אור הישר (בכורות) מ

לבאר הקושי בדברי ר' יהודא בסוגיין, מש"א אביו של זה ביזה תלמידי חכמים ולפ"ז קשה מדוע לא קבעו במסכת עדיות, ג"כ הא דהעיד ר' חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה, כדאמרינן בחולין ס"פ הזרוע, וגם שם הכי הלכתא, כמו בכל העדיות שהעידו, כדכתב רש"י על האי דינא שם די"ח ע"ב, דכל עדות הלכתא היא ע"ש, ואפ"ל דבעדיות לא חשיב, רק מה שהעידו בו ביום שסלקוהו לשומר הפתח, כדאמרינן בברכות דכ"ח ע"א, ועדותו של ר"ח ב"א דמוגרמת, אפשר דהיה בזמן אחר, ולכן לא נקיט לה

רש"י ד"ה צריכין לקבל כו', ואיכא למימר דסירכייהו קמא נקטי עכ"ל, בכעין זה הוא דעת רב בע"ז ד"ל ע"א, ושמואל פליג עלה, ועמש"כ בחידושי לזבחים דל"א ע"ב

, דף ל"א ע"א ורואה את קדשיו דאי בעי מיתשיל עלייהו, ופירש"י לישאל לחכם ולפתוח בחרטה דהקדש טעות, ולאמר בטעות הקדשתיו כו' ע"כ, ואתי שפיר דאע"ג דבמומין שאינן מובהקין, צריך דוקא חכם, כדאמר לקמן דל"ו ע"ב, ובזה שייך לאמר מי יימר דמזדקק ליה חכם, כדאמר בפ' כירה דמ"ו ע"ב וע"ש תוד"ה התם, אולם בשאלה על ההקדש דהוא כעין נדר, וע' פסחים דמ"ו ע"ב רש"י ד"ה לא דכ"ע, בזה לא שייך לאמר מי יימר דמזדקק ליה חכם, דהא סגי גם בג' הדיוטות כדאמר בשבת שם, ולכן קאמר שפיר דאי בעי מיתשיל עלייהו על עיקר ההקדש

, והנה ברי"ט אלגזי חקר, על שהשמיט הרמב"ם האי דינא דרואה את קדשיו, וע"ש במה שהאריך בזה, ולעד"נ בפשוטו כיון דעיקר הטעם בש"ס הוא, משום דאי בעי מיתשיל עלייהו, והאי טעמא הוא כמיגו חלושה בעיני הרמב"ם, לפמש"כ בעצמו ס"ה נדרים וז"ל, כל הנודר כאלו בנה במה, ואם עבר ונדר מצוה להשאל על נדרו כו', במד"א בנדרי איסר, אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן, ולא ישאל עליהן אלא מדוחק שנאמר נדרי לה' אשלם עכ"ל, וע"פ דבריו ושיטתו א"א להתירו מטעם מיגו גרוע כזאת

רש"י ד"ה ורואה את קדשיו אם יש לו שלמים בביתו, ונפל בהם מום, יראה אם מום קבוע הוא, ויפדם ויוציאם לחול עכ"ל, ודקדק ברי"ט אלגזי למה הוצרך רש"י לאמר שהקרבן הוא עדיין בביתו, ותירץ כיון דכל הטעם הוא בש"ם משום דמצי לאיתשולי עלייהו, ואי בשמסרו להקריבו תו לא מצי לאיתשולי, ועפ"מ שהאריך שם בזה, יש להעיר בדבריו מדברי הקצוה"ח סי' רי"ש סק"א, ובטו"א לר"ה דכ"ח ובמש"כ בחידושי למעילה די"ג ע"א

