אור הישר (בכורות) מה

ויל"ד הלא הכא איירי כשקצצה מתכוין, א"כ הרי אינו חושש על עבירת הלאו דהשמר בנגע הצרעת, רק שירצה שהבהרת תהיה קצוצה, ובכ"ז יפחד אולי יקנסוהו שלא יטהר לעולם, ולזה הרי אית ליה טצדקי נכונה, להסירה בסיב שע"ג רגלו ובמוט שע"ג כתפו, דמזה אין לו למנוע א"ע אף לכתחלה כדאמר בשבת דקל"ג ע"א, וע' ברמב"ם רפ"י מה' טומאת צרעת, ומה דהלב יודע אם לעקל או לעקלקלות, הרי דלא איכפת ליה בעבירת הלאו כנ"ל, ורק בכדי שלא יקנסוהו, יאמר דשלא במתכוין היה, דמי לא עסקינן גם בשהיה הנגע במקומות שיוכל להסירה ע"י גרמא כמו בסיב ובמוט, ולפ"ז מאי האי דקא מתרץ הש"ס, גופו מי איכא למימר דאתא למיעבד וצ"ע כעת

דף ל"ה ע"א טימא טהרות ומת לא קנסו בנו אחריו, מ"ט היזק שאינו ניכר ל"ש היזק, קנסא דרבנן הוא כו', ולכאורה לפי האי טעמא, למ"ד שמיה היזק יהיה רמי שיעבוד על נכסי המטמא, ויהיו גם יורשיו מחוייבים לשלם מן התורה, וע' ספר המנהיג סי' קט"ו, וע' גיטין דמ"ד ע"ב רש"י ד"ה ל"ש היזק וברמב"ם ה' חובל פ"ז ה"ב וג', ולפ"ז איך קאמר אביי בלשון נקטינן, דפירושו מסורת מאבותינו ומנהג מרבותינו כדפירש"י בעירובין ד"ה ע"א ע"ש, וי"ל משום דבגיטין דנ"ג ע"ב מסקינן, מהא דגזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח, דאומר לו הרי שלך לפניך, ואי שמיה היזק האי גזלן הוא, וממונא מעליא בעי שלומי, ומינה מוכח דל"ש היזק וע"ש תוד"ה תיובתא, וע"ז סמוך אביי וקאמר נקטינן, להורות הפשיטות גם בשם רבותיו, אגב אורחיה דל"ש היזק כדקיי"ל לדינא

אמנם על עצם ההוכחה בגיטין שם אני תמה, מברייתא מפורשת בב"ק דצ"ח ע"ב, דהתם תניא והשיב את הגזילה, מה ת"ל אשר גזל, יחזיר כעין שגזל, מכאן אמרו גזל מטבע ונפסל כו' תרומה ונטמאת חמץ ועבר עה"פ כו' אומר לו הרי שלך לפניך ע"ש, הרי דגבי גזלן אית לן גזה"כ דהיזק שאינו ניכר מקרי כעין שגזל וא"ל הש"ל, וכן ראיתי ביש"ש הגוזל קמא סי' כ', שכתב בפשיטות להביא ראיה גם מהרמב"ן, דגזלן מצי אמר הש"ל בכה"ג, ולא שומר, וכ' וז"ל דגבי גזלן כל זמן שלא נשתנית מידי, מחזירה כמו שהיא, וזו היא קולתו, ותמצא נמי חומרתו, שאם נשתנית או אינו בעין, לעולם צריך לשלם כשעת הגזילה ע"ש, ולפ"ז איך הקשה בגיטין בפשיטות, מהא דגזל מטבע ונפסל כו', ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק, האי גזלן הוא ממונא מעליא בעי שלומי תיובתא, דלפמש"כ אדרבה משום דגזלן הוא מקרי אצלו כעין שגזל, וגזה"כ הוא גביה דמצי א"ל הש"ל, וכדדייקו בברייתא מדכתיב יתורא דאשר גזל, מכאן אמרו, להורות דגבי גזילה היזק שאינו ניכר ל"ש היזק לענין השבה, אבל מה ראיה היא זו לענין היזק שאיני ניכר דמזיק וכה"ג, ואפשר דלזה היתה כוונת הש"ך בחו"מ סי' שס"ג סק"ז, במש"כ לחלוק שם על המהרש"ל בזה, וסיים וז"ל וכן מוכח מסוגיא דפ' הניזקין עכ"ל, אע"ג שאינו מפרש דבריו, אבל זאת היתה כוונתו ע"ש

