אור הישר (בכורות) כז

חומרות מעצמנו מטעם תרתי דסתרי, והגע עצמך אלו בא אחד וקידש אשתו ויבמתו, הלא מורינן דבאשתו לא תפסי קידושי כלל וא"צ גט, ויבמתו צריכה גט כדאמרינן ביבמות דצ"ב, או אם מתו אשתו ויבמתו בב"א ומורינן דצריך להתאבל על אשתי, ולא על יבמתו כמבואר ביו"ד סי' שע"ד ובאחרונים שם, או אם מת הוא דאשתו מתאבלת עליו ולא יבמתו, האם יש בזה כעין תרתי דסתרי, ואע"ג דבמשאל"ס נובע סבת איסורא דאשתו משום ספק חזקת חיים, אבל עכ"פ כו"ע ידעי דאשתו ויבמתו לא דמיין אהדדי בדינייהו, וכל חדא וחדא תיקום אדוכתה, בדינא דאורייתא ודרבנן המפורש אצלה, והבו דלא להוסיף עלה, ואחז"ר הובא לידי ס' נתיבות השלום ח"ב, להגאון מו"ה משה נחמי' כהנא זצ"ל אבד"ק חאסלאוויץ, והביא בפתיחה לקונטרס עגונות להגאון ר' אליו ז"ל אלפנדרי, דביבם שנטבע במשאל"ס היה דעתו פשוט להתיר לכתחלה, וכש"כ לפ"ד הנוב"י כפ"מ שהבאתי לעיל, דיבמה לשוק לא מיקרי דבר ערוה, אכן לפ"מ דיש סוברים דיבמה מיקרי ג"כ דבר ערוה, ודין זה לא נמצא מפורש בפוסקים, לכן יסכים להיתר למעשה אם יסכימו עמו גדולי הדור, אמנם בתוך דבריו הביא שם מעשה רב מה ששמע מפי הגאון ר' אליו ראגאלער זצ"ל, שנשאל במי שנטבע אשתו במשאל"ס אי שרי ליקח אחותה, והתיר בהסכם גדולי הדור ע"ש, וח"א המציא לידי ס' יד אליהו וראיתי שם בסי' ע"ה דמסיק בזה להיתר, וע' תשב"ץ ח"ג סי' רנ"ז, ואח"כ מצאתי בת' מהר"י מינץ סי' י"ד דמחלק גבי מים שאל"ס בין איסור כרת לאיסור לאו, ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים, ובחלק התשובות הארכתי בזה בס"ד ואכ"מ

בא"ד מיהו תימא כו' דכאן א"ר יהושע חלב פוטר, אלמא לא חייש למיעוטא כו' ע"כ, וקשה אמאי לא דייקו יותר מדתנן בידים פ"ד מ"ד, דר' יהושע התיר ליהודא גר עמוני לבא בקהל, משום דסנחריב בלבל את כל האומות וכל דפריש מרובא פריש כדמסיק בברכות דכ"ח ע"א ע"ש, והשתא אי חייש ר' יהושע למיעוטא, מה הועיל הא דסנחריב בלבל את כל האומות, הלא קרא כתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי, וניחוש למיעוטא, וכה"ג מצינו בירושלמי דמאי רפ"ב, אהא דר' לעזר חייש למיעוטא, ר' יוסי בעי מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אני אומר מעמון ומואב הוא ע"ש, וכתב הראבי"ה בתשובותיו סי' קנ"א ד"ה בפרקים, דכה"ג יש לתמוה גם לר"מ דחייש למיעוטא ע"ש, וה"נ אי הוה ס"ל לר' יהושע דחיישינן למיעוטא, לא הי"ל להתיר ליהודא גר עמוני מטעמא דכל דפריש מרו"פ

