אור הישר (בכורות) כח

ע"ב ר"ש בן יהודא אומר משום ר"ש, מחוס"ז נכנס לדיר להתעשר כו', אלא ר"ש העברה העברה גמר ע"כ, ע' מל"מ ספ"ב מה' מעילה, ובמש"כ בחידושי למעילה די"ב, ולקמן דנ"ו ע"א בס"ד

דף כ"ב ע"א א"ר יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה, והנה הרמב"ם בפ"ד הי"א מה' בכורות, ובפ"א הט"ז מאבות הטומאות, בהא דפסק שם כראב"י דבסוגיין, כתב נמי האי טעמא דר' יוחנן דביטול ברוב ע"ש, ולכאורה לפ"מ דמסיק בסוגיין ואזדא ר"י לטעמיה, דא"ר יוחנן ראב"י ור"ש אמרו דבר אחד, ונקטינן דכל היכא דאמרו בש"ס בלשון זה, הוי שימה, ולית הלכתא כשיטה, וע' ב"מ דס"ט ע"א ובתוד"ה אלא, וברי"ף ורמב"ן ספ"ק דסוכה, ובחידושי למנחות דנ"ז ועוד בכ"מ הארכתי בזה ע"ש, ואיך פסק כאן כראב"י וע"פ טעמיה דר' יוחנן, וי"ל דבע"כ רבנן נמי מודו לר"ש דבטל כשהוציאוהו בספל לבית החיצון, ועפ"ז שפיר פסק הרמב"ם כר"ש דהוא נמי כרבנן, רק דלא נקיט טעמיה דר"ש דמחלק בין נימוק פ"א לנימוק שני פעמים דקאמר בנדה דכ"ז ע"א, ועיקר דבר אחד דקאמר ר' יוחנן בדראב"י ור"ש, הבין הרמב"ם ג"כ דהוא רק מה דלשניהם בטל בתחלת לידה, כמש"כ התוס' הכא

ובזה מיושב סוגיא דלקמן דכ"ג ע"ב, בהא דקאמר רב הלכתא בכוליה פרקין, ופריך אהייא אילימא כו', אלא אדראב"י משנת דראב"י קב ונקי כו' ע"ש, ולכאורה קשה דלמא אדראב"י, רק משום דר"י קאמר דראב"י ור"ש אמרו ד"א, וא"כ הו"ל שיטה ולית הלכתא כשיטה, להכי איצטריך לאשמעינן, דאפ"ה הכא הלכתא כוותיה, אולם לפמש"כ ניחא שפיר, דבלא"ה לא הוי שיטה כיון דרבנן נמי ס"ל כר"ש, וממילא דהוא נמי כראב"י, והדרינן לכללין דמשנת ראב"י קו"נ, ושפיר הקשו למאי איצטריך הכא לאשמעינן דהלכה כוותיה, ומיושב נמי קושית התוס' שם בד"ה אלא אדראב"י כו', שכתבו וא"ת הא מפלג פליגי רבנן דר"ש דשיליא כו' ע"ש, ולפמש"כ ניחא ברווחא, דרבנן נמי מודו לר"ש דבטל כשהוציאוהו בספל לבית החיצון, וראב"י ור"ש אמרו ד"א רק בזה, דלשניהם בטל בתחלת לידה כנ"ל, וממילא בעצם הדבר ל"פ רבנן דר"ש אדראב"י, ומשו"ה לא חשיב לה בפלוגתא וע"ש תוד"ה אלא

שם ציר לאו בר קבולי טומאה הוא, ע' תוס' חולין דצ"ט ע"ב, ובתשובת הרשב"א סי' רפ"ו, ובתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קפ"ב, ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ד

תוד"ה הנך כו', וכן נבלה בטילה בשחוטה לענין טומאה, אפי' חזר ונתבשל הכל ביחד, ע"ל דכ"ג ע"א, ובתשובת הרשב"א סי' רפ"ד

