אור הישר (בכורות) מג

דף ל"ד ע"א ור' יהושע תרומתי כתיב, הארכתי בזה בחידושי לזבחים דל"ו בס"ד ע"ש

שם למימרא דר"א סבר יש אם למקרא ורמינהו בבגדו בה כו', ופירש"י וקיי"ל דר"א סבר יש אם למסרת כו', ולכאורה יש להעיר עפ"מ דמקשה בירושלמי מדב"ש על ר"א משום דשמותי הוא מתלמידי שמאי, כמו שהביאו התוס' בביצה דל"ד רע"ב, א"כ איך ס"ל לר"א יש אם למסרת, הלא ב"ש ס"ל י"א למקרא בסנהדרין ד"ד ע"א, והכא בודאי המקרא והמסרת מכחשי אהדדי, דאל"ה מאי פריך לפמש"כ התוס' שם וצע"ק

שם ומי קניס ר"א לעולם ורמינהו מי שהיתה לו בהרת ונקצצה טהור, קצצה מתכוין רא"א לכשיולד לו נגע אחר יטהר הימנו, וחכ"א עד שתפרח בכולו כו', וקשה הלא בתו"כ תזריע פי"ב מסיק עלה א"ר אלעזר [ובתוספתא פ"ג דנגעים הגרסא א"ר יהודא] לא נחלקו ר"א וחכמים על שקצצה וקצץ עמה בשר חי שאין לו טהרה עולמית [ר"ל ולא מהני פריחה בכולו ולא כשיולד נגע אחר, דקנסוהו רבנן משום דנתכוין לשרש אחריה] ועל שקצצה ושייר ממנה כל שהוא שהוא טהור, שאילו פרחה בכולו יהא טהור [פי' ולא קנסינן כולי האי רק סגי בפריחה לכו"ע] ועל מה נחלקו על שקצצה מובאות [פי' מצומצמת שלא שייר ממנו וגם לא נגע בבשר חי שסביבותיו] ר"א אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו [ואגב אורחי בלתי מוכן לע"ד בעיא דר"פ לקמן, יטהר תנן, או וימהר תנן, ונ"מ לדינא לחתן שנראה בו נגע כו' ומסיק בתיקו, הלא בין בתוספתא וכן בתו"כ גרסינן ויטהר, ומאי דוחקיה דר"פ להטיל ספק כזה] וחכ"א כשתפרח בכולו [כ"ה גרסת הגר"א שם] וע' בר"ש ספ"ז דנגעים שפלפל בדברי התוספתא ע"פ גרסתו, ולא הביא גרסת התו"כ הנ"ל, שע"פ גרסתו נשתנה קצת טעם הענין ע"ש

עכ"פ חזינן היכא שלא דקדק לחטט אחריו, רק אז ס"ל לר"א כשיולד לו נגע אחר ויטהר הימנו, משא"כ בשחטט בבשר החי שסביבותיו בכדי לשרש אחריו, אז לא נחלקו ר"א וחכמים, וכו"ע ס"ל דאין לו טהרה עולמית, וא"כ מאי חזית דמדמית ליה צרם אזן בכור לקצצה מובאות, בכדי להקשות מר"א אדר"א דלא קניס לעולם, הלא לקצצה וקצץ עמה בשר חי דמיא יותר, דגם הכא משרש אחרי תמימות הבכור, דהא בודאי לא צרם מן האליה רכה של אזן דהדר בריא, דעל מום כזה אין שוחטין, רק מן החסחוס דלא הדר בריא, כדתנן לקמן דל"ז, וא"כ לקצצה וקצץ עמה בשר חי דמיא, ובאופן כזה הלא קניס ר"א באמת, שלא יטהר עולמית, ע"פ שיטתו כדס"ל במשנתינו, ומאי קמקשה וצ"ע כעת

תוד"ה ומי קניס ר"א לעולם כו', כמה שמעתתא מוכחא, דצורם אזן של בכור וקוצץ בהרת קנסא הוא כו', ואפילו לרבא דאמר בפ"ק דתמורה מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ, מ"מ הכא שרי האי בכור מדאורייתא, דהא יש בו מום, והאי גברא טהור דהא אין בו נגע כלל ע"כ, וכ"כ התוס' בתמורה ד"ד ע"ב וז"ל, וקשה צרם אזן בכור ליתסר, ופשיטא לן דאיני אסור אלא מטעם קנס כו' ע"ש

