אור הישר (בכורות) ג

ובב"מ דק"א ע"א ובתוס' שם, וטעמא רבה איכא לחלק בין מצוה כלליית התלויה בקדושת גוף הארץ עצמה, למצוה פרטית כפטר חמור שהיא עליו רק בעת שהיא תחת ידו, וע' בגיטין דמ"ז ע"ב רש"י ד"ה מדאורייתא, דמחלק בין בכורים למעשר, דבבכורים אין לנו במה להסירו ממצותו דרמיא עליה בהתקשרות קדושת הארץ, משא"כ במעשר דלאו מצוה דרמיא עליה אא"כ אוכלן, וגם על חלקו של נכרי אין מחוייב כלל לעשר ע"ש, ומכש"כ במצות פדיון פטר חמור הנוהג בכל מקום, ואפילו שותפות עכו"ם פוטר גם חלק הישראל, עאכו"כ דאין לדמות לבכורים הנוהג רק בארץ, ויש בה משום ישוב א"י, ובפירוש ביארו שם במשנה מפני תקון העולם, וע"ש בדיוק דברי רש"י, משא"כ בקנס שאמרו הכא שהוא רק קנס פרטי על המוכר

ומדברי הירושלמי בפסחים פ"ד ה"ג שהבאתי לעיל יש ג"כ קצת ראיה לדברי, דמקשה לו חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה, יין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה ע"ש, ומדוע לא הקשו רק מדברים התלושין ולא הקשו מעצם מכירת השדה, ובע"כ משום דשדה עומדת באיסור מכירה מטעם הדין, ואין לה שייכות עם איסור מכירת בהמה לנכרי כנ"ל

תוד"ה והמשתתף, דאיכא תרי קראי חד בעובר וחד באם ניחא, מבישראל נפיק שותפות עובר, ומבקרך נפיק שותפות אם כו' ע"כ, והוא ממש דברי הש"ס לקמן ד"ג ע"א דמייתי התוס' לעיל בד"ה הלוקח, דאמרינן התם, מ"ש בו דבעינן כל בכור וליכא, אמו נמי בעינן כל מקנך תזכר וליכא אלא ל"ש ע"ש, וכ"ה דעת רש"י שכ' בד"ה פטור, הואיל ויש לו חלק לעכו"ם בו או באמו ע"כ, ורש"י ותוס' הלא מפרשים דברי משנתינו אהא דהלוקח עובר חמורו, וש"מ דס"ל לתרווייהו דאף בבהמה טמאה, פטר שותפות נכרי באם כמו בולד

ומילתא דפשיטא להו לרש"י ותוס' מספקא ליה להיראים בסי' שנ"ב, דמפרש לסוגיא דלקמן ד"ג מ"ש בו כו' אמו נמי כו' דקאי על בהמה טהורה, ואהא מסיק וז"ל, אבל בהמה טמאה לא אשכחן דפטר בה קרא בשותפות אמו, דמקנך בהמה טהורה במשמע (וספק בידי) אם בהמה טמאה בכלל מקנה, שיש לומר שהיא בכלל מקנה שנאמר הבו מקניכם והתם סוסים וחמורים הוו עכ"ל

, וראיתי להגאון מלבי"ם ז"ל דמחלק בין מלת בעיר למלת מקנה, דבעיר יציין הבהמות, ומקנה כולל כל הקנינים ע"ש, ואמינא אנא לא לחלוק אלא לפרש, דזהו רק היכא דהמקנה לא הוזכר אצל בהמות, כמו ויקם שדה עפרון וגו' לאברהם למקנה, בראשית כ"ג, ואקנה את השדה וגו' ואקח את ספר המקנה, ירמיה ל"ב, וכהנה רבות, אבל היכא דכתיב מקנה גבי בהמות, גם בהמה טמאה בכלל, להיותה מלה כוללת, כמו ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר ועבדים ושפחות ואתנות וגמלים, וכתיב בתריה ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו, בראשית י"ג, הרי דלא היו לו נכסי דלא ניידי, אלא דניידי ובהן גם הבהמות הטמאות בכלל, הרי בהדיא דמקנה כולל כל הקנינים, ומכש"כ האי מקנה דכתיב בבהמות, ודאי גם טמאה בכלל

