אור הישר (בכורות) ד

אין דשותפות לא, וזהו דמסקו התוס' דה"ה מכ"ף דמקנך, ולהיותם בחד כללא ובחד פרטא כנ"ל, נלע"ד דחד דינא אית להו, ועמש"כ בחידושי לקמן ד"ג ע"א

ע"ב מכר בהמה לעובריה מאי תיבעי לר' יהודא תיבעי לרבנן כו', וקשה לפ"מ דאיירי הכא שעדיין לא נתעברה, א"כ דמיא ממש למש"כ הרשב"א בשם הראב"ד בתשובה סי' אלף קכ"א, ומביאו המחבר לדינא ביו"ד סי' רצ"ד סט"ו, דמותר למכור לעכו"ם פירות שני ערלה לג' שנים מאחר שלא באו לעולם ע"ש, והתם נמי לא פסקה מיניה ששייר לעצמו גוף הקרקע, כמו הכא דשייר לעצמו גוף הבהמה, ושם ג"כ יש מקום לגזור דאתי לאחלופי פירות ערלה שלא באו לעולם אטו היכא דבאו לעולם, כמו הכא באחלופי מכירת שלמה אטו שבורה, והשתא אי בסוגיין איכא למיבעי בין לר"י בין לרבנן, מנ"ל להרשב"א להחליט היתר ברור בדבר שהוא נוגע לדאורייתא מטעם שלא באו לעולם, הרי הכא הוא נמי דשלב"ל, ואי משום דהתם אינו מוכר לו אלא מקום עצים, ועצי ערלה שרו בהנאה כמבואר שם בתשובת הרשב"א, הרי גם הכא לאו משום לתא דמכירת בהמה אתינן עלה, דהא בהמה עצמה לא מכר לו כדפירש"י, ולגבי הוולדות שעתידה להתעבר הוא ממש כדהתם

, וי"ל עפ"מ דבלא"ה קשה טובא בסוגיין, מאי שייך שם מכירה על העוברין שעתידה להתעבר, דהא אפילו כשכבר נתעברה לא חל הקנין על העובר, כמש"כ התוס' בשם ר"ת לקמן ד"ג ע"ב, וכ"פ המחבר בסי' ש"כ ס"ו, ואפילו לר"נ דס"ל בב"ב דקמ"ב ע"א לכשתלד קני, הוא רק בעובר ומשום דחשיב ליה כאלו בא לעולם כדפירש שם הרשב"ם ע"ש, משא"כ בעתידה להתעבר כדהכא

ובע"כ דהכא לאו מטעם דינא אתינן עלה, דמדינא אין במכירתו כלום כנ"ל, רק כל הענין הוא קנס, ומבע"ל להש"ס אי גם באופן כזה קנסו, אבל גבי ערלה מטעם דין מכירה אתינן, והמכירה לעכו"ם על שלש השנים חל על העצים דאין ערלה נוהגת בהם, משא"כ הכא לא שייך לאמר דהמכירה תחול מטעם הדין על הבהמה, דהבהמה לא מכרה לו כדפירש"י, ובנוגע לכשיולדו כמו דהכא לא חל על העוברין משום דשלב"ל, כמ"כ גבי פירות ערלה, ואדרבה זהו גופה עצם היתר המכירה, כדפירש הגר"א ז"ל בביאוריו שם סי' רצ"ד ע"ש

, ועפ"ז אפ"ל טעם לשבח בלשון המחבר שכתב דההיתר הוא מאחר שלא באו לעולם ע"ש, ולכאורה מדוע שינה מטעם הרשב"א שכתב ברור משום שלא מכר לו אלא העצים ועצי ערלה שרו בהנאה כנ"ל, אכן, הן הן הדברים וכוונתו, דהא על פירות הערלה לא חלה המכירה מטעם הדין מאחר שלא באו לעולם, ועצי הערלה דישנן במכירה הרי שרו בהנאה, ולהכי מותרת מכירה כזו, ומהא דבסוגיין ל"ק כלל, אף דדמו ממש להדדי מכל הצדדים, אמנם הכא משום לתא דקנס אתינן עלה כנ"ל