, וקשה הלא פלוגתא דאביי ורבא דאי ע"מ או ל"מ, הוא בכל דיני התורה דלכתחלה יש בעשייתו עבירה דאורייתא, ובזה פליגי איך דינו אי עבר ועביד, אי מהני או ל"מ, וגם הכא מסקינן לעיל דל"ג ע"ב, דהטלת מום בבכור לכתחלה אסור מדאורייתא, ולא פליגי ר"מ ורבנן רק במטיל מום בבע"מ, וכ"כ הרמב"ם בפ"א ה"ז מאיסורי מזבח, דמטיל מום בזמן שביהמ"ק קיים לוקה, ובזה"ז עובר בל"ת ע"ש, וממילא חל בזה פלוגתא, באם עביד אי מהני או לא, כמו על כל ל"ת שבתורה, ומה ראו על ככה להחליט בפשיטות כזאת, דכל ענין צורם אזן בכור אינו מדינא רק מקנסא, ובלתי שייך למחלוקת דאביי ורבא, הלא הסברא מחייב כיון דלכתחלה אסור להטיל בו מום, ועבר על ל"ת דאורייתא, כמ"כ באם עבר ועביד, יש חלות לדעת רבא דבדיעבד לא מהני, ואסור לשחוט על מום זה מצד הדין כמו בכל מצוות התורה

, ומה דהש"ס קרי ליה קנסא, כדאמרינן ומי קניס ר"א לעולם, כוונתם הוא לע"ד עד"ז, דניהי דאסרה רחמנא לשחוט על אותו מום שהטיל בו, אליבא דרבא דס"ל אעל"מ, אמנם זהו רק על אותו מום שהוזהר לבלי להטיל ועבר והטיל, בזה הוא דלא מהני, משום דעבר אמימרא דרחמנא, אכן האם בשביל עבירתו שעשה במום זה, תאסור התורה עליו גם כל המומין שעתידים להוולד מצד עצמן, עד שלא ישחוט אותו עולמית, ואם נאמר כן אז בל נוכל לכנות בשם דין, רק בשם קנס גם לעתיד, וזהו מאי דהקשה הש"ס ומי קנים ר"א לעולם

ואם כוונת התוס' כיון דעכ"פ יש בו מום, ולא גרע מאלו נפל בו מום מעצמו, דלא שייך לאמר אעל"מ על פעולה שהיא במציאות, ומשו"ה אינה אסורה רק מטעם קנס, ויש להעמיס כוונה זו בלשון התוס' הכא ובתמורה ע"ש, או עפמש"כ המהרי"ט גבי שוחט בשבת, דהאיסור דעבד לא יתוקן עוד, ולכן בלתי שייך בזה איסור מטעם אעל"מ, רק מטעם קנס, אולם אי משום זה, לא הו"ל להתוס' להעמיד דבריהם ע"ד הש"ס, דקרי לה בדר"א קנסא, דאפ"ל משום דנחתו בקושיתם אהא דתנן לא ישחוט עולמית, ובזה שפיר הקשו ומי קניס ר"א לעולם, גם במומין שיוולדו בבכור זה בזמן דלעתיד מעצמן, ובזה ודאי קנס הוא כנ"ל

, וכן גבי קציצת בהרת אע"ג דגם שם אפ"ל, דמטעם הדין הי"ל להיות טהור, משום דאין בו נגע, והאי גברא טהור הוא, מכ"מ מר"א לאו ראיה הוא, דהא איהו איירי לגבי נגעים הנולדים לו אח"כ, אם על ידיהם ימהר גם הוא

וכמ"כ בבעיא דר' ירמיה בסוגיין, צורם אזן בבכור ומת מהו לקנוס בנו אחריו, פירש"י ג"כ וז"ל שלא יאכל מאותו בכור עולמית ע"ש, ועפמש"כ גם שם נופל שם קנס כמובן.