, ע"ב ר"א אומר תירום ותרקב, שאני אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה כו', לכאורה לפ"מ דס"ל לר"א במשנה ביצה דל"ד דיש ברירה כדפירש"י שם, ולפמש"כ התוס' בסוטה די"ח ע"א, דליכא לאיפלוגי בין ברירה שהוכרה מתחלה, לשאר ברירות דלא הוכרו מעיקרא ע"ש, א"כ אפ"ל דמה"ט קאמר ר"א הכא, היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה משום ברירה, ומכש"כ לפ"מ דהכא הוא דרבנן, דמדאורייתא חד בתרי בטיל, ועפ"ז ודאי שייך טעמא דברירה, וע' ביצה דל"ח ע"א ובר"ן נדרים ר"פ השותפין

אמנם בירושלמי תרומות פ"ה ה"ב א"ר סימון רבי ליעזר כדעתיה כמה דו אמר כל הפסולין עלו בידו כן הוא אמר הכא כל הטמאים עלו בידו, ור"ל דבזבחים דע"ז ע"ב קאמר ר"א במתניתין, דאם נתערבו אברי בעל מום באברי תמימים, וקרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כו', הרי דס"ל לר"א דתלינן הפסול במה שעלה בידו והותרו האחרים, כמ"כ תלינן הכא דסאה שנפלה היא סאה שעלתה, הרי דר"א לשיטתו, כ"ה כוונת הירושלמי וכדביארו המפרשים ע"ש, והשתא לפי האי טעמא דפירש הר"ש בתרומות שם, דשיטת הירושלמי מתאמת עם שיטת הבבלי בזבחים שם, דלא א"ר אליעזר אלא שנים שנים, אבל אחד אחד לא ע"ש, ואם נאמר נמי הוברר הדבר, דזהו בודאי שעלה לו, מדוע לא הותרו האחרים אפילו אחד אחד, ובע"כ דלא הוי הכא מטעם ברירה

, וכן התוס' בזבחים דע"ד ע"א, אף דלא הזכירו לדברי הירושלמי, מ"מ בעצם הדבר הכריעו מסברתם אגב אורחייהו, דר"א דהכא ור"א דזבחים דע"ז ע"ב, חד טעמא אית ליה דלא נתקנו האחרים ע"ש, הרי משמע נמי דעת התוס', דבשני המקומות לאו משום לתא דברירה הוא, והדעת מכרעת לע"ד דאין לחלק בהנהו תרתי שמעתתא דר"א, עד דלפע"ד יפלא מאי האי דדחוק הר"ש לאמר בתירוצא קמא, דר' סימון בירושלמי פליג אסוגיא דזבחים ע"ש

, דהנה עצם הטעם דמחלקו בזבחים בין אחד לשנים הוא, דבשנים אמרינן דודאי חד מינייהו דהיתירא, שהרי לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד, ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו דאיסורא, איהו נמי לאו דאיסורא הוא, וההוא דאיסורא אזיל ליה בהקרבה ראשונה שקרב אחד מהן, אבל אחד אחד לא יקריבו הראשים, דבכל חד מספקינן דלמא דאיסורא הוא ע"ש, וטעם זה לא ימצא מקומו, רק בדבר יבש גוש גדול, כמו ראש וכרעים דקאמר במתניתין שם, ובדידהו שייך לחלק בין אחד לשנים כנ"ל, משא"כ הכא דתחלת התערובות לא היה בגוש אחד יבש, רק סאה תרומה של תבואה, וכל גרעין וגרעין הוא קטן ודק הכמות, ובכללן הן כעין תערובות לח בלח לפי ערך דקותם, ואם נשערם לפרטיהם בלתי נופל בהו לחלק בין אחד לשנים, כמו דאין לחלק בדבר לח, ולחלק בין סאה אחת לשתי סאות ג"כ ליתא, לפ"מ דאסיקנא דלאו מטעם ברירה קאמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה, וא"כ בהכרח נתערבו גרעינין טמאין בין גרעיני הטהורין, אף לאחר הרמת הסאה לרקבון או לשריפה, ומה יועיל לנו החילוק בין סאה אחת לשתי סאות, הרי לא דמי