אור הישר (בכורות) לה

רש"י ד"ה כיון דמכפרא אעשה, דעולה מכפרת על עשה כדאמרינן במס' יומא דל"ו, על עולה מתוודה עון שכחה ופאה ע"כ, הנה מאי דשייר מעשר עני לטעמיה אזיל ביומא שם, אבל מדוע שייר לקט דקיים בגרסתו שם, ובכלל כל דבריו הוא כריה"ג שם פ"י, אבל הרמב"ם בפ"ג הי"ד ממעה"ק פסק כר"ע, וע"ש בלח"מ. עד כמה פרק רביעי בכורות

תוד"ה בדקה שלשים יום כי הך פלוגתא איכא לענין טיפול אבדה ב"מ דכ"ח עכ"ל, ונרשם עה"ג וז"ל, שם ליכא פלוגתא, ואפשר שכוונו תוס' להך פלוגתא, לענין טיפול דאיתא ב"מ דס"ט ע"א כו' ע"ש, והנה הגהת הגליון היה ניחא, אי הוה כתוב בתוס', כי הך פלוגתא דר' יוסי ורבנן, ובאשר דשם אשכחן פלוגתא דר' יוסי ורבנן כמו הכא לכן אע"ג דלפ"ד הגליון, היינו צריכים למחוק בתוס' תיבת אבדה, אכן מצד אחר היו מתאימים דבריהם בפלוגתתם, אבל לגרסת התוס' שלפנינו כי הך פלוגתא, י"ל דכוונתם לחילוק כזה, בזמני הטיפול שבין דקה לגסה, וחילוק כזה נאמר באמת לענין טיפול אבדה שם בב"מ דכ"ח ע"ב, ותיבת פלוגתא שפירושו חילוק, אשכחן בב"ב ד"ב ע"ב, גבי חילוק החצר, ואימא מחיצה פלוגתא (ופירש"י חלוקת חצר) כדכתיב ותהי מחצת העדה, וכן שם ד"ג ע"א כדאמרי אינשי תא נעביד פלוגתא, וע' בערוך ערך פלג, וכן הכא אפ"ל דכוונת התוס' במש"כ כי הך פלוגתא, ר"ל חילוק כזה איכא לענין טיפול אבדה, ולפ"ז לא נצטרך לשבש הספרים

, דף כ"ז ע"א מיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי כו', וכן בערכין ד"כ ע"א ובב"מ דס"ח ע"א, וע' יומא דנ"ה ע"ב תוד"ה ונברור

שם ואתי למינהג בהן מנהג דחולין, ופי' רגמ"ה וז"ל אבל הני מתנות כו', ואתי למינהג בהו מנהג זלזול דחולין, ושמא יאכילו לכלבים והוי בזיון עכ"ל, וקשה הלא זה מותר גם לכתחלה מצד הדין, כדתניא בתוספתא דחולין פ"ט, מתנות אין בהן משום קדושה, אפילו מוכרן לגוי אפילו נותנן לפני כלבו, אין בהן אלא מצות כהונה בלבד, וכ"פ הרמב"ם פ"ט ה"כ מה' בכורים ובשו"ע סי' ס"א ע"ש וצ"ע

תוד"ה ואתי כו' ובכל מתנות כהונה כתיב למשחה כו' ע"כ, וזה מתאים עם דברי רש"י בחולין דקל"ב ע"ב, שכ' וז"ל לך נתתים למשחה, כל מתנות שנתתי לך בכהונתך נתתי לך לגדולה כדמתרגמינן לרבו עכ"ל, והנה לפ"מ שהגיה כאן בשטמ"ק מתנות כהונה, וגם שם דייק רש"י שנתתי לך בכהונתך, הבליעו בנעימת לשונם מש"כ התוס' בזבחים דע"ה ע"ב ד"ה בכור, דבדבר דלאו מתנות כהונה היא לא שייך בה למשחה, וע' במל"מ פ"י ה"י ממעה"ק מה שהעמיס כזה בכוונת הרמב"ם, ולפ"ז נפלאתי על דברי רש"י בפסחים דפ"ו ע"א, שכ' דקרבן פסח איתא נמי בחובת למשחה ע"ש

וכן ע"פ החלטתם דבכ"ד שהוא מתנות כהונה שייך למשחה כנ"ל, א"כ באיזה אופן יהיו התוס' כמסתפקים הכא בסה"ד, דשמא גבי תרומה לא שייך גדולה אלא בבשר ע"ש, הלא איך נחלק תרומה מכל מתנות כהונה בזה, וע' זבחים דע"ה ע"ב תוד"ה שביעית, וכן ברור דעת רש"י במנחות דנ"ח ע"א, דלאו דוקא גבי בשר איכא חובה דלמשחה, מדהביא דרשה דלמשחה גבי שירי מנחות ע"ש

, ועוד דגרסינן בירושלמי בכורים פ"ב ה"א, אהא דתנן דתרומה הוא נכסי כהן, ר' בא בר חייא בשם ר' יוחנן לך נתתיו למשחה לשמחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה ע"ש, והתם ודאי דרשה גמורה היא מדאורייתא, מדקתני והן נכסי כהן, שהוא לקדש בו את האשה, כדפירש"י בב"מ דנ"ג ע"א, וכן מורה שטחיית המשנה בבכורים שם, וה"נ כוונת התוס' דדרשה דלמשחה הוא מדאורייתא, כמש"כ בכרתי סי' ס"א סקי"ד ע"ש, וא"כ איך נוציא תרומה מחובת למשחה דאורייתא, אחרי דבירושלמי דריש האי למשחה לשמחה ולגדולה גבי תרומה גופה וצ"ע

תוד"ה דבה כו', רבה גרים שהיה כהן כו', אבל רבא לא היה כהן כו', ע' בסהד"ר מה שהאריך בדברי התוס', בהא דרבא בר יוסף בר חמא, אמנם בראבי"ה חלק התשובות סי' קס"ז מקיים שתי הגרסאות, שכתב וז"ל דרבה כהן היה ורבא נמי כהן הוה ובס' ח"ג סי' כ"ט גריס רבה וכ"ה הגרסא בשאילתות פ' אמור שאילתא ק"ח, ובתשובות הרשב"א סי' רכ"ב

ע"ב הבכור נאכל שנה בשנה כו', מדקאמר נולד בו מום כו', והנה הטורי אבן בר"ה ד"ז ע"א כ', דהא דמסיק במתניתין קרא דלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה, קאי רק אבכור תם, אבל בע"מ דנאכל כתוך שנתו איני מה"ת אלא מדרבנן, והביא ראיה דהא האי קרא לפני ה' אלקיך תאכלנו כתיב, ואין זה אלא בבכור תם שנאכל לפנים מן החומה, דאלו בע"מ נאכל בכ"מ כו' ע"ש, ובהוכחה זו כבר הקדימו ביראים סי' שנ"ב ע"ש, וכ"מ קצת מדברי הירושלמי ר"ה פ"א ה"א דקאמר א"ר אילא זאת אומרת שאין שנתו של בע"מ מחוורת, ופי' הק"ע שאין ברור מן התורה שיהיה לבע"מ דוקא שנה ולא יותר כו', וע' בת' שיבת ציון