דף ג' ע"א. א"ר יהושע ושניהם מקרא אחד דרשו כל בכור רבנן סברי כו' כל עד דאיכא כוליה, ור"י סבר כו' כל דאפילו כל דהו ע"כ, והב"ח גריס במקום ר' יהושע ר' יוחנן, ולכאורה מנא ליה דהגרסא הנכונה ר' יוחנן, ואפ"ל משום דבסנהדרין דע"ח ע"א גבי הכוהו עשרה ב"א, קא"ר יוחנן נמי ושניהם מקרא אחד דרשו ומוקי התם דרבנן ס"ל כל נפש עד דאיכא כל נפש, וע' פסחים דס"א ע"ב תוד"ה דלמא. אולם לפמש"כ התוס' הכא ובכ"מ בש"ס, דבדברים אלו אין לדמות הדרשות זל"ז לפ"ז יש לדחות

והרמב"ם פ"ד ה"ג מה' בכורות כ' המקבל מן הנכרי או נכרי שקבל מישראל הרי אלו פטורים מן הבכורה, שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיהיה הכל מישראל, וביאר הכ"מ דבריו משום דהלכה כחכמים, והלח"מ דקדק שם בלשון הרמב"ם ונשאר בצ"ע, ולע"ד הרמב"ם לטעמיה אזיל בפ"ד ה"ו מה' רוצח שכ' וז"ל, הכוהו עשרה ב"א בעשרה מקלות ומת, בין שהכוהו בזה אחר זה בין שהכוהו כאחת כולן פטורין ממיתת ב"ד שנאמר כל נפש אדם עד שיהיה אחד שהרג כל הנפש כו' ע"ש, הרי דלטעמיה אזיל במקום דכתיב כל שיהיה כוליה, ונמשך הכא גם אחר לשונו יחד עם פסק ההלכה שם, ולפמש"כ התוס' דבדברים אלו אין לדמות הדרשות זל"ז כנ"ל אפשר דאין לתלות גם דברי הרמב"ם זב"ז

שם וכמה תהא שותפות של עכו"ם ותהא פטורה מן הבכורה כו', והנה הרמב"ם רפ"ד מה' בכורות כ' וז"ל, אפילו היה לנכרי אחד מאלף באם או בולד ה"ז פטור מן הבכורה, היה לו באחד משניהם אבר אחד כגון יד או רגל רואין כל שאילו יחתך והיה בעל מום ה"ז פטור, ואם אפשר שיחתך אבר הנכרי ולא יפסל ה"ז חייב בבכורה, וכתב עליו הטור בסי' ש"כ וז"ל, ואינו יודע למה כתב היה לו באחד משניהם אבר אחד, דה"ה נמי אפילו אם אין לו אלא כל שהוא ביד או ברגל פטור שא"צ שיהיה לו כל האבר ונשאר בקושיא, ועמש"כ ע"ד הלח"מ, וע' בכ"מ במקורו של הרמב"ם

אכן הלבוש מיישב דעת הרמב"ם ברווחא, דמש"כ אחד מאלף הוא על שותפות סתם, ויכול להיות שחלקו הקטן זה הוא הלב או המוח, ואח"כ ביאר הרמב"ם דין שותפות באבר מיוחד כגון יד או רגל, ותירוץ זה נקיט הש"ך שם סק"ג ע"ש

וע"פ דרכם זה נצעוד קדימה לחזות בנועם דברי הרמב"ם הלקוחים לע"ד מסוגיא שלפנינו ע"פ הבנתו העמוקה, דהנה נחזי און מדהקשה ר"נ אהא דקא"ר הונא אפילו אזנו, ולימא ליה שקיל אזנך וזיל, משמע דאם השותפות הקטנה כשיעור אזנו, היתה בלתי מוגבלת באברי הבהמה, רק שיוכל לקבל חלקו הקטן בכ"מ שירצה, הרי אז בל יוכל לאמר לו שקיל חלקך וזיל, דדלמא ירצה ליטול חלקו מאבר שהנשמה תלויה