, ולע"ד אפ"ל מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא, דהנה בסוף דברי הרי"ט אלגזי שם, הקשה ע"ד רש"י במש"כ שיפדם ויוציאם לחול, הרי מה ירויח בזה, הא עכ"פ נפדין בשווייהן אפילו אם נפל בהם מום קבוע, ולא בפחות, ותירץ דאי לאו מום קבוע, היה צריך לשהותו עוד עד שיתגלה ויתראה, אם ודאי מום עובר הוא, או ודאי מום קבוע, והשתא ירויח במה שיחליט דמום קבוע הוא, לבלי יצטרך לטפל בו מעתה כו' ע"ש, ועפ"ז אפ"ל דכוונה זו לוטה בדברי רש"י, במש"כ שהקרבן הוא בביתו, היינו שטיפולו עליו, ואפ"ה יוכל לראית קדשיו אלו, ואם לפי דעתו יש בהם מים קבוע יפדם ויוציאם לחול, עוי"ל דכל ההיתר לפניו להורות במום שבקדשיו, הוא דוקא כשהם בביתו, משא"כ כשיהיו בעזרה, ושם יש ב"ד של כהנים הרי אסור לו להורות באתריה דרביה, ובכה"ג אפילו הוא מופלג בחכמה יותר מב"ד של כהנים נמי אסור, כדאמר בעירובין דס"ג ע"א, שאני התם דאתחילו בכבודו, וכ"פ הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ב ס"ד ע"ש, ולכן פירש"י דדוקא כשהקדשים הם בביתו, אז מותר להורות, לאפוקי כשהם בעזרה, ועמש"כ בחידושי למעילה די"ז

ועפמש"כ מיושב נמי עצם דברי רש"י, מנ"ל לפרש דרואה את קדשיו היינו ממום, דלמא רואה את קדשיו מבדיקת טריפות לאחר שחיטה, ובזה ירויח טובא להיות עולה לו לחובה, דטריפה פסולה למזבח, כדתניא במנחות ד"ה ע"ב, כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל, אלא להוציא את הטריפה, וע' תמורה דכ"ט ע"א, ותנן בפ' התודה דע"ח ע"ב, שחטה ונמצאת טריפה לא קדש הלחם, ופירש"י ונמצאת טריפה בבדיקה לא קדש הלחם, דטריפה הוי פסול קודם שחיטה ע"ש, או אם נמצא יבלת בעור קדשיו לאחר שחיטה וזריקה, כעין הא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה, ונמצא יבלת באחד מהן, בפסחים דפ"ח ע"ב, ומ"ש דרש"י מפרש הכא, דרואה את קדשיו הוא רק לענין בקור ממום, כ"ז שהוא בביתו, ובע"כ דאז אסור לו להורות, ואפ"ל נמי משום דכיון דכל היתר הוראתו הוא, משום דאי בעי מיתשיל עלייהו, ולאחר זריקה ליתא עוד בשאלה, כדכתבו התוס' בכריתות די"ג ע"ב, וע' מש"כ בחידושי לזבחים דפ"ה ולערכין דכ"ט, או משום דבעזרה אסור לו להורות משום דאתריה דרביה הוא, היינו ב"ד של כהנים, ולכן עכ"פ אין מקומו להורות בעזרה רק בביתו כנ"ל, ודברי רש"י בזה הוא חידוש גדול בדברי הברייתא, גם בנוגע לדינא

תוד"ה דהא חזי ליה בימי טומאתו, תימה ותרומה טמאה דלא חזיא ליה, וכי לא יהיה נאמן, וכן בשאר כל איסור והיתר, ובהדיא אמרינן בריש הדר דס"ג, האי צורבא מדרבנן חזי ליה לנפשיה עכ"ל, והנה הר"ש ספ"ב דנגעים תירץ, דצורבא מדרבנן חזי לנפשיה היכא דלא אתחזיק איסורא, אבל היכא דאתחזיק איסורא לא, ומביא ראיה מהא דר"פ האשה רבה, דאשכחן דמחלק כן גבי עד אחד נאמן באיסורין כו' ע"ש

ולע"ד בלתי מוכן ראייתו כלל מהא דיבמות, דהנה התם בעי למימר דעד אחד בעדות אשה יהיה נאמן, מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן, ואתא עד אחד ואמר בריא לי דשומן היא דמהימן, ודחי מי דמי התם לא אתחזיק איסורא, הכא אתחזיק איסורא