ועפ"ז בנ"ד התכת הכתובים הוא כן, וכל מקנך תזכר, תקדיש הזכרים מהם, כדמתרגמינן שם בפ' תשא דכרין תקדש, וע"ל ד"ג ע"א רש"י ד"ה כל מקנך, ואיזה זכר, פטר שור ושה, בכור שהוא שור או שה, ופטר חמור דלא שייך בו הקדש הגוף, תפדה בשה, ואמרינן נמי לקמן ד"ו ע"א כל מקנך תזכר כלל, שור ושה וחמור פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא, ומהכא ממעטינן סוסים וגמלים ע"ש, ולפ"ז איזה ספק יוכל לחול אצל וכל מקנך תזכר אם בהמה טמאה בכלל, אפילו אם נחליט דבמקום אחר אין בהמה טמאה בכלל, אולם בדין זה אחרי דבהמה טמאה אחרת בזולת החמור ליכא, רק פטר חמור דכלול בקרא, יחד עם פטר שור ושה בחד פרטא לדינם בכלל ופרט, ואיך נוציאו מכלל מקנך, הרי בע"כ הכא הם כלולים יחד, ודברי היראים צ"ע לע"ד

, ומצאתי להגאון ר' דוד קארלינר זצ"ל בחידושיו לבכורות בספרו שאילת דוד, שתמה ע"ד היראים שם בפרטים אחרים, אבל בדבר זה דוקא, עשה סמוכין לדברי היראים מהתוס' שלפנינו, שכתבו דשותפות גוי בהאם נתמעט מבקרך, ובודאי דלא נתמעטה בהמה טמאה, ומסיק דלא מצא לו חבר בזה, ולא מצא לכל הפוסקים פוסקי ההלכה שיעוררו בזה הדין החדש עכ"ד

ולעד"נ דלהכי לא מצא לו חבר בזה, דלכו"ע פסיקא להו דשותפות אם פוטר בבהמה טמאה, ואדרבה נפלאתי על גאון גדול כמהו ז"ל, דשביק לפשטות דברי רש"י ותוס' דאזלי לפרושי משנתינו דאיירי בבהמה טמאה כנ"ל, ולדייק ממש"כ התוס' דיליף מבקרך ע"ש, הרי תיכף לזה מסקו בדבריהם וה"ה דמפיק ליה מכל מקנך תזכר, ולפ"מ שהוכחנו מקראי טובא, גם בהמה טמאה בכלל מקנה, ולפ"ד הגאון הנ"ל נצטרך לאמר דכי היכי דבקרך היא בהמה טהורה, כמ"כ מקנך, וזה ודאי ליתא דגם הס' יראים לא היה בזה רק כמסתפק בלא הכרעה, ואיך נימא דלהתוס' שמהם הביא ראיה להיראים תהיה לדבר פשוט דמקנך הוא דוקא טהורות כמו בקרך, ומכש"כ דמקראי טובא מוכח להיפוך כנ"ל, ומדוע נחזיק להתוס' אפילו כמסתפקים בזה

ואדרבא אם באנו לדייק מדברי התוס' היה נלע"ד לדייק להיפוך, דלכאורה אחרי דאית להו להתוס' מיעוטא דמבקרך, ל"ל תו לאתויי בתר הכי דה"ה דמפיק ליה מכל מקנך תזכר, ולכן אפ"ל דמבקרך לא הוה ממועט שותפות רק בטהורה כמש"כ הגאון הנ"ל, להכי הביאו נמי האי קרא דמקנך למעט שותפות גם בבהמה טמאה, אך באמת עצם הוכחת התוס' מבקרך, משום דנמשך לפרש ע"פ סוגיא דתולין דקל"ה, ושם ממועט שותפות עכו"ם מכ"ף דכתיב גבי בקרך. דידך