' טורי אבן לר"ה ד"ט ע"ב ד"ה מ"מ מה שהאריך בזה, ובעיקר קושיתו שם, כבר הקדימוהו בכעין זה, בתוס' ערכין די"ח ע"ב ד"ה שנתו, וע' מה שהארכתי כתי בחידושי שם ולזבחים דכ"ה ע"ב בס"ד, וע' בת' פמ"א ח"ב סי' קע"ד

רש"י ד"ה הצורם און הפר כהן משיח לאחר שחיטה עכ"ל, ולכאורה הלא דין זה הוא גם בכל הקרבנות, ואפילו בקדשים קלים, כדמסקינן הכא ובזבחים דכ"ה ע"ב, ואי משום לאשמעינן דהאי קרא דולקח מדם הפר, כתיב בפר כהן משיח, וכדהבין בהג"ה על הגליון בזבחים שם ע"ד רש"י דהכא ע"ש, הוא ג"כ בלתי מדוקדק, דא"כ הי"ל לרשום דבריו על הקרא דולקח מדם הפר המובא בש"ס, ולא על תיבות הצורם אזן הפר

ומש"כ רש"י בזבחים שם על קושית הש"ס דהתם, אשכחן קדשי קרשים, וז"ל דהא גבי פר הע"ד ש"צ כתיב, וכתב שם עה"ג דצ"ל כהן משיח, והביא מרש"י דהכא ע"ש, לא ידענא נמי אמאי צריך לזה, תיפ"ל דבלא"ה הוא שיבוש גמור הנדפס ברש"י, דקרא כזה לא נמצא במציאות בפר הע"ד

וביותר נפלאתי דלשון זה ממש "ולקח מדם הפר" כמובא בש"ס הכא ובזבחים, לא נמצא ג"כ בפר כהן משיח, דבדידיה כתיב ,ולקח הכהן המשיח מדם הפר", ויקרא ד' ה', וקרא דולקח מדם הפר כהווייתו, כתיב בפר יוה"כ בפ' אחרי, ולפ"ז בלתי מובן מדוע נאיד רש"י מפר יוה"כ, דכתיב בלשון זה ממש, לפר כה"מ דלא כתיב כן

ולמילף מפר יוה"כ יש סמך גדול, דאי נימא מפר כה"מ קשה, איך יליף הכא מקרא דמדם הפר לצורם אזנו בין שחיטה לקבלה, ומשום דדרשינן הפר שהיה כבר, הלא מבע"ל להא דת"ר בזבחים דכ"ה ע"א ובתו"כ גבי פר כה"מ, ולקח הכהן המשיח מדם הפר, מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית, מדם הפר דם מהפר יקבלנו [ולמימר דאם נשפך מן הצואר על הרצפה ואספו פסול וכן להא דאר"י אמר שמואל בזבחים שם, השוחט צריך שיגביה סכין למעלה, שנאמר ולקח מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר ע"ש, והשתא איך מפיק האי קרא להך דהכא, אולם אם נימא דהא דבסוגיין יליף מולקח מדם הפר דיוה"כ ניחא, דהתם לא מצי למדרש דם מהפר יקבלנו, שזהו זמן רב לאחר שחיטה, היינו לאחר הקטורת וצ"ע.