, ומעבר מזה אם נאחז כשיטת הש"ך, דאין חילוק בין גזלן לשומר ומזיק, ארווחנא להבין טעמא דר' יוחנן דס"ל היזק שאינו ניכר ל"ש היזק, מה דלכאורה הסברא נותנת כחזקיה דשמיה היזק, דמאי נ"מ במה שאין ניכר ההיזק בכמותו ומראיתו החיצון, הרי באיכותו עכ"פ הפסידו, וסוף סוף מטא היזקא לניזק, ומדוע נימא דל"ש היזק, ואדרבה חזינן דכן קיי"ל לדינא

אולם אם נימא דשומר ומזיק ילפינן מגזלן, והתם גלי קרא יתורא דאשר גזל דיחזיר כעין שגזל, ולכן דייקו בברייתא שם לאמר מכאן אמרו, גזל מטבע ונפסל כו' א"ל הש"ל, הרי דגזה"כ הוא בגזלן דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק, וה"ה בשומר ומזיק, ועפ"ז מיושב ברווחא קושית התוס' בגיטין דנ"ג ע"ב, במאי דמסיק בש"ס על קושית ר"פ, מהא דגזל מטבע ונפסל כו' תיובתא, הלא פלוגתא דתנאי היא, וכן כפלו קושיתם זאת כ"פ בש"ס, אכן לפמש"כ ניחא, כיון דהאי דינא דגזל מטבע ונפסל כו' דא"ל הש"ל, הוא מפתח לכל דין היזק שאינו ניכר, לאמר הש"ל גם גבי מזיק ושומר, ורב גובריה דהאי דינא מגזה"כ, א"כ הוי תיובתא מדין גזל מטבע גם על הני תנאי דס"ל שמיה היזק גם בעלמא כנלע"ד

, במשנה מעשה בזכר של רחלים זקן כו', ע"ל דכ"ד ע"ב תוד"ה השוחט, ולקמן דנ"ג ע"א תוד"ה ואי, ובתשובת הרא"ש כלל מ"מ, ובת' חו"י סי' ל"ג ול"ה, ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ט"ו ובסי' ע"ח

ע"ב רש"י ד"ה וה"ה כהן לכהן כו', דחיישינן לגומלין דסבר אעידנו עכשיו והוא יגמול לי כו', ויבא כהן זה ויעידני כו' ע"כ, ואפ"ל דאם הוא מעיר אחרת ואינו מכירו, רק הוא יודע בכור זה במומו, אז לא חיישינן לגומלין, כדאמרינן כה"ג בירושלמי ספ"ד דדמאי, וכן י"ל בכתובות דכ"ד וע"ש בתוד"ה שלי חדש, ובע"ז ס"פ ר' ישמעאל, וע' בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' ק"ע

תוד"ה כהני, והאיך כשרים על כל קרבנות כולם כו' ע"כ, ולולא דברי התוס' היה אפ"ל דל"ק כולי האי, דהא תניא אין קרבנו של אדם קרב אא"כ עומד על גביו, ובסוטה ד"ח ע"א הביא רש"י, דבספרי נפק"ל מתשמור להקריב לי במועדו, וכן בקרבנות צבור היו בשביל זה משמרות ומעמדות, כדתנן בתענית ר"פ בשלשה פרקים, ובכלל הלא עזרה רה"ר היא כדאמרינן בפסחים די"ט ע"ב, וע' נדה ד"ה ע"ב תוד"ה כשחברותיה, ולפ"ז לא על הכהן המקריב אנו סומכין ע"פ עדותו, וטפי הי"ל להתוס' להקשות מכה"ג ביוה"כ, דכתיב ביה וכל אדם לא יהיה באה"מ, ובהכרח שאנו סומכין על עדותו, ובודאי דעצם הכתוב לא איירי היכי דחזיניה בפישפש, כדדחי בגיטין דנ"ד ע"ב, רק משום דסומכין על עדותו וצ"ע כעת