ואפ"ל דהתם התירו, משום דעמוני ודאי הוא דלא יבא הא עמוני ספק יבא, וכדאמרינן בקידושין דע"ג ע"א גבי ממזר, דודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא, וזהו כוונתו במאי דקאמר התם כל דפריש מרו"פ, דעכ"פ מידי ספיקא לא נפיק, וספק כזה מותר כנ"ל, ואף דהירושלמי שם לא נחית לחלק בהכי, כדכתב בראבי"ה שם בשם הרב רבינו משה הכהן ע"ש, מ"מ אפ"ל דמתניתין דידים וסוגיא דברכות הבינו כן בדעת ר' יהושע, וא"כ אין מקום להוכיח מדבריו שם, איך הוא דעתו לענין חשש מיעוט בשאר מקומות כנ"ל

דף כ"א ע"א בתוס' סה"ד חלב, מהא דחיישי למיעוט ר"ע ור"ט בפ"ק דמכות, שמא במקום סייף הוה נקב כו' ע"כ, וכן חזרו התוס' דבריהם אלו בכ"מ, ולע"ד תמוה לכאורה, דהא אין לנו מי דחייש בהחלט יותר למיעוטא מר"מ, ולהכי קאמר בכ"מ ולר"מ דחייש למיעוטא, ואפ"ה למיעוטא דמיעוטא לא חייש, כדאמרינן בע"ז דל"ד וביבמות קי"ט ע"ב, והתוס' לעיל בא"ד הביאו נמי מהא דריש גיטין ד"ב דקאמר, ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי, והמיעוט לא שכיח ולא חייש ליה ר"מ, וכ"כ התוס' בגיטין שם, וע"ל ד"כ ע"א תוד"ה ור' יהושע ובמש"כ בחידושי שם, ועתה הנמצא כזה יותר מיעוטא דמיעוטא, שיהיה נקב דוקא במקום סייף, וא"כ אפילו אם היה מקום להעמיס בדברי ר"ע ור"ט שהוא מיעוט, אבל בהכרח הוא מיעוטא דמיעוטא, ובכה"ג אפילו ר"מ גופיה לא חייש

ועו"ק לפי הבנת התוס', דהא דקאמרי במכות שם, שמא במקום סייף נקב הוה, הוא מטעם דחיישי למיעוט, א"כ ר"ע ור"ט היכי אכלי בישרא, שמא במקום נקב קא שחיט, וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר, כדאקשינן כן לר"מ בחולין די"א סע"ב

ולכאורה היה אפ"ל דהא דקאמרי שמא במקום סייף נקב הוה, הוא לאו דוקא, רק הכוונה מוסבת על כלליות מקים ההכאה בגוף הנהרג, לפ"מ דמבואר בפ' מסעי כל אופני ההריגה, באבן, באבן יד, בכלי עץ יד וגו', וילפינן בספרי דבעינן שיעורא שיש בו כדי להמיתו, וכוונתם הוא דבהכרח על הסנהדרין להתבונן במשפטם, על כל שטח ההכאה וסביבות מקום ההכאה ששלט חום המכה בגופו של הנהרג, אולי היה שם מקור לצמיחה של איזה מחלה, ואפילו בברזל שממית בכל שהוא, הרי אמרינן דברזלא מיזרף זריף, וע' בסנהדרין דע"ו ע"ב ובתוד"ה שברזל, וע"פ אומד זה אפשר דהוה רק מיעוטא, ולא מיעוטא דמיעוטא

אך לפי הנחה זו בלתי מובן מאי האי דפריך בחולין שם על ר"מ, היכי אכיל בישרא שמא במקום נקב שחט, הרי גבי שחיטה בהכרח דלא שייך לחלק בכך כמובן, ובע"כ דהתם פריך בדוקא שמא היה הנקב במקום השחיטה בדיוק, וקשה כנ"ל גבי שמא במקום סייף נקב הוה, הרי ר"מ נמי לא חייש למיעוטא דמיעוטא, ושיהיה הנקב דוקא במקום שחיטת הסכין הוא מיעוטא דמיעוטא

ולהיפוך בתר דמשני הש"ס שם, היכא דלא אפשר לא אפשר, אהא דהקשו אליבא דר"מ, אין מקים להקשות לפ"ז גם לר"ע ולר"ט, דנחוש למיעוט כזה, דאי אפשר לקיים פרשת רוצחין, אם נחוש שמא במקום הסייף נקב הוה, וזה גופה מורה דלא חיישינן להכי וצ"ע.